מאמר זה נכתב בעקבות מאמר של דליה רבין-פילוסוף והוצג בכנס אתיקה ופוליטיקה בכנס משפחתי בשבת בבוקר.
מהסתכלות על מוסר בפוליטיקה בארץ ובעולם רואים שהרבה פוליטיקאים בגרמניה, יפן, קוריאה, בריטניה וארה"ב נגועים בשחיתות מוסרית קשה הן בחיי האישות (קלינטון ומספר שרים בריטיים), הן בשוחד ושוד כספי ציבור (קלינטון, קנצלר גרמניה לשעבר, ראש ממשלת יפן וראש ממשלת קוריאה) וממש עד רצח (ראש ממשלת איטליה לשעבר, שקיבל לאחרונה 24 שנות מאסר על רצח שופט). אצלנו משום מה אף אחד לא רוצה לתפוס אותם חוץ מיואב יצחק (עזר וייצמן), שגם הוא ודאי יודע יותר ממה שהוא מספר לנו מחשש לחייו.
כדאי בשלב זה להבדיל בין שליט למנהיג. יכולה להיות חפיפה אך לא בהכרח. צ'רצ'יל היה גם מנהיג וגם שליט אך צ'מברלין היה שליט אך לא מנהיג. המאפיין החשוב של מנהיג הוא, לדעתי, ראיה לטווח ארוך והשפעה חיובית במישורים שונים (חברתי, כלכלי, בטחוני ועוד) לטווח ארוך, מעבר לתקופת שלטונו.
מרגרט תאצ'ר ורונלד ריגן הם שני מנהיגים שכל אחד במדינתו השפיע רבות ולטווח ארוך. שניהם החלו בהפרטה של חברות ציבוריות ואת הפירות של מעשיהם קוצרים היום ברינה. רונלד ריגן שבישראל הצטייר כשחקן מערבונים סוג ג' היה לפני כן מושל קליפורניה מהמדינות המתקדמות ביותר בעולם וגם בתפקיד זה יישם מהלכים ארוכי טווח בהצלחה, שנתנו פרי גם בטווח הקצר. רונלד ריגן החל בפרויקט מלחמת הכוכבים SDI, שבעקבותיו התמוטטה ברית המועצות, דבר שלא חזה אף אחד ממאות אלפי האנשים שלשם כך קיבלו משכורת במערכות הביטחון בעולם כולו. נראה שהתשובה מיהו מדינאי - לא פוליטיקאי, הרואה לטווח קצר ביותר - טווח הבחירות הבאות, נעוצה בעתיד. בארץ בן גוריון היה מדינאי, כל הפוליטיקאים שבאו אחריו עד היום ללא יוצא מן הכלל היו פוליטיקאים.
המדינאים לרוב לא היו מושחתים ולכן נמקד את הדיון בפוליטיקאים-פקידי מפלגה. כשמסתכלים על פוליטיקאים והקשר שיש להם עם כסף או פרטי או ציבורי ועל כשל רבים מהם ללא הבדל מפלגה נראה שהשחיתות היא תהליך מתפתח. אדם שהיה צדיק לפני שנבחר ו"הריח" כסף מתחיל "לקלף" שאריות כשהוא "מריח" אותן. היו פוליטיקאים שלא גנבו לעצמם אלא למפלגה, מהקופה של המדינה לקופת המפלגה והיו כאילו שקילפו לקופתם הפרטית כמו מועמד המערך לתפקיד נגיד בנק ישראל (אתם עוד זוכרים את אשר ידלין??)
נראה שיש כל הזמן להשגיח על הצדיקים כדי שלא יתמכרו לריח הכסף וניתן לעשות זאת על-ידי שקיפות חשבונות בנק של נבחרי ציבור ובני משפחתם עד יום מותם . מה דעתכם על כך שפרטי חשבונות (כולם) של אישי ציבור ובני משפחותיהם יהיו באתר האינטרנט של הגוף הציבורי בו הוא עובד ואז יהיה קשה יותר לרמות.
דליה רבין במאמרה המאלף כותבת: "אני באה מבית שהאמין תמיד כי הפוליטיקה פועלת כמעט אך ורק במסגרת מוסרית. בפרשת הדולרים יש להניח שלאה רבין ז"ל לא נתנה הרצאות וקיבלה תמורתן עשרות אלפי דולרים ולכן הבלוף השקוף של חשבון הדולרים של לאה ז"ל אולי נכנס תחת הקטגוריה של כמעט מוסרי? הידיעה של לאה ז"ל על בכיר שהעלים סכומים עם 6 ספרות ולא 4 כמו משפחת רבין, שלא דיווחה על כך לרשויות המס האם גם היא נכנסת לקטגוריה של כמעט מוסרי?
דליה רבין גם כותבת "את הערך המוסרי העליון בחיים הפוליטיים אני רואה בהליכתו של הפוליטיקאי, המנהיג, איש המדינה, אחרי אמונותיו ורעיונותיו המקוריים העיקריים בלא לסטות מהם ימין ושמאל - בלי להיכנע לאינטרסים מפלגתיים, בוודאי לא אישיים. בלי להתכופף, לא להירתע בצדקת הדרך, להמשיך חרף קשיים ולעשות הכול, כדי להוציא את הרעיונות הללו מן הכוח אל הפועל, להאמין, ולעשות.
האם המקרה של הקמת קואליציה של 61 בעזרת קניית גולדפרב ושותפות עם ערבים, שאומרים כיום שרוצחי ג'נין הם גיבורים, שייכת גם היא ל"מורשת רבין" (בית שהאמין תמיד כי הפוליטיקה פועלת כמעט אך ורק במסגרת מוסרית)?
האם לדליה רבין יש איזושהי ביקורת כלפי "מורשת רבין" או שזה תורה מסיני שאין לערער עליה ולחלוק עליה? מעניין אותי.
האם חלק מ"מורשת רבין" הוא הדורסנות בה תחנת הכוח מאור דוד הפכה לאורות רבין ובה בית החולים בילינסון הפך למרכז רבין? האם זה נראה לדליה מוסרי?
לסיכום בנימה אופטימית יותר טוב כמעט מוסרי ממושחת.