כנגד אזרח בשם אברהם פריד (פריצי) הוגשה תלונת שקר/תלונת שווא. בחלוף תקופה [ארוכה במיוחד - ללמד על שיהוי בחקירה ו"התמזמזות"], נגנזה התלונה בעילת חוסר ראיות".
סיווג משטרתי של תיק שנגנז בעילת חוסר ראיות, מותיר "כתם" במרשם הפנימי [להבדיל מהמרשם הפלילי] והרישום נשאר לתקופה ארוכה. במצב דברים זה רשאי/זכאי האזרח לגשת למשטרה ולצלם את חומר החקירה, מתוך כוונה לערור ולהשיג לעניין שינוי עילת גניזת התיק ל"חוסר אשמה". סיווג מסוג זה, להבדיל, נמחק לחלוטין מרישומי המשטרה הפנימיים, ומותיר גיליון נקי, בבחינת "השבת המצב לקדמותו".
והנה, המשטרה והפרקליטות מסרבות לאפשר לאזרח לצלם את החומר, שמא יבולע רע למתלונן השקרן. שימו לב: מתלונן שקרן מותר לו להגיש תלונת שקר. לנילון, החף, אין אפשרות לצלם את החומר ולהשיג על עילת הגניזה/סגירה.
כל זה, בניגוד חמור לסעיף 74 לחסד"פ, המאפשר עיון וצילום חומר חקירה לחשוד כנגדו הוגש כתב אישום; כל זה בניגוד חמור לאמור גם בפסיקת בג"צ 7256/95; כל זה בניגוד חמור לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - הוא ה"מהפיכה החקיקתית" - חוק יסוד חוקתי על חוקי.
זכות העיון הינה זכות יסוד. זכות יסוד בלתי מנוייה. זכות העיון כמוה כזכות הבאה לידי ביטוי בחוק חופש המידע.
והנה, המשטרה והפרקליטות, בשרירות לב, במצח נחושה, עומדות בסירובן לאפשר לאדון פריד לצלם את חומר החקירה. כיצד יוכל להשיג ולערור תשאלו? - לאלוקים פתרונים.
אמור מעתה: זכות העיון הפכה לצנינים בעיני המשטרה והפרקליטות.
שם הם קוראים זכות זו, תוצאי בעיות בהבנת הנקרא של החוק, כ"זכות איון" - לאמור: לא תקבל, לא תעיין, לא תצלם, אין אין אין. זכות איון זו, במקום זכות העיון, הופכת אותנו למדינת משטרה, אשר בה הזכות היחידה הינה זכות ה"ביון". שושו. הכל דיסקרטי. חסוי. הם רוצים לדעת עליך הכל. מי מספר הנעליים שלך עד לדי.אן איי שלך. הכל. אפילו עם מי קיימת יחסי מין אמש.
האזנות הסתר שמבצעת המשטרה בניגוד לחוק - זה בסדר. זכות העיון? - יוק. ההגיון - השתחרר מזמן משירותו במשטרה ובפרקליטות. נס ליחו של ההגיון שם. השומר בשער פשוט אינו מאפשר ל"הגיוון" להיכנס פנימה אל תוך המשרדים שם.
המשטרה והפרקליטות - יחד ולחוד, פועלות בשרירות שלטונית. הן חייבות להעמיד לרשות האזרח החף את זכות העיון אך הן מצפצפות לא רק על האזרח, אלא גם על החוק ועל פסיקת בית המשפט העליון.
המסר העולה מראשן של המשטרה והפרקליטות אינו אלא זה: הן מעודדות אזרחים להגיש תלונות שקר במשטרה. בכך, נחסמת האפשרות של הנילון לעיין ולצלם את החומר על-מנת להשיג ולערור על עילת הסגירה של התיק. האזרח הופך להיות בן ערובה בידי מדינת משטרה זו.
היועץ המשפטי לממשלה - יושב מן הצד, ואינו מתערב. אומר כך: אם בסוגייה משפטית כה פשוטה הוא אינו מתערב - כיצד יצליח לכהן כשופט בבית המשפט העליון?
זוכרים את הפרקליט קיקרו [ציצרו]? כה אמר: "הוי הבית העתיק, כמה בלתי מתאימים הם אלו השולטים בך". הנה עוד דוגמא מצויינת לדברים החכמים שאמר קיקרו.
אין אבסורד גדול מדוגמא זו שהוצגה משום להמחיש כי המשטרה והפרקליטות מעודדות ומתמרצות אנשים להגיש תלונות כזב, ממילא לא יבולע להם. הם ינצלו זאת בכל סכסוך משפחתי, אזרחי, מסחרי וכיו"ב. גם את זה לא מבין אליקים רובינשטיין.
עובדה, אין בכלל פיקוח ובקרה על עבודת המשטרה.
היכן מבקר משרד המשטרה?
היכן מבקר משרד המשפטים?
היכן מבקר המדינה?
היכן היועץ המשפטי לממשלה?
ואחרון אחרון חביב. היכן ההגיון? היכן הראציו? היכן הידע המשפטי? היכן ההלכות המחייבות? היכן החוק?
החוק - כמוהו ככלב - נושך הוא את כולם - פרט את בעליו... זוכרים?
מדינת משטרה. עד לאן הגענו? מי יחליף סוף סוף את אנשי ה"מקצוע" היושבים שם בירושלים, בתקווה שיגיעו במקומם ידעני משפט אמיתיים.
מחר - זה יקרה גם לכם. זיכרו - הזהרתי.
ביום 2.12.02 הוגשה עתירה לבג"צ בעניין כאן - ואני מבטיח לכם כי "יש שופטים בירושלים" ויעשה צדק שמא "צדק אינו אלא רק שם של כוכב..."???
נעקוב אחר הפסיקה.
אני קורא מעל בימה נכבדה זו ללשכת עורכי הדין בישראל - לעשות כדי להצטרף לעתירתו של אותו אברהם פריד.
_______________
הכותב: משפטן, כלכלן, מוסמך במנהל עסקים.
