ישראל מאמינה בחינוך

"ישראל מאמינה בחינוך" הוא משפט הרשום על עיתון היוצא מטעם משרד החינוך, כמה ציני. מערכת החינוך של מדינת ישראל משולה לאוניה שקברניטה נרדם במשמרת והתעורר מאוחר מידי למנוע עלית האוניה על החוף. נראה שקברניטי המדינה אפילו לא רואים את "החוף". כדאי להסתכל בהערכה וללמוד את מודל סיאטל בארה"ב. שם כיום כ-30 אחוז ממסיימי התיכון מסיימים אוניברסיטה וזוהי תופעה יוצאת דופן בעולם. יש נהירה גדולה של בעלי יכולת שרוצים חינוך טוב לילדיהם לסיאטל ומחירי הדיור האמירו. השיטה שם הייתה פשוטה: היסעים חינם לכל בית ספר מכל מקום כלומר אם אדם גר בקצה אחד של העיר יכול לשלוח את ילדו לבית ספר בקצה השני של העיר. בצורה זו הורים שלחו את ילדיהם לבתי ספר טובים והברירה הטבעית סגרה או שיפרה בתי ספר גרועים, הרחיבה בתי ספר טובים. או במילים אחרות שוק חינוך חופשי. אחרי מספר שנים בוטלו ההיסעים חינם וראה זה פלא המצב המשיך מכוח ההתמדה, אותו כוח שמושך את בתי הספר בארץ לרמה נמוכה. כדאי להסתכל בפחד מצד שני על הנעשה במזרח. כל פרופסור שנוסע לשבתון או מחציתו (3-4 חדשים) למזרח (אוסטרליה, ניו-זילנד, הונג קונג ועוד), מדווח על כיתות מלאות בסטודנטים סינים מבריקים בכל התחומים. חישוב קצר מראה שבעוד לא הרבה שנים יוצף שוק העבודה העולמי, כולל בישראל, במהנדסים מעולים וזולים, דבר שעתיד להוריד בצורה דרסטית את רמת החיים של כולנו. תמיד טפחנו לעצמנו על האגו ואמרנו שהמוח היהודי הוא שהביא לנו את טכנולוגית העל ועשרות פרסי נובל במדע ורפואה (אגב אף אחד בקטגורית מדע ורפואה לא מישראל) אבל אל לנו לנוח על זרי הדפנה. כדאי להסתכל בחרדה על הצורה בה מתנהלת מערכת החינוך. לאחרונה שמעתי בראיון רדיו את שושני, לשעבר מנכ"ל משרד החינוך, יושב-ראש איזושהי ועדה לחקר הכשל בחינוך או משהו דומה. ההמלצה המרכזית של הוועדה הייתה לתת כסף עבור תלמיד ולא עבור בית ספר, רעיון בריא אם הוא בא ביחד עם בחירה חופשית של בית הספר. בשאלה מה יקרה אם זה לא יצליח ענה, שבעוד 5 שנים ניתן לראות ואז לשנות. בתעשיה ידוע שתהליך מדעי כלשהו רחוק מתהליך מסחרי ויש שלב פיילוט שהוא שלב ביניים שמאפשר לבדוק תוצאות בזמן קצר ולהשליכן על מערכות גדולות יותר לפני שמשקיעים כסף וזמן רב. אולי כדאי למערכת החינוך לאמץ דפוס תעשייתי זה ולבנות מספר מודלים שונים בתחום התוכני והערכי המלווים במערכת משוב לגבי התכנים איכות ורמת ההוראה ועוד. בצורה זו ניתן יהיה למצוא בזמן קצר יחסית את המודלים המנצחים. כדאי להסתכל בדאגה מכך שישראל, שהייתה במקום הראשון בלימודי מדעים בשנות השישים, הגיעה למקום 28. כדאי גם להסתכל בדאגה על התירוצים השונים שקברניטי מערכת החינוך מתרצים את הכישלונות לאורך שנים ארוכות במקום לקחת אחריות, לנתח את הכישלונות ולהפיק לקחים. למשל כדי להעלות את מספר הזכאים לבחינות בגרות, במקום להעלות את רמת הלימוד, מורידים את רמת הבחינות. פעם השיר היה 5 שנים עברו על מיכאל... חפשי מלימודים, כיום יש לתקן זאת ל 12 שנים. כבר אי אפשר לנוח על זרי הדפנה של אבותינו שהקימו את התעשיה הגרעינית, האווירית, הצבאית והרפואית בישראל. גם אי אפשר לנוח על זרי הדפנה שהרבה יהודים קיבלו פרס נובל. ילדינו כבר ברמה הרבה יותר נמוכה מהוריהם והורי הוריהם. לסיכום נראה שאין לנו הרבה זמן לעשות שינוי במערכת החינוך והשינויים לא מאד מורכבים לא לוגיסטית ולא כספית. __________________ הכותב לימד 10 שנים באוניברסיטה הפתוחה, בתיכונים טובים, ובחטיבות ביניים ופיתח תוכניות לימוד ועל כן מכיר את מערכת החינוך מבפנים.