ביום שני ה- 31 ביולי 2006 נכנס לתוקפו באוסטרליה החוק האוסר על עישון בפאבים ובמועדונים. לקראת כניסתו לתוקף של החוק פורסמו בהרחבה באוסטרליה מחקרים חדשים אודות נזקי העישון, שאחד מהם, אשר פורסם ביוזמת המועצה האוסטרלית לעישון ובריאות, קבע כי אנשים השותים אלכוהול ומעשנים בו-זמנית נמצאים בסיכון גבוה לחלות במחלות סרטן שונות באזור הראש והצוואר. זאת, לעומת הסיכון הנמוך יותר של מי שמעשן או שותה בנפרד.
במחקר זה, שנערך על-ידי הפקולטה לבריאות הציבור באוניברסיטת דרום אוסטרליה נבדקו ונותחו למעלה מ- 300 תוצאות של מחקרים קודמים שנערכו בנושאי עישון, שתיית אלכוהול והקשר למחלות סרטן באזור הראש והצוואר. מאיסוף התוצאות עלה כי בעוד שהסיכון לחלות בסרטן באזור הראש והצוואר גדול פי שלושה אצל מעשנים ופי שניים אצל צרכני אלכוהול, אצל אנשים הנוהגים לעשן וגם לשתות אלכוהול, הסיכון גבוה פי עשרה עד חמישה עשר.
המחקר מוכיח ככל הנראה כי המשפט "השלם גדול מסכום חלקיו", נכון גם לגבי נזקים בריאותיים. הסכנה בנזקי העישון ידועה כבר שנים וכך גם הסכנה בשתיית אלכוהול. עתה מתברר כי השילוב של שני מנהגים חברתיים אלו יוצר סינרגיה קטלנית במיוחד וגורם למחלות סרטן שונות באזור הראש והצוואר, כגון: סרטן הפה והלוע, סרטן הוושט וסרטן הגרון.
נושא המחקר התאים במיוחד לעיתוי שבו בחרו האוסטרלים לפרסם אותו, שכן ידוע כי זהו מנהג הרווח בכל העולם לשתות אלכוהול ולעשן בפאבים ובמועדונים.
אולם, בשנים האחרונות יותר ויותר מדינות השכילו להבין כי גם בפאבים ובמועדונים, מבצרם הלגיטימי של חובבי השתייה והעישון, ניתן להגביל את העישון ולהגן על האנשים השוהים בהם שאינם מעשנים מפני עישון פסיבי. בחלק ממדינות ארצות הברית ובאירלנד אסור לעשן בפאבים, במועדונים וגם בבתי קפה. במועדונים רבים בארצות הברית ניתן לרכוש סיגריות, אולם על-מנת לעשן אותם צריך לצאת החוצה. באירלנד המצב כמעט מושלם, דווקא האירים, הידועים כחובבי בירה מושבעים, התרגלו תוך מספר חודשים לעשן את הסיגריה מחוץ לפאב, אפילו בקור האירופאי, ולהמשיך בבילוי החברתי ובשתיית הבירה בתוך הפאב.
הרעיון הוא שהחקיקה החדשה, לא רק שתגן על אלו שאינם מעשנים, אלא גם תתרום משמעותית להורדת שעורי העישון בקרב המעשנים עצמם, כי לאט לאט יעשנו פחות ופחות סיגריות או אפילו יגמלו לגמרי.
עם כניסתו לתוקף של החוק באוסטרליה מלווה המהלך בהטלת קנס של 2,000 דולר אוסטרלי, שהם כ- 6,700 שקלים, אשר יוטלו גם על המעשן וגם על בעל העסק, שעישנו בשטחו.
באירלנד, זה הזמן לומר, הקנס הוא 1000 אירו המוטל גם הוא על המעשן ועל בעל העסק.
אמנם במדינות אלו כחלק בלתי נפרד מהחקיקה, מיושמת גם אכיפה מוגברת, אבל יש להניח כי גובה הקנס עצמו מהווה גורם הרתעה משמעותי ביותר. הרי גם אם המעשן לא יהיה מודאג מהסכנה המרחפת מעליו, יהיה בעל העסק מודאג מהסכנה לכיסו ויהפוך לשגריר של אכיפת החוק ולא יתיר לעשן בשטחו. כל זאת מבלי שפקחי העיריה יסתובבו בין המועדונים ויחפשו מעשני סיגריות.
כל ישראלי שנלחם בעישון יברך על החוק החדש ומעורר הקנאה באוסטרליה, אשר ילווה בפעילות נרחבת של פרסום ויחסי ציבור וללא ספק יגרום לשינוי מהותי. אבל, במדינת ישראל שבה אומנם התקבל החוק להגבלת העישון במקומות ציבוריים ובכללם גם פאבים, בתי קפה ומסעדות, כבר בשנת 1983, קיים שיפור במצב העישון במקומות ציבוריים אך לכולנו ברור כי עדיין נדרשת אכיפה נחרצת ונמרצת.
בישראל מופקדות על אכיפת החוק, הרשויות המקומיות כאשר הקנס הוא בגובה של 310 שקלים המוטל על המעשנים בלבד. ברוח זו פנה לפני כשנה יו"ר האגודה למלחמה בסרטן, פרופ' אליעזר רובינזון, לעדי אלדר, יו"ר מרכז השלטון המקומי וביקש כי יפעל לקידום האכיפה של חוקי הגבלת העישון בכל הערים ברחבי הארץ. אלדר, פנה לכל ראשי הרשויות בנושא, אולם מעטות הרשויות המקומיות אשר הקדישו למטרה הזו פקחים ויחד עם הקנס הנמוך יחסית למדינות אחרות בעולם, די מובן מדוע דרוש שיפור משמעותי, שכן על-פי מחקרים שנעשו בעולם אנו יודעים כי חקיקה משפיעה על דפוסי ההתנהגות של המעשנים אבל רק אכיפה עשויה ליצור שינוי של ממש.
כששאלנו את ציבור המעשנים, 95% מהם אמרו שיחדלו לעשן ויכבו את הסיגריה במקום ציבורי אם מישהו יעיר להם על כך בנימוס. נתון מרתק זה עלה מסקר של האגודה למלחמה בסרטן באמצעות מכון המחקר "מותגים". 4% אמרו שלא יכבו ורק - 1% מקרב הנשאלים סרבו להשיב.
בסקר נוסף, התברר כי 75% מהציבור בישראל תומך באיסור עישון במסעדות ובתי קפה ורק 25% מתנגדים לו.
אם כן, מניסיונן של המדינות שהוזכרו אנו למדים כי אחת הדרכים לסייע באכיפה היא הכנסת תיקונים בחקיקה. על כן, חשוב לקדם תיקונים אלו בשני אופנים, האחד הוא הגדלת סכום הקנס, אשר יהווה גורם הרתעה והשני הוא הטלת הקנס על בעל העסק בנוסף על המעשן עצמו.
ראוי לציין כי היסטוריית החקיקה במדינת ישראל הוכיחה באופן חד-משמעי, כי היא תורמת משמעותית להורדת שיעורי העישון. כך למשל בישראל בשנת 1970, בתקופה שלפני ההגבלות החוקיות השונות, עמד שיעור המעשנים על 42%. בשנת 1992 ירד שיעור המעשנים ל- 31% וכיום כבר כמה שנים הוא עומד על כ- 24%, שיעור מעשנים נמוך יחסית לשנים עברו. זהו הזמן להתקדם לשלב הבא, של שילוב בין אכיפה והרתעה. גובה הקנס ונוכחותם של הפקחים, גם אם לא יטילו קנס בכל המקרים, אלא יעירו למעשנים, עשוי לעשות את העבודה.