בעקבות מלחמת "בין המצרים" יופקו לקחים, ויוסקו מסקנות בתחומים רבים. כבר כעת, בטרם גמר המלחמה, ברור כי צה"ל צריך לאמץ לעצמו חשיבה צבאית חדשה, בעצם, החשיבה הצבאית הישנה והטובה בכמה תחומים.
א.
"צבא קטן וחכם" - דומה כי יש לזנוח את רעיון השווא של "צבא קטן וחכם", רעיון שיוחס לאהוד ברק בשעתו. אין כוונת הדברים לצדד בצבא שלא צריך להיות חכם, אך בהחלט מדובר בצבא שחייב להיות גדול.
בשנים האחרונות חל פיחות מהותי בתקציב הביטחון במונחים ריאליים המתקבלים מהשוואה של התקציב בהווה ובעבר לפי אחוז תקציב זה מתקציב המדינה הכולל. הדבר בא לידי ביטוי בשטח בצמצום משך המילואים ביחידות השדה והעורף, בחיסכון בהשקעות באמצעי לחימה ובמחקר, ואפילו בזילות ממשי בהיקפו של גיוס החובה לצה"ל. קל היום להימנע מגיוס לשירות חובה בצה"ל, הרבה יותר מאשר היה לפני 30 שנה.
אנו רואים שאפילו במלחמה המוגבלת בחזית הצפונית הצרה בצפון, ללא התערבות סוריה וללא פתיחת חזיתות אפשריות במזרח ובדרום [מצרים], הצבא נזקק לגיוס מילואים.
זאת אף זאת, הצבא גם נשען על גיוס המילואים ככוח חזיתי ממש ולא רק ככוח עזר. הדבר לא יכול להיות אפשרי ויעיל ללא אימונים כפי שהיה נהוג לפני עשרות שנים, כ- 45 יום בשנה עד גיל 50, ולא כפי ששכיח כיום - פטור ממילואים בפועל של צעירים רבים לאחר סיום שירות החובה, למשך שנים בהן לא מקבלים שום צו גיוס, אף אם פורמלית מדובר בחיילי מילואים. חייל מילואים שאינו מאומן, תרומתו תהיה שולית.
ב.
עומק אסטרטגי - נושא נוסף שבו עלינו "לחזור אחורה" בתפישה הצבאית, כדי להצעיד את הצבא קדימה, הוא גורם העומק האסטרטגי. יש לקבל את המלצותיו של אריאל שרון מלפני ההינתקות, עת הרבה להסביר לכל מי שרק רצה לשמוע, כי צריך לחלוש על הגבעות כדי לשלוט, וכי יש חשיבות מרבית ואף מכרעת לשליטה על מרחבים. זכורה, ודאי גם שמורה, תמונתו של המצביא או האזרח שרון, עם שיער [אפור ואחר כך לבן] מתנפנף ברוח, בהרי יהודה ושומרון כשמפה בידו, ומבטו מופנה אל היישובים העירוניים הקרובים - המרוחקים כמטחווי קשת ממקומו. הקונספציה לפיה אפשר להגן על המדינה באמצעים מודרניים ללא צורך בעומק אסטרטגי, פשטה במלחמת בין המצרים את הרגל.
ג.
גדר הביטחון- גדר הביטחון החוסמת ומכנסת את מדינת ישראל, הוכחה כלא יעילה נגד הטרור, ובנוסף לכך, הגדר היא הרסנית בכך שהיא מנתקת את צה"ל ממה שנעשה בעברה המזרחי, ובכך מתאפשרת צבירת אמצעי לחימה והכנה חופשית וללא הטרדה של פעולות עוינות אחרות.
ככל שנתכנס ונתנתק, נפגע עוד יותר בביטחון ובמודיעין. נושא זה הומחש בשני מישורים: א. הטרור המעופף של הטילים והקטיושות הוכיח כי הגדר לא יעילה. ב. הפעילות השקטה לקראת הפעלת טרור-פתע של המתנהלת מעבר לגבול, מהווה ראייה ברורה להפרעת הגדר לנו, ולסיועה למחברים שמעברה המזרחי. עוד תגיע העת, כשיהיה האומץ הציבורי והאמצעים הכספיים - להרוס את הגדר.
ד.
מדינה מעודדת טרור - המחבלים יימנעו מלפעול נגד ישראל, רק כאשר יגיעו למסקנה כי לא כדאי להם לעשות זאת. בפועל ולמעשה, מדינת ישראל מעודדת טרור, נגד רצונה. מדינת ישראל, המגיבה לפעילות טרוריסטית בסלחנות [חוסר מעש] עד סיכול ממוקד, מעודדת את התפתחותו של הטרור - אין עוד שום מקום בתבל בו התגובה לטרור היא כתגובתה של מדינת ישראל.
עיין ערך: ספטמבר השחור, אפגניסטן, עירק, צ'צ'ניה, ודמיין מה תעשה אוסטריה, למשל, אם יוטלו מאות טילים על וינה, או כיצד תפעל בריטניה מול התקפת טילים והרג אזרחים בלונדון.
סיכול ממוקד? ההיסטוריה מלמדת אחרת לגבי כל אחת ממדינות תבל, בעבר הרחוק והקרוב. וגרוע מזה, חוסר תגובה מוחלט על חטיפות והרג, עד כדי כך שחיזבאללה באמת האמין כי גם הפעם, כתמיד, נעבור בשתיקה רועמת, ["איפוק הוא כוח" - זוכרים?] על פעולות הטרור מצדו, שכללו חטיפת אזרחים ורציחתם, ועוד. [על חטיפת האזרחים ורציחתם - באמת לא הגבנו].
כדי להתקדם ולקדם את צה"ל כך שיתאים לעידן החדש של המזרח התיכון, צריך לאמץ קונספציות ישנות וטובות, בצד הסקת מסקנות ולימוד ממדינות נאורות מערביות אחרות.
