אריה דרעי העיד ביום ד' (27.11.02) כעד הגנה במשפט שהגיש איש העסקים דודי אפל, נגד רשות השידור (ערוץ 1), העיתונאית איילה חסון ועורך החדשות רפיק חלבי. תביעה זו היא אחת מספיחי פרשת בראון-חברון.
עדותו של דרעי, שעניינה פרשת בראון-חברון, היתה מעניינת. דרעי הוא אישיות כובשת. גם השופט ניסים ישעיה התעניין מאוד בדבריו. אך רק מעטים יודעים, כי בימים שקדמו לה, נעשה מאמץ, מצד שני הצדדים, לחסוך עדות זו ולסיים את תביעת הדיבה בפשרה.
נודע לי, כי בשבועות האחרונים ניהלו הצדדים מו"מ אינטנסיבי. חסון וחלבי - המיוצגים על-ידי עו"ד מיבי מוזר, אף הביעו נכונות להצהיר, במסגרת פשרה, כי בפרסום שעשו בערוץ 1 לא התכוונו להאשים את דודי אפל בקנוניה פלילית כל שהיא, בפרשת מינוי היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד רוני בראון. אפל היה יוצא, במקרה זה, כשידו על העליונה; ואילו איילה חסון היתה נדחקת לפינה בלתי נוחה, לאחר שחלקים קודמים מהפרסום שעשתה בפרשת בראון-חברון כבר הופרכו.
אלא מה? אפל לא הסכים לאפשר לרשות השידור ולעיתונאית איילה חסון לחמוק כל כך בקלות מהפרסום הבעייתי, שכבר נמצא, כאמור, כמופרך בחלקו הגדול. הוא הסכים לוותר על פיצוי כספי, אך עמד על קבלת הוצאות משפט.
פרקליטו של אפל, עו"ד יהודה רסלר, ביקש בשמו סכום של 100 אלף ש"ח. הנתבעים התנגדו. המו"מ נמשך ואפל-רסלר הסכימו לרדת לסכום של 50 אלף ש"ח. לזאת לא הסכימו הנתבעים, המבינים היטב את המשמעות הציבורית של תשלום כספי - דבר העלול להכתים את חשיפתם בפרשת בראון-חברון. המו"מ התפוצץ. דרעי נאלץ להעיד.
