התקשורת שוב חוגגת: אותם עיתונאים ששיתפו פעולה עם הוזי אוסלו, תוך הסתרת האמת מעיני הציבור, עושים זאת עתה שוב. כמעט כאיש אחד הם מתגייסים לנסות ולהטות את הכף בבחירות הקרובות לטובת ה'מחנה' שלהם. האמת לא חשובה. העובדות רק מבלבלות. מה שחשוב הוא לנצח בכל מחיר.
כמו במדינות הבולשביקיות. השקר - הוא האמת; העובדות - לא חשובות. הציבור ממילא קורא רק את הכותרות. כך זה היה לפני כעשור כשרבין חתם על 'הסכם שלום', וכך זה היה כאשר ביילין רץ לטאבה והבטיח לפלשתינים את 'זכות השיבה' ( במספרים קטנים…) וכך זה קורה עכשיו כשמצנע מבטיח נסיגה חד-צדדית אל מאחורי גדרות תייל. לא 'שלום' - ולא בטיח. רק נסיגה - אל הגטו ש'מחנה השלום' מייעד למדינה היהודית.
בבחירות 1999 נעשה שימוש בעמותות שקר כדי לגייס מיליונים לטובת 'התקווה הגדולה'( קרי: אהוד ברק…) של "קואליציית השלום". מבקר המדינה קבע שהיו ראיות לכאורה למעשים פליליים. היועץ המשפטי לממשלה הורה לחקור. הכל קרה - ושום דבר לא קרה. יצחק הרצוג, אז מזכיר הממשלה והיום מועמד בכיר ב'רשימה של מצנע', שמר על זכות השתיקה. המשטרה המליצה על העמדתו לדין. אותן המלצות הוגשו גם כנגד וייצמן שירי וכנגד אורנה אנג'ל - אף הם מועמדים אצל אותו מצנע - אבל העיתונאים לא 'מחפשים' אותם. הם רוצים לדעת למה מיכאל אלנקווה הזמין חדרים ערב הפריימריס בליכוד בבית מלון. אהוד ברק כבר לא מעניין אותם. רק האמריקנים עדיין חוקרים אותו. הם באמת רוצים לדעת מה קרה סביב לפרשת החנינה של נוכל המיליונים מארק ריץ'. שם אי אפשר יהיה 'לקנות' כמה עיתונאים ולהחליק את הפרשה העגומה הזאת.
גם 'פרשת גינוסר' לא מטרידה את מנוחת העיתונאים. לא העובדה שהאיש המושחת הזה ניהל מו"מ בשם מדינת ישראל עם אלה שעימם יש לו עסקים ושמטעמם הוא, ורבים אחרים מ'מחנה השלום', גוזר קופונים במיליוני דולרים, ולא העובדה שמשטרו של ברק עשה זאת ביודעין. עכשיו הורה היועץ המשפטי לממשלה לחקור את פרשת תצהיר השקר שהגיש דני יתום- עוד מועמד ברשימה של 'האיש הישר' - לבית המשפט הגבוה לצדק בפרשה שעוד לא הייתה חמורה ממנה, אבל העיתונאים רוצים לדעת אם גילה גמליאל כבר הגישה את העבודה האחרונה שלה למנחה האקדמי שלה במסגרת לימודיה לתואר שני.
מצנע עצמו נחקר תחת אזהרה לאחר שהתברר שחשבון לקבלת תרומות נפתח בארה"ב. כמה מעובדי העירייה עבדו בשבילו. אחד מהם אף נפגש עם 'תורם' וקיבל ממנו 20 אלף דולאר. גם החקירה הזאת מוקפאת - אבל העיתונאים רוצים לדעת למה רוחמה אברהם שילמה בעד כנס תמיכה שהתקיים בלוד. מצנע, אגב, עוד לא הסביר כמה מהתנהגויותיו המוזרות-לכאורה בתקופה שבה הוא שירת בצבא, אבל גם בעניין הזה אף עיתונאי לא רוצה לדעת מה באמת מסתתר מאחורי האיש עם החזות של קיבוצניק שזה עתה קם משנתו במחסן האספסת.
אלי בן מנחם - עוד מועמד חשוב ב'רשימה של מצנע' - הציע שוחד למועמד אחר. הראיות אינן שנויות במחלוקת, אבל העיתונאים רוצים לדעת למה החקירה בעניין 'השחיתות' בליכוד לא מעלה כל עובדות של ממש. חלק מהם אפילו 'כועס' על אוזלת ידה של המשטרה. הם לא מבינים כיצד זה לאחר שהם כבר הושיבו את הליכוד על ספסל הנאשמים - הראיות בוששות להגיע.
הקלפיות המזוייפות בבחירות בין בורג ופואד כבר "נחקרות" למעלה משנה - אבל העיתונאים רוצים לדעת למה ענבל גבריאלי לא גילתה להם שהיא עוד לא סיימה את לימודיה במרכז הבינתחומי. גם "קלפיות השקר" משנת 1999 שהדיחו את אדיסו מסאלה לטובת סופה לנדבר עדיין נודדות בין משרדי החקירות, אבל העיתונאים רוצים לדעת למה מי שביקר בהרבה 'חגיגות משפחתיות' הועדף על פני מי שעסק רק ב'עשייה ציבורית'.
גניבת דעת היא עבירה פלילית. אבל אף אחד מן העיתונאים לא יעמוד בגינה לדין. שום דבר לא קרה להם בגלל 'שיתוף הפעולה' שלהם ערב מלחמת יום הכיפורים ומאומה לא קרה להם בעיקבות ה"משת"פיות" שלהם עם השקר האש"פי - וגם עכשיו הם יצאו, ללא ספק, ללא פגע.
חבל.
