הפרקליט של הכנסת. המועמדים, התככים.

הוועדה הציבורית למינוי יועץ משפטי לכנסת, התכנסה ביום ד' השבוע כדי לבחון הצעותיהם של אישים שהגישו מועמדותם במסגרת מיכרז, על תפקיד זה. המדובר באחד התפקידים החשובים בסקטור הציבורי, שכן על-פי החוק החדש - ליועץ המשפטי של הכנסת מעמד מקביל לזה של היועץ המשפטי לממשלה. מכאן גם העניין הרב בתפקיד, והבחישות מצד המפלגות - המבקשות לקדם את מועמדן למשרה הרבה והחשובה. עד כמה חשובה היא, ראינו באחרונה בהכרעות להן נדרש היועץ הנוכחי, עו"ד צבי ענבר: הן בשאלת ההצבעות בבחירות לפיזור הכנסת והן ב"חוק דרעי". הוועדה מורכבת מאישים בכירים מהמגזרים הרלוונטיים. שופט בית המשפט העליון (בדימ.) גבריאל בך, הוא העומד בראשה. חברי הוועדה הינם: יושב ראש ועדת הכנסת ח"כ סאלח טריף, יושב ראש ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת ח"כ אמנון רובינשטיין, יושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת ח"כ עוזי לנדאו, נציב שירות המדינה עו"ד שמואל הולנדר, ראש לישכת עורכי הדין ד"ר שלמה כהן, ופרופ' מרדכי קרמניצר מן הפקולטה למשפטים האוניברסיטה העברית בירושלים. בשיחה עמי אמר גבריאל בך, כי מעמדו המיוחד של היועץ שייבחר נגזר מהחוק, וגם מבחינת השכר (המוקבל לשופט בית המשפט העליון). "התפקיד הוא בעל חשיבות רבה. צריך להצביע על אדם שיהיה עצמאי. זה לא מקל על התפקיד שלנו, זה מראה שאנחנו צריכים לעשות כל מאמץ לבחור את הטוב ביותר". הדיון השבוע היה הראשון, והוא הוקדש לשמיעת חלק מהמועמדים. בשבוע הבא יתכנסו חברי הוועדה לדיון נוסף, שיוקדש גם הוא לפגישה עם החלק האחר של המועמדים. חברי הוועדה יודעים היטב, כי החלטתם תיבחן בזכוכית מגדלת. לכן הם משתדלים לעשות עבודה יסודית, להתייעץ ולשמוע את המועמדים. את זהותם של המועמדים סירבה הוועדה לחשוף. מרבית המועמדים ביקשו מפורשות שלא לחשוף את דבר השתתפותם, נמסר, וחלק אף ביקשו שלא לשלוח הזמנות למקום העבודה שבו הם עובדים כיום - כדי שלא ידעו על התמודדותם על התפקיד. "סיכמנו ביננו שאנחנו לא מפרסמים את שמות המועמדים", אמר לי יו"ר הוועדה גבריאל בך, "קודם כל האנשים עצמם לא רוצים. חלק מהם אולי לא הודיעו לממונים עליהם על שהגישו מועמדות. מה שכן נפרסם - זה אותם אנשים שאנו נמליץ עליהם, שמתוכם יושב ראש הכנסת מוסמך לבחור את האדם שבאמת ימונה". בשיחות שקיימתי השבוע עם חלק מהגורמים, נמצא כי חברי הוועדה מייחסים משקל רב למינוי, ולמעשה תולים בו תקוות רבות. הם מודעים היטב למבחן שבו יצטרכו לעמוד: תקיפת המינוי בבית המשפט העליון - מצד חברי כנסת או פעילים פוליטיים, שבטח ימצאו דופי במועמד עליו ימליצו. חברי הוועדה מודעים גם לסגולות המתבקשות ממועמד שכזה: המועמד שייבחר יצטרך לנהל מחלקה גדולה של משפטנים, כדי שייסעו במלאכת החקיקה בכנסת ובמתן ייעוץ שוטף. "הכל נעשה היום חפיף", אומר אחד מחברי הוועדה, ולכן צריך למצוא מישהו ברמה גבוהה: "המטרה היא שהיועץ החדש יביא לשיפור רמת החקיקה בכנסת, שיעמיד לרושת חברי הכנסת חומר רק, משפט השוואתי וכו'".

הליכי המיכרז מתנהלים ברגישות רבה, בשל תפקידו החדש של היועץ שימונה. על-פי החוק החדש, היועץ שימונה "ייעץ לכנסת ולוועדותיה בכל עניין הנוגע להליכי החקיקה ויפעל להבטחת תקינותם;" וכן - "ייעץ לחברי הכנסת בכל עניין הנוגע לכנסת והנובע מחברותם בה"; ועוד - "ייצג את הכנסת בערכאות". משמעות הדבר: הכנסת תיוצג בבית המשפט העליון לדוגמא על-ידי יועץ משלה, ולא תהא אנוסה לקבל כזה ראה וקדש את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה (רובינשטיין) - שקובע את עמדתו על-פי מכלול של שיקולים, בהם כאלה הזרים לעניינה הדווקני של הכנסת. עד כמה ביקשה הכנסת להרחיק עצמה מעולו של היועץ המשפטי לממשלה ניתן ללמוד גם מהפרט הבא: על-פי החוק החדש נקבעה מגבלה להצגת מועמדים. כל אחד מחברי הוועדה הציבורית שמונתה לברור בין המועמדים, רשאי להמליץ על מועמד למשרת היועץ המשפטי לכנסת. כך גם נשיא בית המשפט העליון והיועץ המשפטי היוצא של הכנסת. לעומת זאת, ליועץ המשפטי לממשלה לא ניתנה זכות זו, כפי הנראה על מנת שהמועמד שייבחר לא יסור למרותו או להשפעתו. דוגמא אקטואלית מונחת כיום לפתחו של בית המשפט העליון, היא "חוק דרעי": בתשובה לעתירות שהוגשו כנגד החוק, אומנם מבקש היועץ לדחות את העתירות, אך בד-בבד עם כך הוא מגנה את תכליתו של החוק. ובמילים פשוטות, היועץ מאותת לבית המשפט: החוק כשר אבל מסריח, לכן לא אראה פסול בביטולו. מכאן עלולה להיות קצרה הדרך לביטול החוק. נסיון העבר מלמד, כי די "בהכוונה" שכזו מצד היועץ, כדי לעודד את שופטי בית המשפט העליון לבקר באופן חריף את מי שנתנו ידם לחוק זה. את המהלך הזה, של הפרדת הייעוץ, דחף וקידם יו"ר הכנסת אברהם בורג, על-פי יוזמתו של היועץ היוצא עו"ד צבי ענבר. בורג ביקש לבצר את מעמדה של הכנסת מחד (ואת שלו כעומד בראשה) - כרשות מחוקקת ועצמאית, כך שלא תהא תלויה בחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. החוק התקבל בינואר השנה, וגרם לעצבנות רבה במשרדם המשפטים. שם מבינים היטב, כי החוק החדש נוגס בסמכויות "המונופוליסטיות" (עד כה) של היועץ המשפטי לממשלה ביחסיו עם הכנסת. המיכרז לתפקיד פורסם בחודש ינואר, הן ברשומות והן באתר של הכנסת. גליון המיכרז כולל שורה של תנאי סף, ולפיהם יכול להציג מועמדות: מי שכיהן במשך חמש שנים כשופט בית משפט מחוזי; או מי שרשום או זכאי להיות רשום בפנקס לישכת עורכי הדין ועסק, ב-10 שנים שחלפו (מהן חמש שנים בארץ) באחד התפקידים הבאים: או מי שעסק בעריכת דין, שפיטה או תפקיד משפטי אחר בשירות המדינה; או מי שעסק בהוראת משפטים באוניברסיטה או בבית ספר גבוה למשפט. הקריטריונים שנקבעו, הציבו רף גבוה יחסית להצגת מועמדות. על כל מקרה שמא יציגו לא יוצלחים את מועמדותם לתפקיד. לא רק תנאי סף "טכניים" נדרשים מהמועמדים, אלא גם העדר צבע פוליטי. לפי המיכרז התבקש המועמד להשיב בשאלון שהתבקש למלא: "האם היית פעיל בחיים הפוליטיים בחמש השנים האחרונות, לרבות ייצוג או מתן שירות פוליטי או לקידום גוף פוליטי, אם אם אינו מפלגתי, וכן מתן תרומות לגוף פוליטי בכסף או בשווה כסף?"; וכן - "האם היית חבר מפלגה כלשהי בחמש השנים האחרונות". חברי הוועדה שניסחו את השאלות, ביקשו בכך למנוע ממועמדים המזוהים עם אחת מסיעות הבית מלהתמודד על התפקיד הנכסף, אך יחד עם זאת פתחו פתח רחב מאוד לפסילה סיטונית של מועמדים (על-פי אילו קריטריונים תיקבע "זהות"?). נראה כי בתנאי סף אלה כבר עלולה "ליפול" מועמדותו של עו"ד שמחה מרון, הידוע בזיקתו לש"ס: לו נסתרה זיקתו של עו"ד מירון לראשי תנועת ש"ס, הרי הועלתה השבוע על השולחן על-ידי ח"כ טומי לפיד - שכבר פנה לוועדה בבקשה שתפסול על הסף את מועמדותו של מירון.

השבוע נסגר המיכרז. 11 אישים הגישו מועמדותם. על-אף החיסיון שהוטל על זהותם של המתמודדים, הצלחנו ללקט את שמותיהם של מרבית המועמדים. בהם: היועץ המשפטי של ועדת חוקה חוק ומשפט השופט (בדימ.) שלמה שוהם, עו"ד אנה שניידר היועצת המשפטי של ועדת הכספים של הכנסת, עו"ד שמחה מרון; עו"ד מרדכי בס, עו"ד פרץ סגל (ממשרד המשפטים), עו"ד שמעון מור-יוסף, עו"ד מורם שחם. חלק מהמועמדים רואיינו השבוע על-ידי חברי הוועדה, בפגישה שהתקיימה בחדר הישיבות בכנסת. חברי הוועדה קבעו דיון נוסף לשבוע הבא, שגם בו יראיינו מועמדים. לאחר מכן יתכנסו לבדם כדי לקבל החלטות ולהמליץ על 2-4 מועמדים. מהם יצטרך יו"ר הכנסת לבחור את מועמדו, ולהביא את בחירתו לאישורה של ועדת הכנסת.