גל תקשורתי עכור חולף לאחרונה במקומותינו ותוקף את רה"מ לשעבר אריאל שרון על כך שידע על איום הטילים מצד החיזבאללה, אך לא עשה דבר. יש המבקשים להקים ועדת חקירה ויש שכבר כתבו את מסקנותיה. מדובר בטענות חסרות שחר. המציאות שונה לגמרי. הרי העובדות:
א) התחמשות החיזבאללה היתה תהליך הדרגתי שהחל בסוף שנת 2000 בעידוד סוריה ואירן, תהליך שהיה ידוע במלוא היקפו. סקירות המודיעין בממשלה ובכנסת עסקו בכך בגלוי ובמפורש. בתקופה ההיא לא שמענו שום טענה מפי שר, ח"כ או מעיתונאי מדוע ישראל לא מתקיפה את חיזבאללה בלבנון.
ב) נניח שרה"מ שרון היה מכנס יום אחד את הממשלה, טוען שהגיע הזמן לטפל באיום החיזבאללה ופותח במתקפה כוללת בלבנון כנגד איום הטילים. האם מישהו, בזירה הפנימית או הבינלאומית, היה מגבה אותו? הרי גם היום, כאשר הצדק והמוסר לצדנו, יש כאלה הקמים כנגד תוקפנותה, כביכול, של ישראל. אפשר לדמיין את ההתקפה על רה"מ שרון על שיזם מלחמה ללא עילה וצורך והפר את השקט בצפון.
ג) כיום, מדינה זקוקה לעילה מוצקה כדי לצאת למלחמה במדינה אחרת. במהלך כהונתו של רה"מ שרון, שהתאפיינה בלחימה עיקשת בחזית הטרור הפלשתיני, לא נוצרה מול חיזבאללה עילה. הירי של החיזבאללה באותן שנים לא היה בו להצדיק מהלך בסדר גודל כזה.
ד) כבר בימים הראשונים למהלך הצבאי הנוכחי, תקף צה"ל במדוייק מאות יעדים של חיזבאללה: טילים, מחסני תחמושת, מפקדות, מתקני פיקוד ושליטה ועוד. מטרות אלה, כמו גם תוכניות אופרטיביות המיושמות כיום, הוכנו לבקשת רה"מ שרון ליום פקודה, ליום שבו תיווצרנה הנסיבות המתאימות לטפל באופן כולל באיום זה.
ה) בפגישות המדיניות שקיים רה"מ שרון עם נשיאים, ראשי ממשלות, שרי חוץ ומנהיגים מכל העולם, מזוטר ועד בכיר, הוא העלה, באופן קבוע, כעניין מרכזי, את הסכנה הטמונה בחיזבאללה כארגון טרור שמשתלט על מדינת לבנון ועל מעורבותן של סוריה ואירן בפעילות זו.
"?Who, for god sake, has in this days 13,000 rockets", היה לוחץ שרון על מאות המנהיגים. עמדנו בכל פעם נפעמים כיצד באופן בלתי נלאה, באופן סיזיפי, כמנטרה, חזר שרון על תביעותיו בנושא זה, כולל הכנסת חיבזאללה לרשימת אירגוני הטרור, שהובילה גם להוצאתה של סוריה מלבנון. כל אלה הם הישגיו של שרון שמאפשרים היום לראש הממשלה אהוד אולמרט, במנהיגות נחושה, לבצע את מה שצריך. העובדה שסוריה אינה בלבנון מאפשרת לנו לטפל בלבנון בלי להסתבך במלחמה עם סוריה.
ו) ללא המהלכים המדיניים הנוספים שנעשו בשנות הכהונה של רה"מ שרון, לא היה לנו כיום את הגיבוי הבינלאומי להגיב בעוצמה כזו מול חיזבאללה בלבנון. ישראל קיבלה את "מפת הדרכים" וזכתה לגיבוי הקוורטט. ישראל גם יזמה את ההינתקות, מהלך שהביא להערכה עצומה כלפי ישראל. במישור הלבנוני ומול החיזבאללה פעלנו בלי להרפות בערוצים דיפלומטיים. הפכנו ליוזמים בתחום המדיני ולא לנגררים.
פוליטיקאים ואנשי תקשורת רבים בישראל זלזלו בחשיבות קיום מהלכים מדיניים שתכליתם גם השגת תמיכה בינ"ל. היום ברור שאלה היו מהלכים חשובים מאין כמותם לצורך יצירת המעמד הבינלאומי חסר התקדים שישראל זוכה לו היום. לא בכל יום, בעודנו תוקפים במדינה ערבית, אנו מקבלים תמיכה כזו מארה"ב, ממדינות באירופה ומארצות ערביות.
אוסף הנסיבות הזה והאופן האחראי שבו ראש הממשלה אולמרט והממשלה ניווטו את ישראל בתחום המדיני מאז ינואר 2006, יצרו את הגיבוי הפנים-ישראלי והבינלאומי למהלך שמבוצע על ידינו כיום נגד החיזבאללה.
הנסיבות המתאימות נוצרו כעת. הן לא היו קיימות קודם. אריאל שרון הוא האחראי העיקרי להכנת התשתית שעליה מונח המהלך הצבאי והמדיני כנגד החיזבאללה. הצגה אחרת של הדברים היא הטעיה ועיוות של המציאות. גם המרים ביריביו של רה"מ שרון לא יכולים לטעון שהוא הפקיר את בטחונה של ישראל.
