הליכי המיכרז מתנהלים ברגישות רבה, בשל תפקידו החדש של היועץ שימונה. על-פי החוק החדש, היועץ שימונה "ייעץ לכנסת ולוועדותיה בכל עניין הנוגע להליכי החקיקה ויפעל להבטחת תקינותם;" וכן - "ייעץ לחברי הכנסת בכל עניין הנוגע לכנסת והנובע מחברותם בה"; ועוד - "ייצג את הכנסת בערכאות".
משמעות הדבר: הכנסת תיוצג בבית המשפט העליון לדוגמא על-ידי יועץ משלה, ולא תהא אנוסה לקבל כזה ראה וקדש את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה (רובינשטיין) - שקובע את עמדתו על-פי מכלול של שיקולים, בהם כאלה הזרים לעניינה הדווקני של הכנסת.
עד כמה ביקשה הכנסת להרחיק עצמה מעולו של היועץ המשפטי לממשלה ניתן ללמוד גם מהפרט הבא: על-פי החוק החדש נקבעה מגבלה להצגת מועמדים. כל אחד מחברי הוועדה הציבורית שמונתה לברור בין המועמדים, רשאי להמליץ על מועמד למשרת היועץ המשפטי לכנסת. כך גם נשיא בית המשפט העליון והיועץ המשפטי היוצא של הכנסת. לעומת זאת, ליועץ המשפטי לממשלה לא ניתנה זכות זו, כפי הנראה על מנת שהמועמד שייבחר לא יסור למרותו או להשפעתו.
דוגמא אקטואלית מונחת כיום לפתחו של בית המשפט העליון, היא "חוק דרעי": בתשובה לעתירות שהוגשו כנגד החוק, אומנם מבקש היועץ לדחות את העתירות, אך בד-בבד עם כך הוא מגנה את תכליתו של החוק. ובמילים פשוטות, היועץ מאותת לבית המשפט: החוק כשר אבל מסריח, לכן לא אראה פסול בביטולו. מכאן עלולה להיות קצרה הדרך לביטול החוק. נסיון העבר מלמד, כי די "בהכוונה" שכזו מצד היועץ, כדי לעודד את שופטי בית המשפט העליון לבקר באופן חריף את מי שנתנו ידם לחוק זה.
את המהלך הזה, של הפרדת הייעוץ, דחף וקידם יו"ר הכנסת אברהם בורג, על-פי יוזמתו של היועץ היוצא עו"ד צבי ענבר. בורג ביקש לבצר את מעמדה של הכנסת מחד (ואת שלו כעומד בראשה) - כרשות מחוקקת ועצמאית, כך שלא תהא תלויה בחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. החוק התקבל בינואר השנה, וגרם לעצבנות רבה במשרדם המשפטים. שם מבינים היטב, כי החוק החדש נוגס בסמכויות "המונופוליסטיות" (עד כה) של היועץ המשפטי לממשלה ביחסיו עם הכנסת.
המיכרז לתפקיד פורסם בחודש ינואר, הן ברשומות והן באתר של הכנסת. גליון המיכרז כולל שורה של תנאי סף, ולפיהם יכול להציג מועמדות: מי שכיהן במשך חמש שנים כשופט בית משפט מחוזי; או מי שרשום או זכאי להיות רשום בפנקס לישכת עורכי הדין ועסק, ב-10 שנים שחלפו (מהן חמש שנים בארץ) באחד התפקידים הבאים: או מי שעסק בעריכת דין, שפיטה או תפקיד משפטי אחר בשירות המדינה; או מי שעסק בהוראת משפטים באוניברסיטה או בבית ספר גבוה למשפט. הקריטריונים שנקבעו, הציבו רף גבוה יחסית להצגת מועמדות. על כל מקרה שמא יציגו לא יוצלחים את מועמדותם לתפקיד.
לא רק תנאי סף "טכניים" נדרשים מהמועמדים, אלא גם העדר צבע פוליטי. לפי המיכרז התבקש המועמד להשיב בשאלון שהתבקש למלא: "האם היית פעיל בחיים הפוליטיים בחמש השנים האחרונות, לרבות ייצוג או מתן שירות פוליטי או לקידום גוף פוליטי, אם אם אינו מפלגתי, וכן מתן תרומות לגוף פוליטי בכסף או בשווה כסף?"; וכן - "האם היית חבר מפלגה כלשהי בחמש השנים האחרונות".
חברי הוועדה שניסחו את השאלות, ביקשו בכך למנוע ממועמדים המזוהים עם אחת מסיעות הבית מלהתמודד על התפקיד הנכסף, אך יחד עם זאת פתחו פתח רחב מאוד לפסילה סיטונית של מועמדים (על-פי אילו קריטריונים תיקבע "זהות"?). נראה כי בתנאי סף אלה כבר עלולה "ליפול" מועמדותו של עו"ד שמחה מרון, הידוע בזיקתו לש"ס: לו נסתרה זיקתו של עו"ד מירון לראשי תנועת ש"ס, הרי הועלתה השבוע על השולחן על-ידי ח"כ טומי לפיד - שכבר פנה לוועדה בבקשה שתפסול על הסף את מועמדותו של מירון.