כל מי שצופה בטלוויזיה מכיר את תשדירי הפרסום המשעשעים של חברת יס המספקת ללקוחותיה שידורי טלוויזיה רב-ערוציים באמצעות שידורי לוויין הנקלטים בצלחות ביתיות. למי שאינו יודע ראוי להבהיר, כי יס היא חברה עסקית שמטרתה לעשות כסף, הרבה כסף, ומה שיותר מהר.
עם תחילת פעילותה בשוק התקשורת הייתה הערכת בעלי החברה כי יש ביכולתם להציע לציבור שפע טלוויזיוני טוב יותר, ואולי גם זול יותר, מכפי שמציעות חברות הכבלים. אבל, כמו בהרבה מקרים דומים, עד מהרה הסתבר כי עלות החדירה לשוק כרוכה בתשלום מחיר כלכלי כבד, כיוון שהמתחרים ששליטתם הבלעדית בשוק נתונה תחת איום, משיבים מלחמה ומשקיעים עוד ועוד כדי לשמור על נתח השוק שבידיהם.
התוצאה הטובה של התחרות העזה הזו הייתה שיפור איכות המוצר המשודר, לתועלתם ולהנאתם של הצופים. אולם היו לה גם תוצאות שליליות, בעיקר מנקודת הראות של היזמים הפרטיים, שנאלצו להשקיע עוד ועוד כסף כבד וטוב כדי לעמוד בתחרות, וככל שגדלה ההשקעה כך הלך והתרחק מועד תחילת ייצור ההכנסות שיכסו את הוצאות החדירה לשוק, שלא לדבר על יצירת רווח.
מה עושים יזמים פרטיים בעולם כדי לפתור מצוקה מן הסוג הזה? מדללים את אחזקותיהם ומכניסים שותפים חדשים שמביאים איתם כסף חדש וטוב מהבית, בתקווה שבסוף הדרך יוכלו המשקיעים כולם להיפגש עם כספי השקעתם וגם לגזור קופון נאה של רווח. במקרה שאיש אינו מוכן להשקיע כסף "טוב" אחרי כסף "רע" - אין למשקיע הפרטי ברירה אלא "לסגור את הבסטה", לפנות לכונס נכסים או לפשוט את הרגל.
אבל, בישראל כמו בישראל, לא צריך לפשוט רגל. הדרך הפשוטה והנוחה ביותר להמשיך את קיומו של העסק היא לאיים כי אם תקרוס המערכת הכלכלית-עסקית שהקימו המשקיעים - ייפגע ציבור הצרכנים. פגיעה מן הסוג הזה לא תוכל הממשלה, כל ממשלה, להרשות לעצמה, כך כנראה מעריכים היזמים, ועל כן סביר מאד להניח שהממשלה תשקיע בעצמה את הכסף החסר. ומה יקרה אם הכסף הזה יירד לטמיון? זה לא נורא. שהרי "בסך הכל" מדובר בכספי ציבור.
פניה מן הסוג הזה לממשלה נוגדת כל עקרון כלכלי ידוע במדינה שבה מתקיימים כללי השוק החפשי, שבה דוגלים קברניטי המשק בעקרון ההפרטה והינתקות המדינה מבעלות על חברות כלכליות. מדיניות זו היא הקו המנחה של ממשלות ישראל מזה שנים רבות. אבל כנראה שמדיניות לחוד ומציאות לחוד והמקרה של חברת יס מוכיח זאת.
מבנה הבעלות של חברת יס הוא כזה: בזק, חברת התקשורת הממשלתית שעברה שלב מסוים של הפרטה ויש בה גם בעלי מניות פרטיים - מחזיקה 50.2% ממניות "יס" שהם יותר ממיליארד ש"ח. חברת התקשורת הפרטית יורוקום מחזיקה 31.8% שהם כ-650 מיליון ש"ח. ואילו חברות פולאר (7.9%), לידן (5%) וגילת (5.1%) מחזיקות ביתרת ההשקעה בהיקף של כ-360 מיליון ש"ח.
נוכח הקשיים הכלכליים שבהם נתונה חברת "יס" החליטו בעלי המניות הפרטיים בחברה, כי אין ברצונם להוסיף ולהזרים ממון לפעילות השוטפת של החברה ועל כן פנו לוועדת השרים לעניני הפרטה - ועדה האמורה לעסוק בהפרטת המשק הממשלתי הישראלי - וביקשו לאשר את הגדלת הזרמת הכספים מבזק ליס כאשר בזק אמורה להגדיל את אחזקותיה להיקף של 55.1%. המשמעות של אישור החלטה מן הסוג הזה פשוטה - יס תהפוך לחברה ממשלתית שבה שותפים גם כמה בעלי הון פרטיים.
אפשר להבין את רצונה של בזק, ואולי גם את רצונם של עובדיה, לחזור ולהיות מונופול התקשורת הגדול של ישראל. לעומת זאת אי אפשר להבין את חברי ועדת השרים לעניני הפרטה המסכימים לצעד כזה שפירושו האחד והיחיד הוא "הפרטה נסיגתית" שלפיה במקום שהמדינה תיפרד מנכסיה היא חוזרת ורוכשת אותם.
משל למה הדבר דומה? לפני שנים אחדות הופרט בנק הפועלים עבר לבעלות פרטית. כפי שכולנו רואים כיום חוששים בעלי הבנק מן המשבר הכלכלי שאליו נקלע המשק הישראלי וכדי למנוע הסתבכות כלכלית עתידית הם החליטו לפטר 900 עובדים במטרה לצמצם את ההוצאות ולהגדיל את ההכנסות.
אך מה יקרה אם בעוד שנה-שנתיים יתרחש התסריט שבעלי הבנק חוששים מפניו ומצבו הכללי של הבנק יהיה חמור? פשוט וברור. על בסיס אותו עקרון של "הפרטה נסיגתית" יפנו הבעלים לממשלה ויבקשו ממנה לחזור ולרכוש את השליטה בבנק כדי להציל את הבעלים הפרטיים מהפסדי עתק ומקריסה.
על-פי אותו היגיון של תקדים חברת יס, אם אמנם יהפוך למציאות, תחזור הממשלה להיות בעלת השליטה בבנק הפועלים ובא גואל לבעלים הפרטיים. להיות בעל השליטה פירושו גם להיות אחראי לכיסוי החובות או ההפסדים. ומה יש לך מקור טוב יותר לכסף מאשר כספו של הציבור?
ממשלה חייבת לשמור על הכסף הציבורי כאילו היה הכסף הפרטי של כל אחד מהשרים ואולי אף יותר. אך כנראה שלא כך רואים משרדי הממשלה הנוגעים בדבר את חובתם. גישה מזלזלת וחסרת אחריות כזו לכספי ציבור אפשר לגלות בבירור בנייר עמדה שהכין מר אסף כהן, סמנכ"ל בכיר לכלכלה במשרד התקשורת, עבור רשות החברות הממשלתיות, לקראת הדיון בוועדת השרים להפרטה. (עיקרי הגישה של מסמך זה פורסמו ב"ידיעות אחרונות", 9/1/03).
על-פי הפרסום בדק מר כהן את בקשת ההזרמה הנוספת מצד בזק ליס משני היבטים. האחד - ההשפעה של ההזרמה על שוק הטלוויזיה הרב-ערוצית. השני - האם תשפיע ההזרמה על האיתנות הפיננסית של בזק. ומסכם הכלכלן הבכיר את המסמך שחיברה בהערה שאולי נכונה כלכלית אך בו בזמן חושפת את האטימות והזלזול בהשקעת כספי הציבור. וכך רואה מר כהן את פני הדברים: "מכיוון שבזק מאד חזקה פיננסית, אין בהשקעה זו לערער את האיתנות שלה, גם אם בסוף - ההשקעה ב"יס" תתברר כהשקעה לא טובה". במים אחרות וברורות לכל: גם אם יילך הכסף הטוב של הציבור לאיבוד - זה לא נורא.
אם אמנם, בסופו של דבר, תחליט ועדת השרים להפרטה להפוך את "יס" לחברה ממשלתית הניזונה מעטיניה המצטמקים של הקופה הציבורית, יהיה בזה אות אזעקה אדום ומהבהב לציבור הרחב שמשמעותו אחת:
אולי אין לממשלה די כסף לפתור את כל מצוקות המשק ותושבי המדינה הזועקים לסיוע, אבל בוודאי יש לה כסף להנהיג מדיניות של "הפרטה נסיגתית" שבמסגרתה מעניקים מתנות שופעות כל טוב ליזמים פרטיים, שאולי שגו בהערכת יכולותיהם לפתח את שוק הטלוויזיה הרב-ערוצית, וגם מחזירים לחיים את המונופול של "בזק" ומבטלים את מהפיכה ההפרטה הכלכלית-חברתית שביקשה לצמצם את כוחם של המונופולים הגדולים העושים בשוק הישראלי כבתוך שלהם, ממש כמנהג בעלים.
