עם ישראל עומד משתאה למראה גבורת בניו החיילים הנלחמים באויב שפל ואכזר ומשליכים חייהם מנגד בקרבות ארוכים ועקובים מדם.
בשעה שהחיילים בחזית נאזרים בגבורה, במאמץ על אנושי להביא את הנצחון, ובזמן שהאזרחים המופגזים והמצופפים במקלטים מקבלים בסבלנות את יסורי המלחמה עד אשר יבוא הנצחון, בה בעת מטילים המנהיגים בממשלה הגבלות על הלחימה אשר משבשות את דרך הנצחון. הגבלות אלו אינן מוסריות ואין בהן תועלת מדינית ומקורם הוא במגבלות ההבנה ובחשיבה הגלותית.
ישראל נלכדה במצגת השקר שיצרו הערבים במלחמתם בנו. סוריה מספקת טילים בכוונה ברורה שישלחו למטרות בישראל, אך שוחררה מאחריות משום שהטילים אינם משוגרים משטחה. הטילים משוגרים משטח לבנון, אך גם ממשלתה נוקתה מכל אשם, כי את הטילים יורה ארגון החיזבאללה. וחיזבאללה? הוא יורה ואינו נראה, ומתחבא מאחורי 'אזרחים חפים מפשע'.
מגבלות החשיבה של הממשלה מנעו ממנה לקרוע את מסכת השקר הזאת. תפקידה של ממשלה למנוע איום על אזרחיה בדרך הטובה ביותר ולא להגביל את פעולתה רק נגד הלוחץ על ההדק. סוריה מאימת על חיי אזרחי ישראל ולישראל הזכות להענישה. לבנון אינה פטורה מאחריות על מעשי החיזבאללה השותף בממשלתה, ביחוד לאחר הצהרות ראש הממשלה ונשיא לבנון על תמיכתם בארגון. לישראל אין עניין להחריב את כלכלת לבנון כי המוסלמים מבקשים להחזיר את לבנון לימי הבינים ולחיי עוני ומחסור, אך אין עלינו להגן עליהם מתוצאות בחירתם לקים את הארגון בתוכם, ואין להתנצל על הפצצות במהלך המלחמה.
ממשלת ישראל העדיפה לראות בחיזבאללה ארגון מחבלים המפוזרים בקרב האוכלוסיה וטעתה טעות חמורה. חיזבאללה, אשר יש הקוראים לו בלבנון חזב אל שטן, מפלגת השטן, ולנו יאה לקרא לו לפחות 'אל חזב', המפלגה, ולא לצין אותו בשם האלהים שנטל לו לשווא - הקים מדינה בתוך מדינת לבנון. למדינת חזבסטן ממשל עצמי, ולממשל מנהיגים וראשי ערים ומשרדים ושרותי רווחה ובתי ספר. חשוב מכל - לחזבסטן אוכלוסיה וטריטוריה בתחומים מוגדרים - באזורים ידועים בבירות, ובכפרים בדרום לבנון.
כאשר הפגיז החזב את ישראל, היתה לישראל הזכות להשיב למקורות הירי ולהשתיקם במהירות הגדולה ביותר. כאשר הפציצה גרמניה את לונדון ברקטות V2 במהלך מלחמת העולם השנייה, לא שלחה בריטניה חילים לברלין להתדפק על הדלתות ולמצוא את משגרי הרקטות, כמו שעשתה ישראל בצור, כי אם הפציצה את ערי גרמניה ואת אתרי השיגור.
ממשלת אולמרט לא פעלה בצורה שפעלה ממשלת צ'רצ'יל הבריטית, אלא חיכתה ימים עד שהאויב ישמע את אזהרותיה ויפנה את השטח. בגין ההשהיה, ניתן זמן ללוחמי החזב לברח ולהעביר מפקדותיהם למקום אחר ולהמשיך משם בהמטרת טיליהם על אזרחי ישראל. כך סוכל הסיכוי לחיסול מהיר של מפקדי החזב, יחד עם מפקדותיהם ומחסני התחמושת. בצורה זאת העדיפה ממשלת ישראל את חיי אזרחי האויב על חיי אזרחיה, גרמה להתארכות המלחמה, והביאה עלינו סכנה קיומית. צבאות מדינות ערב יראו עכשו כי הקיושות שיתקו את צפון המדינה לשבועות ארוכים וצה"ל לא חיסל את החזב, ויתפתו להפעיל את טיליהם ארוכי הטווח נגדנו ולצאת להרפתקה צבאית. התארכות המלחמה גם החלישה את תמיכת ארצות הברית ומדינות אחרות אשר קיוו כי ישראל תשמיד את לוחמי החזב.
הממשלה קיוותה לזכות באהדת דעת הקהל העולמית בניסיון גלותי למצוא חן בדרך של ויתור על זכויות גם במחיר של הקרבת חיים, וקרה ההפך, כמו שקרה במהלך אלפים שנה של רדיפות ועלילות דם נגדנו. תחת האשליות של 'שמירה על יחסים יחסים עם מדינות העולם' ועקב ההסכמה כי 'מה שמותר לאחרים אסור לנו', נעשתה השלמה עם העקרון הגלותי כי חיי יהודים חשובים פחות מחיי לא יהודים, והמסר של חולשת הממשלה נקלט בעולם.
נציג ארגון זכויות אדם האשים את ישראל במות הילדים בכפר קנא, והוסיף כי באותו יום לא שוגרו קטיושות מן הכפר, אלא יום קודם. בכך הטיל על ישראל את החובה לדעת מי נמצא בכל בניין בכל רגע ורגע ולא לפגוע באזור שיגור אחרי יום. מובן שדרישה כזאת לא נעשתה משום מדינה אחרת בעולם, וההגינות היתה מחיבת לגנות את החזב, הן על הפגזת אזרחי ישראל והן על סכון חיי ילדיהם. בתחלת המלחמה הרגילה ממשלת ישראל את העולם לחשוב כי עליה החובה לתת ללוחמי החזב את ההזדמנות לברוח, ולהודיע מראש על הפצצות בפזור כרוזים ואף בשיחות טלפון. ובאותו הזמן שהצילה ממשלת ישראל את לוחמי החזב, פגעו הפצצות הכבישים והגשרים בחיי אותה אוכלוסיה אשר אינה שיכת לחזב ואינה מקבלת תשלומים מאירן, ומבקשת להתפרנס ממסחר ותעשיה.
ממשלת לבנון מתלוננת כיום נגד ישראל באו"ם ומתנערת מכל אחריות להפגזת ערי ישראל. התחמקות ממשלות סוריה ואירן ולבנון מן האחריות לתקיפת ישראל והטלת האשם על 'ארגון טרור' אינה תופעה חדשה, וממשלות ישראל לא השכילו להבין ולסכל תחבולה זאת. בעבר זכו חוטפי מטוסים, שהצליחו או אשר שוחררו ממאסר, למעמד גיבורים והופיעו ברוב עם במדינות ערב, ומארגני החטיפות קיבלו נשק וכסף וגישה למחנות אמון מן הממשלות הערביות. מדינות ערב לא הוחזקו אחראיות לחטיפות ולא חששו לגמול נגד מטוסיהן שטסו ללא צרך באבטחה, ורק נוסעי אל-על היו נתונים לסכנה. כאשר הובא ה'פתח' ובראשו ערפאת לארץ בטענה כי זנח את הטרור, מיד השריצו ארגוני חבלה חדשים ו'הרשות הפלשתינית' ניערה חוצנה מכל אחריות והוסיפה לזכות בתמיכת ממשלת ישראל. אותה תופעה חזרה כאשר עלה החמאס לשלטון לאחר שרשרת ארוכה של מעשי רצח ותועבה, ומיד נוצרה העמדת פנים חדשה והפרדה מדומה בין ממשלת החמאס ובין משגרי הקסאמים.
זאת המלחמה השלישית אשר בה מותקפת ישראל מלבנון, ובסיומה עלינו לדרוש תקון הגבול עם לבנון לתוואי אשר יקל להגן עליו, כמו שבכל מלחמה משלם התוקפן את המחיר באבדן שטח. עקרון זה לא נשמר במלחמות ישראל הקודמות - כל גבול בין ארץ ישראל ומדינה ערבית שנקבע בעקבות כיבוש ערבי ב- 1948 או עוד הרבה קודם בכיבוש בריטי או צרפתי מקבל מעמד של קדושה, ורק כיבוש ישראלי בעקבות מלחמת מגן נחשב חסר ערך. צבאות ערב מפרים הסכמים, חוצים גבולות ותוקפים, אבל אך מסתימת המלחמה מבקשים הערבים לחייב את ישראל להכיר בקדושת הגבול שהפרו. לאחר ארבע מלחמות בסיני, נסוגה ישראל לגבול שהוסכם בין הטורקים העותמנים ששלטו בארץ ישראל והבריטים ששלטו במצרים לפי יחסי הכחות שהיו לפני מלחמת העולם הראשונה. אולמרט מבקש להסיג ביהודה ושומרון את ישראל אל הגבול שנקבע על-פי יחסי הכוחות שהיו בין ישראל לירדן ב- 1948.
בגבול עם לבנון נוצרה מציאות חדשה, אין לאפשר בנייה מחדש של כפרי החזב בסמיכות לישראל, לבנון חיבת לשלם בשטח עבור תוקפנותה, וישראל צריכה לדרוש שהגבול החדש ימנע פיתוי למלחמה חדשה.
