(שמות י): א וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה בּא אֶל-פַּרְעה כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ: ב וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת-אתֹתַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה':
שם הפרשה הוא "בא" ובה מספרת לנו התורה על ב' + א' מכות שחוטפים המצרים בפרשה זו; שלוש מכות אשר בהצטרפן לשבע שבפרשה הקודמת, סוגרות עבור המצרים ועבורנו מעגל שלם של מודעות כי 'ה' הוא האלוקים'.
לא הכוח הכלכלי, לא הצבאי, לא המדעי, שום דבר אינו יכול להצליח נגד רצונו של ה' יתברך. שתי המכות הראשונות מבין השלוש הן "מכות חינוכיות" כמו כל שבע הקודמות; המכה האחרונה מהווה עונש קשה על עיקשות אכזרית.והלקח, כמובן, הוא גם עבורנו; בשביל זה התורה מספרת לנו על כך; השאלה היא: האם הייתה לפרעה ברירה אחרת? ולנו, יש? הייתה?
בבסיס, לכל אדם יש את זכות הבחירה; או בלשון הרמב"ם: 'רשות לכל אדם נתונה' (תשובה ה, א). אלא שיתכן מצב בו נדמה כי לא ניתן להשתחרר מבחירה שעשינו לפני זמן ואנו נאלצים להמשיך בדרך בה בחרנו תוך ניסיון למזער נזקים; נדמה שזה כל מה שניתן לעשות. האמנם לא ניתן להשתחרר? האם הבחירה מוגבלת?
(מדרש רבה): 'כי אני הכבדתי את לבו' אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו (לא ניתנה לו הזדמנות) שיעשה תשובה שנאמר 'כי אני הכבדתי את לבו'; אמר לו רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של מינים אלא (משלי ג, לד) 'אם ללצים - הוא יליץ', שהקדוש ברוך הוא מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא; אף כך פרעה הרשע, כיון ששיגר הקדוש ברוך הוא חמש פעמים ולא השגיח על דבריו - אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה (- עקשנות) על טומאתך'.
אילוצים (רמבן לפרק ז, ג): אם ה' הקשה את לבו, מה פשעו? ויש בו שני טעמים ושניהם אמת; האחד, כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון; והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק וַיֶחֶזַק לב פרעה (ז, יג וכ"ב; ח, טו) וַיַכְבֵּד פרעה את לבו (ח, כח; ט, ז). הנה לא רצה לשלחם לכבוד ה'; אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות ולא כדי לעשות רצון בוראו. ואז הקשה ה' את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו; כענין שכתוב 'והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' (יחזקאל לח כג):
לכאורה, מסיפור העקשנות המוכוונת של פרעה נראה שאכן לא ניתן לסגת מבחירה שגויה; אבל זה רק לכאורה. בפועל, ההגבלה היחידה שיש לאדם על הבחירה החופשית שלו, טמונה בנבכי נפשו ואינה מאולצת על ידי איזשהו גורם מחוצה לו.
עד כאן דיברנו על הבחירה שהייתה או לא הייתה לפרעה; ומה עם בני ישראל, הייתה להם בחירה או שמא הם היו פסיביים ועסקו בהמתנה לניצחון של משה על פרעה? ואם הייתה בחירה, במה היא התבטאה? בהחלטה תיאורטית על השתייכות למחנה של משה או שמא נדרשו לעשות מעשה כדי להפגין את בחירתם?
צריכים לזכור כי שיעבוד מצרים הוא כבר היסטוריה; כבר חודשים שאין אף פיגוע; כבר לא מטביעים תינוקות במים ולא משעבדים את הבוגרים בבניית ערי מסכנות לפרעה; המכות למצרים הביאו שקט ושלווה וגם הרבה כבוד ליהודים; במצב כזה רק טבעי שיהיו כאלה שיעדיפו להישאר במצרים ולא לצאת למסע אל הבלתי נודע. מי שבכל זאת בחרו לצאת ממצרים, נדרשו לגבות את בחירתם במעשים די קיצוניים.
לצאת מהאדישות; לתפוס צד! (פרק יב): א וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה וְאֶל-אַהֲרן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמר: ב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם ראשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: ג דַּבְּרוּ אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמר בֶּעָשׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבת שֶׂה לַבָּיִת: ד וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרב אֶל-בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכסּוּ עַל-הַשֶּׂה: ה שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים תִּקָּחוּ: ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אתוֹ כּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: ז וְלָקְחוּ מִן-הַדָּם וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזת וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר- יאכְלוּ אתוֹ בָּהֶם:
השה (מזל טלה) הוא האליל של מצרים ובמדה רבה גם של היהודים במצרים; כדי לממש את בחירתם בצד של משה הם נדרשים, קודם כל, להפגין את ניתוקם מהצד של פרעה; ארבעה ימים לפני המועד הקובע עליהם לקחת את השה, האליל המצרי, בידיעה שבעוד ארבעה ימים, שלושה, שנים, יום אחד... שוחטים אותו, את האליל של מצרים. הם יודעים שכך יהיה וגם המצרים יודעים שהולכים לשחוט את אלילם... בכך הם מפגינים את ניתוקם המנטלי מדרכם של פרעה ושל מצרים. אולם בכך לא די, עליהם עוד לבחור במשה ובדרכו:
כדי להשתתף בסדר פסח צריכים קודם למול את עצמם, משהו שכבר הרבה שנים לא הקפידו עליו מתוך ההתבוללות במצרים.
מג וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה וְאַהֲרן זאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל-בֶּן-נֵכָר לֹא-יאכַל בּוֹ: מד וְכָל-עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת-כָּסֶף וּמַלְתָּה אתוֹ אָז יאכַל בּוֹ:
הנה כי כן, הבחירה החופשית ניתנה על ידי הבורא יתברך לכל בן אנוש והיא כוללת, תמיד, שתי פנים: סור מרע (לשחוט את האלילים) ועשה טוב (ברית מילה). בשניהם יש הקזת דם שעל כן הם מכונים 'דם (קרבן) פסח ודם מילה'. הקזת הדם רומזת לנו עד כמה הבחירה החופשית האמיתית היא עניין קשה למימוש; נדמה לנו שאנו בוחרים, האמנם?!
מכיוון שגלות מצרים והגאולה ממנה הם המודל לכל הגלויות ולגאולה העתידה לבוא מיד ממש, מעניין לבחון את מצבנו לאור העולה מן האמור עד כאן; אנו מצויים כעת בעיצומה של מערכת בחירות, האמנם יש לנו את זכות הבחירה בבחירות אלה, או שמא מדובר בזכות(?!) הצבעה בלבד?
בחירה אמיתית היא בחירה בין טוב לרע; במערכת הבחירות שאנו בעיצומה, כמו בכל מערכות הבחירות מזה למעלה מעשור, הבחירה היא בין רע לבין גרוע. איש אינו מציע איזשהו חידוש אשר יפתור את הבעיות הרבות הניצבות בפנינו; כולם נעולים במסגרת הבחירה השגויה שעשו אי שם בעבר ומסרבים להשתחרר ממצרים.
מנהיג אמיתי היה מציע לנו כעת בחירה במאבק קשה ועקשני על עצם הקיום היהודי בארץ ישראל ובכלל ועל איכות הקיום הנ"ל. את זה איש אינו מציע. בסה"כ מציעים לנו לבחור תפאורה לתהום שמדרדרים אותנו אליה.
התורה מעידה עלינו כי אנחנו "עם חכם ונבון"; בסופו של דבר כולם מבחינים בשקר ורוצים להשתחרר ממנו, רק צריכים לבקש מה' את משה רבנו (המשיח) אשר יוביל בדרך החדשה, הדרך אל הגאולה.
ושיהיה רק טוב ליהודים.
