זכות השתיקה של רובינשטיין

המערכת הפוליטית בערה השבוע. השחיתות הפוליטית והשלטונית עומדת במוקד העניין הציבורי. 22 הרוגי הפיגוע בתל אביב זכו לכותרות ראשיות יומיים בלבד. עוד בטרם נקבר האחרון שבהם, כבר הפכו העורכים דף. שוחד, מרמה, מיליונים, בנקים - אלה המינוחים שתפסו את הכותרות החדשות-ישנות. עכשיו מצוי ראש הממשלה, אריאל שרון, בצרות. לפי ההערכה במערכת המשפטית: אם לא יצליח להפריך את החשדות נגדו ייאלץ לפנות את מקומו כמה חודשים אחרי הבחירות. אחד הדברים המוזרים יותר שהתרחשו בימים אלה, נוגע דווקא ליועץ המשפטי לממשלה. העיתונאי ברוך קרא חשף בעיתון "הארץ" גילוי חשוב: פתיחת חקירה משטרתית נגד ראש ממשלה מכהן, בחשד לקבלת שוחד. בצדק קפץ נושא זה בעוצמה רבה לכותרות אמצעי התקשורת. והנה, דווקא היועץ, שהיה אמור לדאוג לזרימת המידע לציבור - מחפש עכשיו מדליפים ואף הורה על הקמת צוות חקירה מיוחד, במקום לדאוג למסירת דוח לציבור כדי לאפשר בחירות תוך מינהל תקין. ומה לך הגנה ראויה ונכונה יותר מהצגת העובדות בפני אותו ציבור, ערב בחירות. אחרי הכול - זכות הציבור היא לקבל את המידע הרלוונטי, כדי שיוכל לנצל את זכותו, כאזרח לבחור בחירה מושכלת. הסתרת המידע מהציבור עלולה להעלות מחשבות רעות. אין מדובר רק בפרשת שרון. עשרות עניינים גדולים וקטנים תקועים אצל היועץ, ובמשך השנים עלול הדבר להוות אף סוג של איום כלפי המערכת השלטונית. הנה כמה עובדות שיש בהן כדי להאיר נקודה זו: רובינשטיין הוא אחד המועמדים המובילים לבית המשפט העליון; לפי כל הסימנים, שרון הוא שירכיב את הממשלה הבאה; שרון הוא שיקבע מי יהיה שר המשפטים, ומכאן - עתידה להיות לו השפעה מכרעת על זהות המועמדים לבית המשפט העליון, שיציג שר המשפטים הבא (יהא זה שטרית או אחר), וגם, כמובן, על קידומו של רובינשטיין או החלפתו בתפקיד היועץ. הפרשה החדשה הנוגעת לשרון אינה כאמור היחידה שהוצנעה בלשכתו של רובינשטיין. בהמשך נציג כאן מידע על פרשה כלכלית-פוליטית ענקית, העומדת, ככל הידוע, להתגלגל לחקירה גדולה.

המגן של שרון, נתניהו וברק

יודגש כאן: אין אני בא כאן לחשוד בכשרים, אלא להצביע על הסכנה הגלומה בסיטואציה זו: רובינשטיין - שקידומו לבית המשפט העליון עלול להיות תלוי בשרון - הוא שסוכך על ראש הממשלה מפני חשיפת החקירה נגדו, כפי שסוכך בעבר הלא רחוק על אהוד ברק, וגם על בנימין נתניהו. כך הדבר, לפחות מבחינת התוצאה, עכשיו הגיע הדבר לשיאו בפרשות שרון ומצנע העומדות על הפרק. באשר למצנע, המשטרה סיימה את החקירה הנוגעת לחשבון שנפתח בארצות הברית. למרות זאת, המידע, קרי: פרסום העובדות שהתגלו, מעוכב בהנחיית רובינשטיין (לטענת מצנע הוא טוהר בחקירה). על חקירה נוספת (בעניין קבלת משרדים בחיפה בתקופת הפריימריז) הורה רובינשטיין רק לאחר פניות חוזרות ונשנות. ובאשר לשרון, החשד הנוגע לקבלת ההלוואה מסיריל קרן, עלה במחצית הראשונה של 2002, במהלך חקירת פרשת עמותות שרון. באוגוסט 2002 פנתה הפרקליטות אל תביעה בדרום אפריקה, בבקשה לבצע חיקור דין לסיריל קרן. משמע: הליך של חקירה פלילית פתיחת חקירה באפיק זה אינה סרח עודף של פרשת עמותות שרון. מדובר בחקירה חדשה ומהותית, העלולה להוביל להפסקת כהונתו של שרון. יועץ משפטי המקפיד לשמור על זכות הציבור לדעת, קל וחומר ערב בחירות, אמור היה למסור הודעה לציבור על פתיחת החקירה בחשד לעבירת שוחד. אלא שרובינשטיין בחר בזכות השתיקה. הוא שותק, גם כאשר כמה בכירים בצמרת המשפטית, מפנים אצבע מאשימה. כלפי קצין בכיר במשטרה שבגורלו אמור רובינשטיין להכריע ממש בימים אלה עכשיו, במקום לברך, הוא מלין על דליפת המידע ופרסומו בעיתון "הארץ" בידי העיתונאי קרא. אותו מידע שמסר לתביעה בדרום אפריקה, הוא הסתיר מהציבור בקיצור, עולם הפוך.

רמון, פרץ ואורון מעורבים

פרשת שרון אינה, כאמור, היחידה המוחזקת בלשכת רובינשטיין. שערורייה שעומדת לפרוץ נוגעת למפלגת העבודה, להסתדרות החדשה ולכמה מאנשיה בעבר ו/או ההווה. המדובר בטענה לגזל של כמיליארד שקלים מפי מנהל מורשה של אחת מקרנות הפנסיה. תופעה זו נמשכת בעצם ימים אלה וסכום העושק גדל אף הוא. אלא מה? כמו פרשיות רבות אחרות, תקוע הטיפול בנושא זה במשרד המשפטים, וליתר דיוק: בלשכתו של היועץ המשפטי לממשלה. מדובר בפרשה מורכבת, טעונה, שבה מעורבים אישים בכירים במערכת הפוליטית, בהם בכירי מפלגת העבודה עד 94'; ובכירי ההסתדרות החדשה (מ-94'), ובראשם ח"כ חיים רמון, מי שכיהן כיושב ראש של ההסתדרות החדשה, ח"כ עמיר פרץ, המכהן עתה כיו"ר ההסתדרות החדשה, וח"כ חיים אורון (מרצ), שכיהן בתפקיד בכיר בהסתדרות החדשה. הפרשה התגלתה בחקירה שביצע המנהל המורשה של הקרן, עו"ד יחיאל כץ. בחקירה שביצע הוא גילה כי בין השנים 94' ל-2002 רוקנו חברת העובדים וההסתדרות את קופת הקרן, פגעו בחסכונות של עמיתי הקרן, ובכלל - עשו בה כבשלהם. עו"ד כץ פנה אל המפקח על הביטוח במשרד האוצר כבר לפני זמן רב. הוא ביקש וקיבל היתר להגיש תביעה אזרחית ענקית נגד חלק מגורמים המעורבים. משרד דן כהן, שפיגלמן ברק, זמיר ושות' נשכר כדי להגיש את התביעה, בשם המנהל המורשה. שמם של עורכי הדין דן כהן, מיכאל שפיגלמן ויורם זמיר, הוא הנקוב בטיוטה. התביעה הבשילה לכדי טיוטה, רק לאחר פעילות רבה מצד כמה גורמים במשרד האוצר. במרס 2002 אישרה הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון, ציפי סמט, הכנת תביעה, במטרה "להביא להשבת הכספים...". אייל בן שלוש, שנכנס לנעליה במרוצת 2002 החליט להעמיק את הבדיקה וגם ליזום חקירה פלילית. ואכן, בשבועות האחרונים גובשה טיוטת תביעה, בסכום כולל של 580 מיליון שקל. בטיוטה נפרסת מסכת של נכלולים ועשיקת המבוטחים. כדי לקדם חקירה פלילית-משטרתית, פנה בן שלוש אל היועץ המשפטי לממשלה, בבקשה להורות על פתיחת חקירה. מכתבו מיום 6.10.02 הובא לידיעתי. הנה נוסח המכתב, המדבר בעדו: "מתוכן העובדות החלקיות המוצגות בדוח (שהועבר אליו ביום 2.10.02 על-ידי המנהל המורשה, עו"ד יחיאל כץ - י"י), מצטיירת תמונה עגומה של סדרה שיטתית של פעולות משפטיות וכלכליות שבוצעו לאורך כל התקופה האמורה, על-ידי חברות בשליטת ההסתדרות הכללית החדשה. פעולות שתוצאתן, בין היתר, פגיעה מהותית בזכויות קרנות הפנסיה ומכאן עושק זכויות עמיתי הקרנות הוותיקות. מהדוח עולה לכאורה כי קרנות הפנסיה הוותיקות השקיעו, 'בהשראת' ההסתדרות, כספים רבים מכספי העמיתים בחברת העובדים. זו, באמצעות כספים אלה, רכשה והשקיעה בנכסים מהותיים, כאשר קרנות הפנסיה לא מקבלות כמעט כל החזר להשקעותיהן והנכסים או תמורתם מגיעים להסתדרות הכללית ולגופים אחרים בשליטה. למותר לציין כי "הזכויות הפנסיוניות של כמיליון וחצי עמיתים מבוטחות בקרנות אלה. ופסקת המחץ: "לנוכח חומרת הדברים, היקפם והחשש הממשי לביצוע עבירות עושק, מרמה ועבירות מנהלים בתאגיד ובהתאם להוראות חוק הפיקוח על עסקי ביטוח התשמ"א-1981, הנני מעביר לכבודו את כל החומר שהוכן על-ידי המנהל המורשה בעניין זה. בהמשך להתייעצות ראשונית שנערכה עם בכירי משרדך ולנוכח האמור לעיל, אנו נעמיד כל עזרה לרשויות החקירה, כפי שתורה וכלל שיידרש". דוח המנהל המורשה מציין שוב ושוב כי מדובר במעשי גזילה חדשים שנעשו במהלך השנים 94' ל-2000, נוסף לאלה שבוצעו כבר קודם בשנים עברו. "הבדיקות והחקירות הראשוניות", נכתב בדוח, "מצביעות אופן חד-משמעי כי במרוצת השנים האחרונות (1994-2002) ננקטו על-ידי חברת העובדים השיתופית בע"מ שבשליטת ההסתדרות הכללית החדשה, פעולות פיננסיות וחשבונאיות בתאגידים שבשליטתה, בעיקר בקרן ההשקעות של חברת העובדים בע"מ, וח.ב.ע. - השקעות עובדים בע"מ, אשר העבירו מאות מיליוני שקלים מההון שנצבר בתאגידים אלה. בין היתר, מכספיה של ההסתדרות הכללית החדשה וכיסוי גרעונותיה. פעולות אלה, שגזלו שלא כדין מעל מיליארד שקלים מכספי עמיתי קרנות הפנסיה לצורך פעילות שוטפת של ההסתדרות ותאגידיה גרמו וגורמות לאובדן שווי אחזקותיה - השקעותיה של קרן בניין (וקרנות אחרות) בתאגידים האמורים וההכנסות הראויות שהיא יכלה לקבל מהן".

ההסתדרות מקבלת מאות מיליונים

עו"ד יחיאל כץ טוען בדוח כי מהדוח המלא מתגלה תמונה עגומה של סדרת פעולות שיטתיות שבוצעו על-ידי ההסתדרות הכללית החדשה להעברת כספים מקרן ההשקעות וחברות הבת אליה, תוך ניצול שליטתה בקרנות הפנסיה ותוך הפרה בוטה של חובת הנאמנות כלפי העמיתים, הפרת כללי מינהל תקינים והתעלמות מכללי חשבונאות מקובלים. בעובדות אלה יש גם ראשית ראיה לביצוע עבירות מנהלים בתאגיד ולעבירות עושק ומרמה והן מצדיקות פתיחה בחקירה מקיפה ומעמיקה לא רק על-ידי הקרן ו/או קרנות הפנסיה, אלא גם על-ידי הרשויות המוסמכות. וכיצד עשו זאת? עו"ד כץ פיצח את השיטה. מתברר כי במהלך 94' וב-95' בוטלה ההפרדה בין ההסתדרות וחברת העובדים. סעיף המטרות בחוקת חברת העובדים שונה, ונוספה לו מטרה חדשה: "לעזור להגשמת מטרות חברתיות בתחום החינוך, הבריאות הרווחה, התרבות ומטרותיה האחרות של ההסתדרות, ולשם כך להעמיד את נכסי חברת העובדים שנצברו על-ידי השתתפות החברים בהון האגודה ורווחיה המצטברים לרשות ההסתדרות לשם הגשמת מטרותיה...". וכך, במקביל להחלטה זו, הוחלט על הקמת קרן בסך 500 מיליון שקלים ולהעמידה לרשות ההסתדרות. זמן קצר לאחר מכן, החל תהליך מימוש הנכסים. כך, לדוגמה, נמכרו מניות כור תעשיות (95') לפי שווי של 890 מיליון שקל, אך הכסף לא הועבר לקרנות. ב-95' העבירה קרן ההשקעות את כל אחזקותיה בשיכון ובינוי "ללא תמורה, כמענק תמיכה לקרן ההסתדרות הכללית" ומאוחר יותר - חודשים ספורים לאחר מכן, נמכרו לקבוצת אריסון וגורמים אחרים לפי שווי 300 מיליון שקלים. פעולה נוספת נעשתה בדרך של העברת תרומה להסתדרות (12.8 מיליון שקלים); וגזילת נכסי קרן ההשקעות בשנים 2001-1998 בסכום כולל של 156 מיליון שקלים. המידע הנפיץ הזה הועבר כמה וכמה פעמים לידיעת הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה. אולם כאמור, עד כה לא הרים היועץ את הכפפה שנזרקה אליו. אולי יעשה כן בבחירות לכנסת ה-17. רובינשטיין שומר גם במקרה זה על זכות השתיקה, למרות המשמעות האדירה שיש לכך במערכת הפוליטית. עם זאת נודע לי כי בכוונת המנהל המורשה להגיש תביעה אזרחית נגד ההסתדרות תוך ימים. חיים רמון מסר בתגובה כי "בתקופתי כיו"ר ההסתדרות החדשה, קרנות הפנסיה היו בפשיטת רגל ועשיתי הסדר שהציל את קרנות הפנסיה. לא זו בלבד שלא נלקחו כספים מקופת ההסתדרות אלא הוחזרו כספים שנגזלו על-ידי ההסתדרות הישנה". ממשרד המשפטים נמסר בתגובה, כי מדובר בעניין מורכב והטיפול בנושא הועבר למחלקה הכלכלית בפרקליטות. עמיר פרץ לא הגיב עד מועד סגירת הגיליון.

העמדה של משפחת שרון

פרשת שרון הפכה לפרשה מתגלגלת. בשלב זה לא ניתן לנבא כיצד תיגמר. מה שבטוח הוא זה: המידע שחשף עיתון "הארץ" (וזה שחשף קודם לכן עיתון "ידיעות אחרונות") מצביע על התנהלות מושחתת מצד שרון ובניו, תוך ערבוב, שלא לומר ערבול של כספים פרטיים וכאלה שהוזרמו למטרות פוליטיות. השאלה העומדת עתה על הפרק היא האם שרון ראוי לכהן כראש ממשלה. ובכל זאת, חומר רקע לבחינת הפרשה החדשה, כדאי להעמיד כמה דברים על מקומם:

• חיקור דין - כפי שחשף העיתונאי קרא, הפרקליטות פנתה באוגוסט 2002 אל גורמי התביעה בדרום אפריקה, כדי לבצע חיקור דין לסיריל קרן. במכתב מגוללת הפרקליטות, למעשה, את החשדות החמורים נגד ראש הממשלה אריאל שרון (ובנו גלעד), שעיקרם: חשד לקבלת שוחד בסכום של 1.5 מיליון דולר, עדות שקר במשטרה, והסתרת מידע מהרשויות בישראל, לרבות ממבקר המדינה. אין חולק כי מדובר בעניינים כבדי משקל. ודווקא בשל זאת, פניית הפרקליטות אל התביעה בדרום אפריקה, בשלב מקדמי זה, היא מוזרה ושערורייתית. כי זאת יש לדעת: האיש המרכזי בכל הפרשה הוא גלעד שרון. הוא האיש שקיבל פורמלית וגם בפועל את ההלוואה; הוא שנשא ונתן עם הבנקים, הוא החתום על המסמכים והוא האחראי כלפי הבנקים ומאוחר יותר כלפי סיריל קרן, לפרעון ההלוואה. והנה, למרות כל זאת, מוזר לגלות כי גלעד שרון טרם נחקר ולא נשאל על-ידי המשטרה בנושא זה. משמעות הדבר: הפרקליטות אצה רצה להוציא דיבת הארץ רעה - משל בראש הממשלה יושב "הסנדק" וזאת עוד בטרם השלימה ובישראל את מהלכי החקירה המתחייבים. נניח, רק לשם בחינת הטיעון, כי בפיו של גלעד שרון קיים הסבר משכנע ואולי יצליח להוכיח כי לחשד אין בסיס מוצק וכי הכספים ניתנו בריבית מקובלת וביטחונות מתאימים. אם כך, האין בפניית הפרקליטות משום פעולה חפוזה ומזיקה?

• הסיכון - הפנייה לחיקור דין, בשלב זה, הולידה סיכון נוסף. סוד גלוי הוא כי מדינת ישראל מעודדת יהודים, באשר הם, להעביר כספים לבנקים בישראל. הדברים אמורים גם במדינות כמו דרום אפריקה, המגבילות הוצאת כספים מתחומן. מיליארדי דולרים הועברו לישראל במשך השנים בדרך לא דרך. משפחת ספרא, לדוגמה, רכשה את הבנק הבינלאומי בדרך נפתלת, באישור הרשויות בישראל. וכאן, בגלל הפנייה החפוזה לחיקור דין, סיבכה הפרקליטות את סיריל קרן בחקירה שסופה עלול להיות מר מבחינתו. יתרה מכך: התביעה אותתה למקביליה בדרום אפריקה כי בישראל מכהן ראש ממשלה שהוא מקבל שוחד בפוטנציה, וכל זאת עוד בטרם השלימה, כאמור, את החקירה כאן בישראל.

• ריבית - אחת הטענות המועלות: שרון ובניו קיבלו טובת הנאה, שכן ההלוואה ניתנה בריבית דולרית של שלושה אחוזים, שהיא ריבית הנמוכה מהמקובל בבנקים בישראל. טיעון זה מופרך מיסודו. העובדות חדות וברורות, וזאת ניתן לבדוק בכל בנק זר. באותה עת עמדה הריבית הדולרית (ומדובר בהחזר דולרי, במטבע חוץ), ברמה דומה. חלק מהבנקים הזרים אף נתנו הלוואות במטבע זר בריבית של כ-2.5 אחוזים. עכשיו, אגב, הריבית נמוכה עוד יותר, והיא עומדת על כ-2-1.5 אחוזים לשנה. ובאשר להיקף הסכום, נציין זאת: לנוכח היקף הפעילות של חוות השקמים ובהתחשב בשווי נכסי החווה ועסקיה, אין מדובר בסכום גדול ובטח לא כשמדובר

באיל הון כמו סיריל קרן, שהונו נאמד ביותר ממאה מיליון דולר (במזומן). חוות השקמים משתרעת על כמעט 5,000 דונם. גם אם נעריך את שווי אדמותיה בכ-2,000 דולר בלבד לדונם (וזו, כמובן, הערכה מצחיקה), הרי שמדובר בנכס בשווי של כעשרה מיליון דולר, היכול להצדיק הלוואה בהיקף זה. שרון נמנע מלנפנף בזאת. סביר להניח, כדי שלא לנקר עיניים ולמשוך אש, שכן אז תעלה שוב ושוב השאלה: כיצד, בכל זאת, השיג רכוש כזה (הסיוע שקיבל ב-73 ממשולם ריקליס לרכישת החווה).

• התרומות - ביסוד הפרשה החדשה עומד השימוש, שלא כדין, בתרומות שהתקבלו מחברת אננקס מחקרים. נושא זה מצוי בחקירה משטרתית. בניגוד לדיווחים שפורסמו השבוע, ולמרבה הפרדוקס, ההסתבכות הפעם אירעה דווקא לנוכח הבטחת שרון - צעד תקדימי בפוליטיקה בישראל, הראוי, אגב, דווקא לשבח, להשיב 4.7 מיליון שקלים שהתקבלו כתרומה. מבקר המדינה מצטט את שרון בדוח שהגיש לו: "הואיל ונקבע בטיוטת הביקורת כי כספים אלה מהווים תרומות אסורות על פי החוק, בדעתי להחזיר, בימים הקרובים, את הכספים לחברת אננקס מחקרים בע"מ על מנת שיוחזרו לתורמים". השבת הכספים היא כאמור תקדים מבורך. מצער להיווכח כי אחרי שרון לא הלכו מצנע (עמותת כתו"ם) וגם לא אהוד ברק (עמותות ברק), מה שלא מונע ממצנע להוקיע את שרון ולהציגו כראש מאפיה בישראל.