ראינו שלשום את ביבי נתנייהו בכנסת, תומך נלהב במהלכי הממשלה, קורא לממשלה להמשיך ולהתמיד בטיפול הנחוש בחיזבאללה. כיועץ היושב מחוץ לממשלה, כיו"ר מפלגת הימין הגדולה ביותר, לא ציפיתי ממנו לכל אמירה אחרת.
אך בימים אלה של הכרעות מאוד מאוד חשובות, המתקבלות על-ידי ממשלה די טירונית בנושאים כאלה, אשר את כל ניסיונה היא מקבלת תוך כדי המהלכים, אין זה ראוי ואין זה תקין שמפלגה כמו הליכוד, ומנהיגה, יוכלו להביע דעות מבלי לקחת אחריות מלאה על דעות אלה, לא יהיה זה גם נכון שלא ל"חבר" את הליכוד ומנהיגה לצומת קבלת ההחלטות, 24 שעות ביממה – 7 ימים בשבוע.
בימים אלה חייבת הממשלה להרחיב את בסיסה, לפחות אותה הרחבה אשר לא תערער את מבנה הממשלה הנוכחי, על אהוד אולמרט לקרוא לביבי ולליכוד להצטרף לממשלה ולקחת חלק באחריות המשותפת, אם לטובה או אם לרעה.
מנגד אנו מתחילים לצפות בתחילת הידרדרות התמיכה העולמית בפעולותינו, התמיכה תמשיך ותצטמצם, ככל שיתארכו הקרבות – ועם כל הסימפטיה לציפי לבני (ויש לי המון סימפטיה אליה, ואני בטחו שבעוד שנה שנתיים היא תהיה 10), יש לנו כעת מועמד לשר חוץ הרבה יותר טוב והרבה יותר מנוסה ממנה.
הוא הציל אותנו בכלכלה, הוא הציל אותנו מטעות אוסלו, בואו ניתן לו עוד אתגר – לדעתי הוא ירים את הכפפה.
ובאשר לציפי לבני, עתיד מזהיר צפוי לה, מכל החברים של אולמרט שם בצמרת היא היחידה שיכולה להתייחס להצעה כזו בדעה שקולה ואחראית (תנסו להגיד לפרץ שברק או ביבי יחליפו אותו). יש לנו שר משפטים במקרר אשר לפחות את לשונו הרהוטה אנו מכירים היטב, הוא ממילא מתפקד כמסביר הלאומי (הפנימי) בואו נמנה אותו לשר ההסברה, את ציפי לבני נחזיר למשפטים ונציל את משרד המשפטים מהשיממון של השר שהיה שם לפניה והשר שהיה שם אחריה.
ממשלת אחדות, אולמרט ראש הממשלה, ביבי שר החוץ, פרץ שר הביטחון, ציפי לבני שרת המשפטים, וחיים רמון שר ההסברה – זה מערך נכון יותר, שקול יותר, אפשרי מאוד מאוד ומתאים הרבה יותר לאתגרים המורכבים העומדים בפנינו.
