כבוד היועץ המשפטי לממשלה, מר אליקים רובינשטיין, רחוק מלהיות חף משגיאות. נאמר מייד - גם אלו [המוכשרים] אשר קדמו לו, בתפקיד, לא היו חפים משגיאות - שהרי בשר ודם המה. צדק זה שאמר כי מי שלא עושה - אינו טועה.
אלא, שנדמה, למרבית הצער, כי אליקים רובינשטיין שבר הפעם כל שיא אפשרי. מרוב טעויות אין רואים את היער...
פעם אחר פעם, מתברר כי חוות דעתו המשפטית, אינה מקובלת על שופטי בית המשפט העליון. הפעם - לא תשמעו תירוץ או אמתלה בדמות "דעת מיעוט חושבת כמוני...".
הפעם, כל ההרכב - כולו - ובהרכב תלתא עסקינן [כבוד השופטים דליה דורנר, אדמונד לוי, אשר גרוניס - המלומדים] - רמז עבה מידי - מחליטים להוציא צו ביניים לעניין החלטת היועץ [השגויה].
שוב ושוב עולה כי חוות הדעת היוצאות מלפני היועץ רובינשטיין, אינן עולות בקנה אחד עם מבחנים משפטיים טהורים ומזוקקים.
כבמתימטיקה פשוטה אומר כך: טלו נא חוות דעת "משפטית" של היועץ המשפטי לממשלה - באופן אקראי - הכניסוה אל תוך "סוגריים" - "שימו מינוס" לפני אותן הסוגריים - או אז תקבלו - את הפתרון המשפטי הנכון.
בבחינת רציתי לומר: היפכא מסתברא.
אומר היועץ - לבן - סימן לשחור. אומר היועץ שחור - סימן ללבן. אומר היועץ - יום - יהי לילה. אומר היועץ לילה - יהי בוקר. אומר היועץ "הר" - והנה הוא "צל".
צאו וחשבו: מה היה קורה, לצורך אנלוגיה גרידא, לו אתם עצמכם הייתם משמשים בתפקיד מנכ"ל חברה, או נשיא חברה, או חברי דירקטוריון בחברה, המקבלים מעת לעת חוות דעת ממומחים שונים ומתברר, בדיעבד, פעם אחר פעם, כי בין חוות דעתם ה"מקצועית" לבין המציאות הקורלציה אינה אלא שלילית. ונשאל: האם הייתם ממשיכים להעסיקם...?
אני עוקב מקרוב אחר "ביצועיו" המשפטיים של היועץ המשפטי לממשלה. עוקב מקרוב ולמד תדיר כי חוות דעותיו "המשפטיות" - המגיעות [מעת לעת] למבחן או לביקורת שיפוטית [על ידי שופטי בית משפט עליון] - "אינן מחזיקות מים". רוצה לומר: הכל נוזל. הכל מטפטף. יש חור בדלי - וחוץ מזה מרקיז - הכל בסדר.
פעם אחר פעם נדחית המלצה - מקצועית - משפטית - אשר יוצאת מלפניו או חוות דעת הנכתבת בקולמוסו. ב"מועד א'" - נכשל. ב"מועד ב'" - נכשל. בא "מועד ג'" - שוב נכשל. ב"בוחן פתע" - נכשל. ב"בחינת אמצע" - שוב נכשל. "היעלה כיתה"...? נתמה.
לא זו אף זו: ייתכן, בהחלט, כי היועץ המשפטי לממשלה, הנוכחי, "נשען" על חוות דעת מטעם כפיפיו שמא, ואולי, אינם מקצועיים דיים - ומקום בו עליו לבקר את העבודה - לפקח עליה - לחשוב - הוא בא ואומר "הן" - "כן יהי רצון" - "אמן סלע" - "מרכין ראש" - חותם - מגיש - ונדחה, ושוב נדחה ושוב נדחה - וחוזר חלילה ...
ונשאל: מתי, אם בכלל, יילמד הלקח?. ומי ילמדו לקח, אם בכלל...?
אמור מעתה: לא כל היועץ... זהב... ורק משום הכבוד הרב שאני רוחש למוסד החשוב והנעלה הזה - לא הזכרתי הפעם את "עצת אחיתופל"...
בפקולטות למשפטים, סטודנט אשר צובר כל כך הרבה כשלונות, ספק רב באם הוועדה האקדמית של המוסד תאשר לו להמשיך וללמוד עד כדי סיום התואר הנכסף. אלא, שמה שנכון לאקדמיה, רחוק מלהיות נכון בכללי ה"ריבון" הכל יכול.
להתראות באסיפת ההורים השנתית...
__________________
הכותב: משפטן, כלכלן, מוסמך במנהל עסקים
