בשבוע שעבר כתבנו כאן, על השאלות הקשות העולות בפרשת יוסי גינוסר, לרבות אלה הנוגעות ליועץ המשפטי לממשלה, בשאלה האם כן ידע על העסקים של גינוסר ברשות הפלשתינית. ציינו, כי גינוסר דיווח על עסקיו בתקופת ממשלתו של יצחק רבין (ז"ל).
עכשיו אנו מגלים כאן, כי בניגוד לרושם שנוצר, כאילו גינוסר אמר אותה עת שאין לו עסקים עם הרשות הפלשתינית או העומד בראשה, מתברר כי גינוסר כן מסר ב-2000 לראש הממשלה אהוד ברק, וליועץ המשפטי לממשלה, את איפיוני פעילותו העסקית עם הפלשתינים. על בסיס זאת, הוגש התצהיר ב-2000, עליו חתם מנהל לשכתו של ברק, דני יתום.
התצהיר הוגש בעיצומה של ועידת קמפ-דיוויד - כתגובה לעתירה שהגישה מפלגת תקומה וח"כ צבי הנדל העומד בראשה, כאשר יתום, רובינשטיין, ברק וגם גינוסר, שהו בקמפ-דיוויד, ונטלו חלק במו"מ מול ערפאת. גינוסר הופיע כזכור כחבר המשלחת האמריקנית.
באותו תצהיר אמר יתום, בשמו של ברק, בין היתר את הדברים הבאים:
"ניסיון העבר מלמד עד כמה חשוב וחיוני קיומו של איש קשר, כדוגמאת המשיב 4, לניהולם התקין של המגעים המדיניים, ולהצלחתם, וכאמור, גם לעניינים ביטחוניים. להערכת ראש הממשלה, חיוני בנסיבות המשא-ומתן בו עסקינן, כי המשיב 4 יוסיף למלא משימות כאמור".
לטיעון לפיו גינוסר מעורב בפרויקטים כלכליים בהיקף כספי ניכר המנוהלים בתחומי הרשות הפלשתינית, ולכן הוא הוא פסול לכהן כשליח ראש הממשלה, נטען בתצהיר:
"מטעמו של המשיב 4 (גינוסר, י.י.] נמסר למשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט אזרחי) וליועץ המשפטי למשרד ראש הממשלה, מידע בכתב באשר לאיפיוני פעילותו העסקית, וכן התייחסות למתכונת פעולתו כל עוד הוא ממלא משימות קשר בהתנדבות, כאמור. לדעת גורמים אלה, ככלל, המידע אינו מעורר חשש לניגודי עניינים".
ובהמשך:
"נציין, כי המשיב 4 ביקש שלא לחשוף את המידע באשר לפעילותו העסקית, זאת מטעמי פרטיות עסקית. אם בית המשפט הנכבד יחליט על כך, ניתן יהיה להציג לבית המשפט הנכבד את המידע במעמד צד אחד".
בסיכום התצהיר נקבע:
"המשיב 2 (ברק, י.י.) יבקש איפוא לטעון, כי לאחר שנחשפו איפיוני פעולתו של המשיב 4 (גינוסר, י.י.) גם בפני הייעוץ המשפטי כאמור, ונמצא כי ככלל, אין תשתית לטענת ניגודי העניינים, ואין עילה להתערבות בית המשפט הנכבד בשלב הנוכחי".
מעניין לציין, כי בסיטואציה שהיתה - בעיצומה של ועידת קמפ-דיוויד, לא נמצא עורך דין זמין בפניו יחתום יתום על התצהיר. אי לכך, ומכורח אותן נסיבות, חתם יתום על התצהיר בפניו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שאגב חתם בכובעו האחר: א. רובינשטיין, עו"ד.
חזקה על רובינשטיין, כי הוא קרא היטב את התצהיר, והזדהה עם הכתוב בו. שהרי הוא היה אחד האישים שביקשו לסכל את השימושים שביקש ברק לעשות בגינוסר. הנה כי כן: רובינשטיין ידע על העסקים של גינוסר, והשאלה עתה היא: מדוע מציגה המערכת המשפטית מצג, כאילו לא ידעה.
ישאל השואל: האם אין בעסקים משום ניגודי עניינים? על כך ניתן לעשות הקבלה מסויימת, בין טיעונו של גינוסר לבין זה, להבדיל, של עו"ד יגאל ארנון בפרשת זאבי-צ'רנוי. בשני המקרים טוענים השניים דווקא לזהות אינטרסים: בזכות מעמדם המיוחד בפני שני הצדדים, הם גוייסו למשימות תיווך וייעוץ.
