בכל הכבוד, ראש הממשלה בהביעו בימים אלו - בעיצומם של הקרבות - את כוונתו בדבר מימוש תוכנית ההתכנסות, שהיא אינה אלא הינתקות בעלת מטבע לשון אחר [כדי שתיזכר ותיזקף לזכות אולמרט ולא לזכות שרון] - טעה.
למעשה, מבחינתו, היה מוטב לכנות את התוכנית הינתקות ולא התכנסות, כדי שלא תיזקף לחובתו, כדי שלא ייזכר בהוגה תוכנית גורלית לאור תוצאותיה הצפויות.
ראש הממשלה טעה, בין אם הוא מתכוון לבצע את התוכנית ובין אם לא. אם יבצע, הטעות מהותית. אם לא, הטעות היא רק טקטית, טעות של הצהרות שווא בטרם עת.
ראש הממשלה טעה גם ביחסי חוץ וגם ביחסי פנים: ביחסי פנים הוא כבר הוריד את מוראל הצבא ודווקא הפגיעה הזו כוונה לחלק הטוב, הציוני, התורם ובעל המודעות שבצבא. ביחסי חוץ הוא חיזק את הציפיות של העולם מאיתנו ושלל את זכותנו על שטחים שבחזקתנו. התוצאות הצפויות של תוכנית ההתכנסות אינן בגדר ניבוי, כי מה שקרה בעקבות ההינתקות - מוטח יום יום מול עינינו בהווה, בחזית עזה ולבנון, וזה אשר יקרה לאחר ההתכנסות.
ההתכנסות תחול על גבול ארוך ומפותל במזרח, תפתלו עוד יותר ותאריכו עוד יותר, והעיקר, תפריד בינינו ובין שכנינו הטרוריסטים כאילו היו שוודים - ואם נלמד מתוצאות ההינתקות מה יקרה בעקבות ההתכנסות - נבין כי הטרור יתפתח באין מפריע בשנים שלאחר ההתכנסות, בתוך חממה שתיווצר מאחורי הגדר אשר בנינו למימוש מטרה זו בהשקעות עתק.
החומה היא מחסה אידיאלי להתפתחות ולהשתרשות הטרור מעברה המזרחי. אומות העולם יזעקו אם וכאשר נחצה את החומה שבנינו לצורכי ביטחון, ויראו בכך פעולות פרובוקטיביות. אפילו ידידינו מבין האומות יתקשו להבין מה לנו לחפש מהעבר המזרחי של החומה.
ואז, במועד המפתיע, כפי שיוחלט על-ידי האויב, ובהתאם לעוצמות ההרג שיצטברו אצלו, הטילים שלו ממזרח יכסו את כל רוחב הארץ, ויפגעו בעיקר במרכז. אף אחד לא יכול להבטיח כי לא יהיו אלו טילים עם ראש נפץ כימי, ביולוגי או גרעיני.
ניכנס בהם? באיזה מצב של פתיחה, בדיוק? נברח לנגב? או מה? הרי ההינתקות/התכנסות תנתק אותנו ותכנס אותנו, ובכך שורש האסון שיומט על תושבי ישראל. מדובר הפעם בסכנה קיומית. מה לעשות, המתנחלים צודקים. תמשיכו לא לסבול אותם, אבל תודו כי האמת שלהם נזרקת לכם עכשיו בפרצוף.
אנו זקוקים לרצועת ביטחון כפי שהיתה טרם הנסיגה, ואנו זקוקים לגוש קטיף. אנו זקוקים לשליטה בגדה כפי שהיינו ועודנו זקוקים בשליטה בעזה ובלבנון.
מה האלטרנטיבה? אופק מדיני? עם מי בדיוק, עם לבנון הנשלטת על-ידי ארגון טרור, או עם הארגון ישירות? או עם ארגון טרור אחר, נניח - החמאס השולט על העם הפלשתיני לפי בחירתו הוא?
שלום עם ארגון טרור הוא טוב לארגון כי כאמור השלום הזה יחפה על התעצמותו בתחום שבו עוסק במוצהר ארגון זה [טרור] וישאיר בידיו את גורם ההפתעה הקטלני - כפי שקורה, רק צריך לראות נכוחה.
או שמא כוח בינלאומי? גם הוא יגן על הטרוריסטים מפנינו, עד ליום פקוד-טרור-פתע, בו ינוסו הבינלאומיים על נפשם וישאירו מולנו את מה שהם גרמו שייווצר מאחורי החומות, בחסותם, בהגנתם, בעידודם, ככוח להשכנת שלום של 2-5 שנים שאחריו חורבן.
