אין ספק שחלק נכבד מחברי הכנסת הוותיקים והמועמדים החדשים והאלמונים שיבחרו לכנסת החדשה, יבטיחו לעצמם בתקופת כהונתה רווחה כלכלית. המדובר הוא, בין השאר, במשכורת נאה, מכונית צמודה, מגורים בבית מלון ירושלמי עטור כוכבים ותנאים נלווים, לרבות: העסקת עוזר(ת) פרלמנטרי(ת), כיסוי שיחות טלפון, משלוח מכתבים חינם וכיו"ב. כל אלה יאפשרו להם לחיות בכבוד.
זו אולי היתה אחת הסיבות לכך, שבמרבית המפלגות נרשמו מועמדים רבים, בהם כאלה שמתקשים לגמור את החודש - ובהחלט מצפים לגמור שנה בלי דאגות פרנסה.
לפני כמה חודשים התקיים דיון בכנסת, בשאלת קביעת גוף בלתי תלוי שאמור לקבוע את גובה שכרם של חברי הכנסת. חבר הכנסת אבי יחזקאל הגיש הצעת חוק הוגנת, לפיה ועדה ציבורית חיצונית תקבע את שכרם של חברי הכנסת.
לקראת ההצבעות במליאה התווסף סעיף משמעותי להצעה, שקבע כי המלצות הוועדה היו טעונות אישורה של ועדת הכנסת. שר המשפטים מאיר שיטרית, שלא היה מוטרד, כנראה, מהדימוי הנמוך של חברי הכנסת, יזם את התיקון בהצעת החוק.
הנימוק המשכנע של השר המופקד על החוק שהשביע את רעבונם של נבחרי העם היה: האישור הסופי של שכר חברי הכנסת צריך להישאר בידיהם.
ההחלטה שהתקבלה היתה ללא ספק צעד בלתי מוסרי, שהבטיח שהחתולים הפרלמנטריים ימשיכו ללקק את השמנת הציבורית שהחלה להחמיץ. לפני זמן קצר התעוררה תקווה ששכרם של חברי הכנסת ירד לאלתר, במקביל לירידה הכללית בשכר הממוצע במשק.
גם העובדה שבתוכנית החירום הכלכלית הוקפא שכר הבכירים במדינה עד סוף שנת 2003, היתה בשורה טובה. אבל באיליה הזו לא נתגלו קוצים. תוך זמן קצר התברר, שחוק ההסדרים קובע שההקפאה היא דו-כיוונית, ומשום כך אין הורדת שכר לחברי הכנסת.
וכך יכולים נבחרי הפריימריז, המרכזים והמועצות, גיבורי הדילים ונציגי הפיתויים, להיות שלווים רגועים כמו זנים מוגנים.
שכרם החודשי יהיה בצדם, והם יוכלו לצחוק בדרכם אל הבנקים שהם ללא ספק ישמרו עליהם.