אולי מקבלי ההחלטות אינם מבינים את עוצמת הרגע, אבל בימים אלה מעוצב האופי של מדינת ישראל, ומעוצבות מחדש אמיתות יסוד של תושביה. יש לנו כמה הנחות יסוד שהולכות ונשחקות:
1. חשבנו שהעומדים בראש המדינה מכינים אותנו לאיומים של המלחמה הבאה. בעיקר לאחר לקח מלחמת יום כיפור. זה לא נראה כך. הנה ההוכחות:
א. ניתן לחפור מנהרה ארוכה מתחת לאף של צה"ל הדיגיטאלי ואיש לא יחוש בכך.
ב. אין אמצעי חישה. האויב יכול לצוץ גם מאחור.
ג. ניתן לירות קסאמים וקטיושות ורקטות בסיטונות על ישראל ללא אמצעי יירוט. אפשר רק להורות על ישיבה במקלטים ולקוות לטוב.
ד. ישנה תחושה כי מקבלי ההחלטות מאמינים שחטיבות צה"ל, סדיר וחלק ניכר מהמילואים, יתקשו להילחם באויב. לפיכך, הם מהססים להכניס אותם לקרב.
ה. טנקים משוכללים נחשבים לברי פגיעה ונטרול (מטעני גחון, נשק אנטי טנקי) ואין משתמשים באמצעי-נגד מול האמל"ח של האויב. התוצאה: מהססים להפעיל יחידות שריון בעומק שטח האויב. ומעדיפים ירי מרחוק שכאמור אינו מספיק.
ו. לגבי חיילים, נראה שלמעט יחידות מובחרות, ישנו חשש אצל מקבלי ההחלטות שרמת האימונים של היתר איננה מספקת.
2. חשבנו שהמודיעין של צה"ל יצליח להביא מידע יעיל לשימוש דרגי הביצוע בשדה בים ובאוויר. זה לא נראה כך. הנה ההוכחות:
א. גם אם המודיעין הביא מידע "ברמת הבונקר" בדרום לבנון, זה לא תורגם לפעילות כתישה של פצצות מתאימות. מודיעין ללא ביצוע - אינו יעיל.
ב. המודיעין לא ידע כי בידי האויב יש טיל קרקע-ים המסוגל לפגוע בסטי"ל. ולמרות שהייתה אמורה להיות הנחה שכל מה שיש לסוריה ולאירן יש גם לחיזבאללה, זה לא ירד לדרג הביצוע בסטי"ל. התוצאה, מערכות המניעה היו כבויות, ורק בנס לא פגע הטיל במקום רגיש יותר שהיה מטביע את הסטי"ל.
3. חשבנו שכדי למנוע פגיעה של העורף, צה"ל מעביר במהירות את המלחמה לשטח האויב. זה לא נראה כך. הנה ההוכחות לכך:
א. זה היום ה- 24 נותר עורף רחב בישראל חשוף למטר שיטתי של רקטות. מקבלי ההחלטות עוד מוסיפים שמן למדורה בהצהרות חסרות הבסיס שלהם כי הם גאים בעורף. הם היו יכולים להיות גאים בעורף לו היו מסייעים לו שיטתית מהשטח המופגז ולא ממרכז הארץ. לו היו מעבירים בתנופה ובעוצמה את המלחמה לשטח האויב. רחוק מהעורף. הם יכולים לעשות זאת ואינם מבצעים.
ב. לראשונה, מספר האבדות במלחמה גבוה יותר בעורף מאשר בצבא המגן עליהם. העורף נהפך להיות לשכפ"צ למדיניות ההבלגה. ממתינים לפגיעה בו כדי להגיב.
4. חשבנו שמקבלי ההחלטות במדינה, פועלים בעת מלחמה בהרמוניה עם הצבא. המדינאים מחליטים מול נתונים ואלטרנטיבות, הצבא מבצע, והתוצאה מכריעה את המלחמה. הכי חשובה התוצאה בתהליך. זה לא נראה כך. הנה ההוכחות:
א. אין אסטרטגיה מתוכננת לשלושה שלבים מראש. ישנה מדיניות של תגובה.
ב. הנחה שגויה היתה כי אם נפגע בתשתיות לבנון, ממשלת לבנון תפעיל לחץ על החיזבאללה. לא הובן כי חטיבת האויב מקבלת הוראות מטהרן. לא הובן כי הרס לבנון נמצא בעדיפות נמוכה מול השאיפות של אירן והשמירה על השקעתה בחטיבת החיזבאללה.
ג. לאור ההנחה הנ"ל הופעל במשך שבוע ימים בעיקר חיל האוויר. ללא פעילות מסיבית מקבילה של חילות הקרקע. לאחר שזרם הטילים לא פסק, החלה פעילות נקודתית בכפר א וכפר ב. כניסה ויציאה, ללא תוצאות ברמת המאקרו. כיוון שכך, הורחב המבצע ל- 2 עד 3 ק"מ רוחב. ללא תוצאות. כעת אנו מצויים ברמה של 5-7 ק"מ ועדין ללא תוצאות. השלב הבא, הליטאני, נמצא בחבלי לידה אצל מקבלי ההחלטות. הם טרם הסתגלו לרעיון שצריך להגיע עד לאוואלי, ועד לגבול עם סוריה כדי לעצור בצורה סבירה את ירי הרקטות על העורף.
ד. הגורם המרכזי שבולם את קבלת ההחלטות היא טראומת לבנון. מה שמכונה "הבוץ הלבנוני". טראומה זו כה חזקה עד שהמדינאים מעדיפים לספוג נזקים עצומים בעורף הלא מוגן ובלבד שיימנעו מהכנסת כוחות מסיביים לשטח ותנועה לאזורי השיגור.
ה. לתימהונם של כל הצופים במלחמה (אזרחי ישראל, ארה"ב ומדינות אירופה)נמשך בזבוז הזמן ונחשפות יותר ויותר תקלות בניהול הקרב של מי שנחשב עד כה כצבא חזק ויעיל, בעיקר אצל האוייבים הפוטנציאליים סביב.
לי, האזרח הפשוט, ישנן כבר כמה מסקנות ביניים ברורות על אירועי המלחמה:
א. בזמן מלחמה מצפים ממנהיג שייתן הוראות התקפיות במלוא העוצמה. בעת מלחמה אין דמוקרטיה. המנהיג יחד עם שר הביטחון מחליטים. מצפים גם ממנהיג שימנה שר, עם סמכויות רבות, שיארגן ויפתור את בעיות העורף בזמן מלחמה ולא ייתן הצהרות ממרכז הארץ. שני הדברים אינם מתרחשים. אני יכול להניח מבלי להסתכן יותר מדי כי אולמרט לא יכהן עוד זמן רב כראש ממשלה.
ב. הרמטכ"ל, רא"ל דן חלוץ, הוא אדם מוכשר. בדיעבד, זוהי בחירה שגויה. בפועל, לא נראה שהכין את הצבא לאירועים, למרות שלבטח ידע מה נמצא בדרום לבנון, מי מצייד את האויב ומה אומר מח"ט האויב בגלוי על תוכניותיו שלו. אני יכול להניח בצורה סבירה שאין סיכוי כי ב- 10 השנים הבאות ימונה לעמוד בראש צה"ל אלוף שאיננו בעל ניסיון רב בחילות היבשה. זה היה הימור שנכשל.
ג. ברור לגמרי שצה"ל אינו מוכן לשדה הקרב הנוכחי. לא ברמת האימונים ולא ברמת האמצעים. יש צורך בשינוי גישה במספר הגייסות המיומנים שניתן לגייס ולהכניס בזמן קצר למצב של מלחמה. חייבים למצוא בזמן קצר אמצעי נגד שיגור נשק תלול מסלול. לא רק במערכות הקיימות (נאוטילוס הקיימת עם התאמות) אלא גם במערכות המסוגלות להגיע למשגרים מרחוק. יש לנו מצבור של מדענים. זהו אתגר לפיתרון. חייבים למצוא בזמן קצר אמצעי חישה לחפירה ותנועה מתחת לקרקע.
ד. חייבים להתחיל בתהליך של שידוד מערכות בצה"ל. לשנות קונספט לקראת המלחמה הבאה. והיא תבוא. האזור הזה לא ישקוט לזמן רב. פער התרבויות גדול, והולך ומתרחב ברמה גלובלית.
ה. והכי חשוב במישור המיידי - חייבים לסיים במכה ניצחת את המלחמה מול האויב. שתי סיבות ארוכות טווח לכך: הראשונה, כדי למנוע ולמזער נזק כלכלי מתמשך לצפון ולמדינה. אם יתברר לבעלי הון שלא ניתן להגיע כאן לרגיעה, הם יתחילו לזלוג החוצה ואז הנזק יקובע. קל מאד להעביר תעשיות בעולמנו הגלובלי למקומות אחרים.
והשנייה, לשקם את כוח ההרתעה של צה"ל. עכשיו! בעיקר, בעיני האויב. אך גם מסיבות מוראליות. ככל שהמלחמה נמשכת הולך וגובר הצורך בנוק-אאוט. ניצחון בנקודות ניתן לפרשנות ואיננו מספק.
מדובר במדינת ישראל! הפסיקו את ההיסוסים. קומו בתנופה וחסלו את האויב!
