ימים קשים עוברים, בימים אלה, על כמה מבכירי קהיליית העסקים והמשפט בישראל, הנגועים לכאורה בפרשת צ'רנוי-זאבי. במיוחד על יו"ר הבנק הבינלאומי הראשון, שלמה פיוטרקובסקי, ומי שכיהן כיו"ר הבינלאומי ונציגה הבכיר של משפחת ספרא, עו"ד יגאל ארנון.
עד כדי כך קשים, שיגאל ארנון חרג השבוע ממנהגו הרב-שנתי, ובעקבות חשיפת עדותו המביכה בגלובס וכאן ב-Nfc, התראיין לעיתון מעריב' ומסר גירסה לפיה לא היה מצוי בניגוד עניינים; ובכלל - בראיון הוא קבל מדוע טוענים נגדו שהסתיר מידע, למרות שלא ידע, לדבריו, את אותו מידע.
גרסתם של יגאל ארנון (עד), מיכאל צ'רנוי (נאשם) וגד זאבי (נאשם), שנחקרו בפרשה, הינה מעניינת. עיקרה: כל שנעשה, בוצע באופן לגיטימי. נביא כאן כמה מהעמדות העכשוויות של הצדדים, כפי שנודעו לי:
מיכאל צ'רנוי צ'רנוי עומד להציג קו הגנה מקורי: "טענת ההסתמכות". עו"ד יעקב וינרוט הוא שמייצגו בפרשה. סוד גלוי הוא, כי צ'רנוי אינו מדבר ולא כותב עברית, וגם לא שולט בשפה האנגלית. הוא מדבר רק רוסית. חלקו בעסקת רכישת בזק, במסגרתה העמיד לגד זאבי ביטחונות בסכום כולל של כ-150 מיליון דולר, נעשה והוצא אל הפועל באמצעות פרקליטיו (במיוחד עו"ד גד נשיץ), ולפי עצתם. מימוש האופציה לרכישת המניות בידי צ'רנוי, היה מותנה בהיתר של משרד התקשורת. אם כך על מה המהומה?
לגישת צ'רנוי, הוא אינו מכיר את החוק בישראל, אינו יודע לקרוא עברית (ועל כך אין ויכוח), ולכן עומדת לזכותו "טענת ההסתמכות" - הוא סמך על פרקליטיו. תקדים אלי הורביץ, שגם שם היה מעורב עו"ד יעקב וינרוט כפרקליט, יעלה כאן שוב, מקל וחומר. ובכלל, טוען צ'רנוי: אני הייתי הפראייר הגדול בסיפור הזה. הפסדתי 150 מיליון דולר, עכשיו באים אלי עכשיו בטענות. רבים-רבים מבקשים לעשות איתי עסקים וגם לקבל תרומות ואחר-כך אומרים שזה כסף רוסי מלוכלך;
יגאל ארנון שימש פרקליטו של גד זאבי, ובמקביל יו"ר הבנק הבינלאומי. לגישתו, הוא לא פעל תוך ניגודי עניינים, אלא דווקא תוך זהות עניינים: הוא 'שידך' בין הבנק, שביקרו חפץ, לבין לקוחו גד זאבי (שגם ביקרו חפץ), בתקופה שהבנקים כולם היתחרו ביניהם על מימון העסקות הגדולות במשק.
אלמלא הוא, קיים ספק אם הבינלאומי-פיוטרקובסקי היו מובילים את עסקת המימון. ואכן, לגישתו, הבנק קיבל ביטחונות טובים מאוד: 150 מיליון דולר במזומנים (שהופקדו בחשבון בנק פי.בי שוויץ), ואת מניות בזק שנרכשו. אך מה לעשות שפרצה אינתיפאדה, ומשבר תקשורת עולמי, המניות ירדו ונפתח פער בין יתרת ההלוואות לבין שווי הביטחונות? במצב זה הרי מצוי כיום כל המשק.
ארנון כועס גם על הדברים המועלים נגדו, כאילו היתה לו ידיעה, ולו מאוחרת, כי קיים חשש שמדובר בכספו של צ'רנוי. לא ידעתי, הוא מדגיש. וגם אם זה היה נכון - מדוע היה צריך להסתייג מהעסקה? אדם מצליח לגייס כסף כדי להוציא אל הפועל עסקה? כל הכבוד. מה זה עניינו כפרקליט או כבנקאי?
ובכלל, ארנון זועם על הדה-לגיטימציה הנעשית עכשיו לעסקת בזק. הרי זו היתה אחת העסקות הגדולות ששובחו בעיתונות. ועכשיו כולם חכמים - זורקים אבנים וטוענים שהיה צריך לדעת שהכסף משוויץ לא היה כספו של זאבי, אלא של צ'רנוי, כאילו שזה משנה משהו.
גד זאבי הטיעון של זאבי פשוט וברור. דיווחתי על מה שהייתי מחוייב לדווח. לבנקים העמדתי ביטחונות כנגד ההלוואות. אותם עניין לבצע את עסקת המימון, ולאכול מהעוגה.
למשרד התקשורת דיווחתי על מה ששאלו. דיווחתי על מה שהייתי חייב על-פי החוק, כתנאי לקבלת ההיתר. מכירת מניות לבזק, אם היתה מתבצעת במסגרת האופציה שניתנה לצ'רנוי, היתה בלאו-הכי מחוייבת היתר של משרד התקשורת. כך שאין מדובר בשיתוף צ'רנוי במניות בזק, אלא באופציה שמימושה טעון היתר של משרד התקשורת.
