שר הפנים הבריטי, דיוויד בלנקט, זכה מנתיני הוד מלכותה ליחס סבלני מעל ומעבר נוכח מעלליו.
אבל הגיע הרגע שאפילו נכותו של השר - בלנקט הינו עיוור - לא עזרה לו.
המלכה תסבול הכל - רק לא שחיתות.
ובכן מה קרה? יום אחד התגלה שלשר הפנים יש מאהבת. והאהבה הזו אף הביאה לעולם תינוק אנגלי קטן. עד כאן סתם סיפור אנגלי טיפוסי, שאולי מגביר את תפוצת הצהובונים של לונדון - אך לא הרבה יותר מזה.
אלא שעוד התגלה, שהמאהבת של השר מחזיקה מטפלת פיליפינית, וזו זכתה מידי משרד הפנים הבריטי לאשרת ישיבת קבע באנגליה.
ואז, איזה עיתונאי אנגלי חקר ומצא, שההליך שבו קיבלה המטפלת הפיליפינית את האשרה הנכספת היה קצר מדי.
האנגלים לא צריכים ליותר מזה כדי להשתולל בפאבים.
לא עזרו תחינותיו ושבועותיו של השר שידו לא היתה במעל.
כיוון שכך, מינו לורד אנגלי חשוב שיצלול אל עובדות המקרה ויוציא דין וחשבון, וכך האמת תראה את אור השמש.
וכך, לאחר חקירה ודרישה, קבע הלורד שהליך קבלת האשרה אכן היה קצר מדי.
עוד קבע הלורד, כי עקבות המעשה מוליכים בבירור אל לשכת השר, אבל אל השר עצמו - אינם מגיעים.
במדינות דוברות עברית - זיכוי מוחלט שכזה של שר, בכוחו לשמש קרש קפיצה לקריירה עוד יותר עשירה ומרשימה.
אבל לא באנגליה.
העיתונות הלונדונית המכופתרת דרשה דם. וכאן, ההומור הבריטי, במידה נסבלת של רשעות, נכנס לפעולה.
מה נאמר ומה נספר: חגיגת אמיתית. היו שסיפרו שהשר מטיל את האשמה למה שארע על כלב הנחייה שלו על שלא הזהיר אותו מבעוד מועד. היו שהוסיפו שהשר מרבה לקונן בין ידידיו שכלבו הוא בעצם מושחת חסר תקנה - באשר הוא, הכלב, לוקח שוחד מאזרחים שמנסים להתחבב עליו - על הכלב - עם נתחי בשר הגונים.
סוף דבר שהסערה הציבורית גברה והלכה עד שהכלב המושחת ואדונו השר נאלצו ללכת הביתה.
לא עברו חדשים רבים עד שראש הממשלה טוני בלייר - איש שלעולם לא ינטוש את שותפיו לגניבות סוסים - החזיר את בלנקט לתפקיד זוטר בקבינט.
אבל הציבור שעל גדות התמז התחיל לגלות סימני געגוע לסקנדלים של בלנקט.
כך פטרישה ממזרח לונדון: "אני דווקא מוצאת שהעובדה שדיוויד בלנקט קורא כתב ברייל עושה אותו למאהב ממש מושלם".
ומוסיפה אותה פטרישה כמעט מתייפחת: "למה, לעזאזל, בעלי איננו יודע לקרוא ברייל?! אני רק חושבת על הרעיון וכל גופי כבר רוטט...".
אין מה לדבר: כשהאנגלים מטגנים את הפוליטיקאים שלהם, הם עושים זאת עם הרבה חן.
