1. מערכת הביטחון של ישראל נבנתה על-ידי דוד בן-גוריון, על השלד של ארגון ההגנה. בניגוד לכישוריו המפלגתיים והמדיניים לבן-גוריון לא היתה כל הבנה צבאית. מחיר הליקויים במערכת הביטחון שולם כבר במלחמת העצמאות בסיכון עצם הקמתה של מדינת ישראל, בתוצאות בשדות הקרב ובחיי אדם.
בהתאם לעקרון השרידות, בן-גוריון וחבריו בהנהגה הפוליטית ומפקדיו הבכירים של צה"ל העלימו את ליקויי המערכת ותפקודה ויצרו מיתוס של גאוניות צבאיות של בן-גוריון של ומפקדי צה"ל במלחמת העצמאות, בייחוד של מפקדי הפלמ"ח: יגאל אלון, יצחק רבין, חיים בר-לב, דוד אלעזר וחבריהם. נוצרה הסכמה לאומית מקיר אל קיר שראוי כי "גאונים" אלה ימשיכו לפתח את מערכת הביטחון בכלל ואת צה"ל בפרט, לפקד עליהם בזמן שירותם הפעיל ולעמוד בראשם אחרי שהשתחררו.
המייצג הבולט של תרבות זאת היה יצחק רבין שנכשל בכל אשר פעל בתחום הביטחוני וזכה בחייו ואחרי הרצחו להילה של מצביא מהולל ומר ביטחון. גם אריאל שרון השתייך לחבורה זאת של "גאונים". מכאן ששליטת "הגאונים" על חיינו בכלל ועל מערכת הביטחון בפרט נמשכה מאז פרוץ מלחמת העצמאות ב- 1947 ועד כתיבת שורות אלה ב-2006, בסך הכול 59 שנים.
נכונות הציבור הישראלי בכלל והאליטות הישראלי בפרט לקבל על עצמם מרצון שליטה זאת מלמדת שמשהו רקוב בממלכת דנמרק שלנו: בישראל לא התפתחה תרבות ביטחון ראויה למדינה הלוחמת על עצם קיומה מאז הקמתה.
2. מאז מלחמת העצמאות מערכת הביטחון לא עברה שום שינוי פרדיגמאטי בגלל מיתוס בן-גוריון ומפקדי הפלמ"ח, אף שהמציאות השתנתה כמה פעמים מאז. זוהי מערכת קפואה, סטאטית, שמרנית ודוגמאטית, ואינה מתאימה את עצמה למציאות המשתנה. נוספו לה טלאים בתחום הארגון ואמצעי לחימה, כמו פיתוח טנק המרכבה, אך בלא התאמת כלל המערכת למציאות.
גם מערכת ההדרכה עברה שינויים לכאורה, אך תכני ההדרכה נותרו מיתולוגיים בגלל אופייה האנטי-אינטלקטואלי של מערכת הביטחון. לימוד ממושך יותר של מיתוסים אינו מכשיר טוב יותר את קציני צה"ל. טלאים אלה הזיקו לפעמים יותר משהועילו, כי הם יצרו רושם בתוך המערכת ובציבור הרחב שחלו שינויים משמעותיים שכאילו נבעו מהשתתפות הקצינים בקורסים למפקדי פלוגות, גדודים וחטיבות וקורסים מתקדמים לקציני מטה.
הם נתנו לגיטימציה להציג את מבקרי המערכת כאנשים הזויים. כך לדוגמא: הקשר בין פו"ם לאוניברסיטת תל אביב הזנה את המערכת האקדמית ויצר אשליה של הכשרה ברמה גבוהה. אותם דברים אמורים על הקשר בין האוניברסיטה העברית לקורס קצינים, ובין אוניברסיטת חיפה למכללה לביטחון לאומי. האוניברסיטאות בישראל היו לעלה תאנה לאנטי-אינטלקטואליות של מערכת הביטחון, וכך עברו הן עצמן תהליך של אנטי-איטלקטואליזציה.
אחד הטעמים לכך הוא שרוב ראשי המערכת האקדמית שרתו לפחות בצעירותם בצה"ל ונתנו יד לאי חקירת ליקויים ולאי הפקת לקחים. דוגמא לכך הוא פרופ' להיסטוריה צבאית יואב גלבר מאוניברסיטת חיפה הנושא על גבו תיבות פנדורה מימי שרותו הצבאי בצנחנים. אם היה מבקר את המערכת היה נמצא מי שהיה פותח תיבות אלה.
3. ביטוי עיקרי למיליציוניות ולחובבנות של צה"ל הוא קורס הקצינים שאינו שונה במהותו מקורס מפקדי המחלקות בארגון ההגנה.
4. אחד הביטויים לחובבנות צה"ל הוא העדר קריטריונים לגבי התאמה לתפקיד. אין מוגדרים בצה"ל תפקידי ליבה למועמדים לתפקידים של מפקדי חטיבות, אוגדות, אלופי פיקוד ורמטכ"לים. השיבוצים בצה"ל נעשים בשרירות של פוליטיקאים ומפקדים, מבלי שיש להם כלים לבצע שיבוץ באופן אופטימאלי.
רפאל איתן לדוגמא לא עשה שום תפקיד מטה במטכ"ל לפני שמונה לרמטכ"ל. על כך שילם צה"ל בתפקוד הכושל של מטהו במלחמת לבנון, כפי שחושף מחקרו של אלוף משנה עמנואל ולד לפני שנזרק מצה"ל; לשמואל גונן (גורדיש) לא היו הכשרה וכישורים להיות אלוף פיקוד ומפקד מערכה הליקוי הבולט שלו שהוא לא התמצא במרחב קרקע - על כך שילם עם ישראל מחיר במלחמת יום הכיפורים; המהלכים שיזם והפקודות שנתן לימדו שהוא מנותק מן המציאות בייחוד במערכת ה- 8 באוקטובר 1973.
5. השינוי המשמעותי היחיד שהתחולל אי פעם בתולדות צה"ל היתה "מהפכת ה-101" בשנות החמישים. זה היה מרד נגד תרבות השקר של הפלמ"ח שהוביל לאימוץ נורמות של איתור ליקויים והפקת לקחים ביחידה 101 ובגדוד 890. מהפכת ה- 101 השפיעה בעיקר על רוח הלחימה אך לא על הפיקוד העליון והמומנטום שלה הסתיים במלחמת ששת הימים. ההצלחה המדומה של צה"ל ב- 1967 נתנה לגיטימציה לחזור לתרבות של הסתרת ליקויים ואי הפקת לקחים.
6. התחוללה אכן בצה"ל "מהפכת התקשוב, השליטה והבקרה". קשה מאוד היה לצה"ל להתעלם מההצלחות של הצבא האמריקני כנגד הצבא העירקי בשתי מלחמות המפרץ. חלק ניכר מהצלחה זאת קשור לשינויים מפליגים, בעיקרם טכנולוגיים (מחשבים ורשתות תקשורת בעיקר), שחלו במנגנוני השליטה והבקרה הטקטיים. דבר זה נקרא בעגה האמריקנית "המהפכה בעניינים צבאיים", וצה"ל, כמו כל צבאות המערב, מנסה לחקות את ההצלחה של האמריקנים. דא עקה, שהצבא האמריקני עשיר, ואילו צה"ל, בעוונותינו, תפרן, ולכן איננו מצליחים להגיע למסה הקריטית הדרושה.
7. מהפכת החימוש המונחה המדויק - גם אותה ראינו בפעולה בשתי מלחמות המפרץ. השינוי הוא בעיקר טכנולוגי וראשי צה"ל זוקפים אותו לעצמם ובכך מוסיפים חטא על פשע. התקדמות הטכנולוגיה נותנת מראית עין כאילו החידושים הטכנולוגיים כשלעצמם מבטלים את הצורך להכיר את ההיסטוריה הצבאית וללמוד ממנה, ולפתח תובנות אסטרטגיות, אופרטיביות וטקטיות. התוצאה: למרות יתרוננו הטכנולוגי המוחלט על אויבינו הם משיגים את מטרותיהם ואנחנו מתקפלים ממטרותינו.
8. ארגון ההגנה היה מיליציה פוליטית בלתי מקצועית שנועדה להבטיח את שלטון השמאל ביישוב ובמדינה. צה"ל הוא עדיין מיליציה פוליטית בלתי מקצועית, עם תובנות טכנולוגיות ואמל"ח מן המתקדמים בעולם.
9. ראשי השמאל הציוני לא הבינו את הכרחיות המלחמה ואת תפקיד הצבא בתהליך הקמתה של מדינה עברית. הם היו מושפעים מתפיסות פציפיסטיות וקוסמופוליטיות-גלובליסטיות שרווחו במערב אחרי מלחמת העולם הראשונה, והיו אחראיות לתבוסת המדינות הדמוקרטיות בפרוץ מלחמת העולם השנייה, וממילא לשואה.
תפיסות אלה התערבבו אצלם עם הרטוריקה המרכסיסטית-בולשביסטית שבה דגלו. תפיסות אלה טופחו ב"אסכולת טלביה" - חבורת פרופסורים שעלו מגרמניה ועבדו ברובם באוניברסיטה העברית. מנהיג האסכולה היה הפילוסוף הפציפיסט מרטין בובר שאף הסתייג מהקמתה של מדינת ישראל אם תהליך ההקמה כרוך במלחמה. רעיונות אסכולת טלביה היו לתשתית אידיאולוגית של מדעי הרוח באוניברסיטה העברית וממנה הם התפשטו והשתלטו על כל האוניברסיטאות בישראל. מן האוניברסיטאות הן עברו לאמצעי התקשורת ולאנשי התרבות והאמנות.
10. אחת הבעיות המבניות של הציונות, על כל אגפיה, היתה חוסר הבנה ואף חוסר עניין בנושאים צבאיים. תחום הביטחון נתפס כבעיה חולפת ולא כבעיית יסוד. האנשים המעטים שהיו בעלי מחשבה צבאית, נדחו לשולים ונמנע מהם לפתח "אסכולה" וקבוצות מנהיגות (ז'בוטינסקי, אהרונסון). תרבות זאת נבעה מאלפיים שנות גלות וגם מההשפעה של הנצרות, דרך הפרדיגמה הסוציאליסטית של התפיסה הפוליטית. תרבות זאת מסכנת היום את עצם קיומה של מדינת ישראל.
11. כדי להבטיח את השליטה ביישוב ובמדינה, הוקפד בארגון ההגנה על חובבנות כשיטה בכל התחומים: טקטית, אופרטיבית אסטרטגית, ארגונית, לוגיסטית וטכנולוגית. בהגנה ובפלמ"ח התייחסו בחשדנות לנושאים טכניים מורכבים. מקצועיות טכנולוגית הובאה לצה"ל על-ידי אנשי היישוב ששרתו בצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה, ועל-ידי מתנדבים מארצות המערב ועולים ששרתו בצבא האדום של ברית המועצות ושהיו בעלי ידע וניסיון טכנולוגי.
אבל רדידות מחשבתית בפיקוד העליון ובמנהיגות יצרה "פטישיזם טכנולוגי". שימוש מושכל בטכנולוגיה מתקדמת הוא מכפיל כוח, וזאת נטייה טבעית ונכונה של חברות מתקדמות מבחינה טכנולוגית. אלא שעם הטכנולוגיה צריכה לבוא גם הבנה מתאימה.
12. חובבנות מפקדי ההגנה, לרבות הפלמ"ח, אפשרה למנהיגים הפוליטיים, ובראש וראשונה לדוד בן-גוריון, לקבל החלטות ללא ערעור בתחומים אלה. דוגמא בולטת לכך הן ההתקפות הכושלות על לטרון, במבצעי בן נון א' ובן נון ב', במאי 1948.
13. מטרתם של בן-גוריון וחבריו הושגה:
על-ידי הכשרה לקויה של קצינים לכל אורך שרשרת הפיקוד;
על-ידי הסתרת ליקויים, ופרסום מיתוסים ביטחוניים בציבור שהקנו למנהיגים ולמפקדים יוקרה ללא בסיס.
14. התפתחה ביישוב ובמדינת ישראל תרבות של אי הפקת לקחים: הופקו לכאורה לקחים שטחיים, שבמקרים רבים היו לא רלוונטיים ואף הזיקו יותר משהועילו. הפקת לקחים כזאת לא היתה מלווה בהבנת-עומק של הבעיות.
15. התפתחה תרבות של קידוש המעשה וזלזול בהלכה. תרבות זאת התפשטה מצה"ל אל כל המגזרים בישראל.
16. במקביל למגמות בקרב השמאל רווחה ורווחת בחוגים הדתיים תופעה של הסתמכות על הנס, בבחינת "המלחמה לה'". מדובר באידיאולוגיה הכרתית או תת הכרתית. בציבור החילוני, אידיאולוגיה זאת קיבלה ביטוי באמירות: "סמוך" ו"יהיה בסדר".
17. כל המאפיינים והליקויים לעיל מאפיינים את צה"ל מאז הקמתו ועד היום.
