לובי הגרעין 1. פוליטיקאים אף על פי שהעמדה המצרית הרשמית שוללת את פיתוחו של נשק גרעיני, קיים במצרים לובי למען נשק גרעיני. בנוסף לרבים ממדעני הגרעין המצריים, התומכים בפיתוח תוכנית גרעין שניתן יהיה להסב אותה בעתיד לצרכים צבאיים, כולל לובי הגרעין פוליטיקאים, מפקדים בכירים לשעבר בצבא מצרים, ואנשי הדת.
הבולט מבין הפוליטיקאים שהביעו תמיכה באופציה הגרעינית, הוא יו"ר הפרלמנט המצרי, אחמד פתחי סרור. בעקבות ניסויי הגרעין של הודו ופקיסטן במאי 1998, אמר סרור כי "אין זה כבר מקובל שהערבים יסתפקו בצפייה בהתפתחויות הבינלאומיות. הם חייבים להזדרז ולפעול כדי להפוך לכוח אדיר שברשותו כל מרכיבי העוצמה והכוח
20". יצוין שעל פי החוקה המצרית, יו"ר הפרלמנט הוא השני בשרשרת ההנהגה, ולכן במידה וייווצר מצב בו לא יוכל הנשיא מבארכ, מסיבה כלשהי, להמשיך ולכהן, סרור צפוי לתפוס את מקומו, לפחות באופן זמני.
את העמדה הקוהרנטית ביותר בזכות האופציה הגרעינית בקרב הפוליטיקאים הציג יו"ר הועדה לקשרי חוץ בפרלמנט המצרי, ד"ר מצטפא אל-פקי, שהיה הנציג המצרי בועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית בסוף שנות התשעים. אל-פקי פרסם שני מאמרים בנושא ביומון המצרי הממסדי, "אל-אהראם" בשנת 2002. במאמרו הראשון, כתב אל-פקי: "מצרים אימצה לפני שנים אופציה ברורה הקוראת להכריז על המזה"ת כאזור מפורז מנשק להשמדה המונית, ובכלל זה נשק גרעיני, מתוך הנחה שקריאה זו תכשיר את הקרקע לשלום צודק שיוביל ליציבות באזור... כעת, נכנס הסכסוך הישראלי-ערבי לשלב אומלל ביותר ואנו שבים ומזכירים את האופציות האחרות, לא כדי לבכות על החלב שנשפך, אלא כדי לדון בהזדמנויות האבודות של הערבים וכדי לחשוב על עתיד האזור לאחר שיושג השלום שישיב את הזכויות לבעליהן וישחרר את האדמה מגוזליה. היום, אנו צריכים לשוב ולפתוח את התיקים הקשורים לביטחון המזה"ת, משום שנראה כי הדרך עוד ארוכה בטרם נגיע להסדר...
השאלה שעולה מכוח עצמה כעת היא האם לא מוטב היה לערבים להשיג נשק גרעיני שיבטיח להם מידה של איזון עם ישראל?... האם לא היה מוטב לנו להתקדם בשלב מוקדם לעבר השגת נשק גרעיני ערבי, לא כדי להשתמש בו, אלא כדי ליצור מידה של איזון אסטרטגי שלא יאפשר לישראל להשתולל באזור כפי שעשתה בהזדמנויות רבות?... על הערבים לחפש כלים חלופיים שניתן יהיה להשתמש בהם בעימות. אין כוונתי לעימות הצבאי בלבד, במידה וישראל תכפה אותו על המזה"ת. אני רוצה לציין גם את האמצעים המנוטרלים בהיסטוריה של הסכסוך הזה. אנו אומה שהתנדבה להשבית את תוכניות הפיתוח ואת התהליך הדמוקרטי שלה בהמתנה לשלום שהתעכב מאוד ויתכן שהוא לא יגיע בקרוב. זאת בשעה שהעליונות הכלכלית וההתקדמות הטכנולוגית עשויות היו להביא אותנו למצב טוב בהרבה מזה בו אנו מצויים... אינני קורא להיערכות לפעולה צבאית... מה שאני רוצה זה לסגור את הפער ברמת הטכנולוגיה וההישגים הכלכליים באופן שיבטיח מידה מסוימת של איזון אסטרטגי שיביא לשלום וליציבות...
הדרך איננה חסומה בפנינו והאופציות עדיין פתוחות. ישראל איננה אותו כוח מדהים שאיש אינו יכול להביסו; היא בסך הכל כוח עריץ שאינו מיישם את החלטות הלגיטימיות הבינלאומית ואינו מכבד את החוק הבינלאומי... קיימת החלטה ישראלית מלפני עשרות שנים לשלול מכל מדינה ערבית את האפשרות להגיע לייצור פצצת אטום שכבר אינה מהווה סוד מדעי שקשה להשיגו, מאחר והטכנולוגיה לשימוש [באטום] לצורכי שלום יכולה להוות הכנה לשימושים האחרים. ואולם, מה שדרוש הוא אמצעים חומריים וידע מקצועי. לנו יש את שניהם. לערבים יש די כסף לקנות את מרכיבי היצור הגרעיני ויש לנו מדענים ברמה גבוהה. די אם נדע שלמצרים לבדה יש עשרה מדענים העובדים כפקחים בינלאומיים בסוכנות לאנרגיה אטומית בוינה שבראשה עומד דיפלומט מצרי. ואולם, מה שהיה חשוב יותר עוד מלפני שנים הוא גורם הרצון הפוליטי להתקדם בתוכנית גרעין אינטגרטיבית לא לשם תוקפנות על הזולת או איום נגדו, אלא כדי ליצור איזון אסטרטגי באזור שיגן על הזכויות ועל המקומות הקדושים...
21" במאמר נוסף שפרסם ב"אל-אהראם" כחודש וחצי לאחר מכן, כתב אל-פקי: "אנו צריכים להתחיל בתוכנית גרעין אסטרטגית ומרתיעה שתהווה תמריץ להעלאת רמת החינוך והביטחון...
22"
גם גורמי אופוזיציה מצריים תומכים באופציה הגרעינית. מפלגת "אל-ויפאק אל-קומי" בעלת הנטייה הפאן-ערבית, שהקמתה אושרה במארס 2000, כוללת במצעה סעיף הקובע כי "על מצרים להשיג נשק גרעיני במטרה לשמור על השלום באזור. למרות שמצרים חתומה על ה-NPT, ישראל לא חתמה. השלום אינו יכול להפוך למציאות, אלא אם קיים איזון בכוחות באזור
23."
2. אנשי צבא בדימוס מפקדים בכירים לשעבר בצבא מצרים הביעו גם כן תמיכה בפיתוחו של נשק גרעיני. רמטכ"ל צבא מצרים במלחמת 1973, סעד אל-דין אל-שאד'לי, אמר: "החימוש הגרעיני הוא עובדה קיימת. כולנו יודעים שלישראל יש אמצעי חימוש גרעיני ואמצעים לשיגורם, כמו גם לוויינים שמעבירים נתונים על מהלך שיגור הפצצות. למרות זאת, אמריקה מסרבת לאפשר לשום מדינה ערבית או אסלאמית להשיג פצצה גרעינית. בהשקעה של עשרה מיליארד דולר בעשר שנים ניתן לייצר פצצה גרעינית." אל-שאד'לי קרא להתחיל בכך
24.
מחמוד מחמד ח'לף, לשעבר מפקד הארמיה השלישית בצבא מצרים וחבר המועצה המצרית ליחסי חוץ, הוסיף: "המפתח הוא שפת הכוח. הערבים חייבים לחשוב על ההחלטה הפוליטית הקשורה ב'מועדון הגרעין'. יש לפתוח את הנושא הזה לבדיקה ולא יתכן בשום פנים ואופן שלישראל תהיה בלעדיות על הנשק הגרעיני. עלינו לטפל באיזון המופר...
25"
תמיכה חד-משמעית ביצור נשק גרעיני, הביע לויטנט-גנרל צלאח חלבי, ראש הרשות הערבית לתיעוש, בנאום שנשא בפני המועצה המצרית לענייני חוץ: "במידה ומצרים לא תצליח לכפות על ישראל או לשכנעה לוותר על הנשק הגרעיני שלה, אין מנוס למצוא פתרון חלופי והוא השגת הנשק הזה. גם אם מצרים העלימה עין וקיבלה באופן זמני כמה מהתירוצים הישראלים בכך שישנן מדינות ערביות שעודן במצב מלחמה עם ישראל, הרי שהמצב הזה לא ימשך זמן רב... מצרים אינה יכולה לשכוח את הנושא הזה לעולם, אחרת המצב באזור יצא מכלל שליטה ולא נצליח להשיג את האיזון באזור... המצב הערבי במזה"ת הינו מצב יוצא דופן שאינו קיים בשום אזור בעולם: קיים כוח אחד שיש לו בלעדיות על הנשק הזה. גם אם קיים שתוף פעולה מצרי-אמריקאי בתחום התמרונים או בהספקה ישירה של נשק לצבא המצרי, הרי שאין בכך די - אלא אם ארה"ב תיתן לנו את הנשק הגרעיני עצמו. [יצוין ש"מקורות בצבא מצרים" דיווחו לשבועון Al-Aharm Weekly שתמרוני "כוכב זוהר" המשותפים לצבאות ארה"ב ומצרים באוקטובר 1999 צפויים היו לכלול "אימונים גרעיניים, ביולוגיים וכימיים
26".
לא ניתן להסתמך על הטענה שהאיזון הגרעיני כבר הושג מבחינה מעשית משום שיש באזור יותר מכוח גרעיני אחד... איפה אותו כוח? האם הוא יסכים להשתמש בנשקו לטובת מצרים? כאשר פקיסטן פוצצה את פצצת הגרעין שלה, היתה סברה באזור שמדובר בפצצה אסלאמית, אלא שפקיסטן הכריזה שאין לה כוונה לייצא את הטכנולוגיה הגרעינית למדינות באזור...
למצרים לא חסרים אמצעים להדביק את ישראל בתחום זה. אילו שיתפו הערבים פעולה עם מצרים ברשות הערבית לתיעוש בימי החרם, היה למצרים כעת כוח אדיר בתחום תעשיית הנשק וייצואו
27."
לעומת זאת, רמטכ"ל אחר של צבא מצרים, עבד אל-ע'ני אל-גמסי, סבור שמצרים אינה זקוקה בהכרח ליכולות גרעיניות כדי להשיג איזון עם ישראל. אל-גמסי, ומייג'ור ג'נרל, עצמת עז, הצהירו ש"מדינות ערב יכולות, בשלבים, להשיג את שיעור האיזון הדרוש עם ישראל מבלי להמתין ליצורו של נשק גרעיני או נשק אחר להשמדה המונית אלא באמצעות רכישת מערכות טילים בעלות ראשי חץ קונבנציונליים
28."
3. עיתונאים גם בקרב הכותבים בעיתונות הממסדית במצרים, יש התומכים באופציה הגרעינית. בעקבות הניסויים הגרעיניים שביצעו הודו ופקיסטן, כתב סלאמה אחמד סלאמה, בעל טור ב"אל-אהראם": "ההתפתחויות האחרונות מחייבות את האזור הערבי כולו לבחון מחדש את הנונשלנטיות הקולקטיבית שהשתלטה על גישתנו לנושא תפוצת הנשק הגרעיני. איננו יכולים עוד להרשות לעצמנו להיות נגטיביים בנושא זה: עלינו לנקוט בעמדות החלטיות ונועזות יותר. כבר אין די בקריאה לחיסול הנשק להשמדה המונית במזה"ת
29.
במאמר המערכת של "אל-אהראם" נכתב: "אם ישראל לא תצטרף לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ואם היא לא תהיה כפופה לפיקוח... הדבר ישפיע על מגמה בקרב כל מדינות האזור להשגת נשק גרעיני באופן שיגשים את מאזן האימה כדי למנוע את שימושה של ישראל בנשק גרעיני... הנשק הגרעיני הינו דבר רע; ואולם, הניסיון של הודו ופקיסטן מוכיח שאם למדינות באזור כלשהו יש את הנשק הרע הזה, נוצר מאזן אימה שעשוי להוביל לשלום
30."
מחמד מצטפא אל-ערפי הסביר, אף הוא ב"אל-אהראם", כי "האנרכיה בתחום הטכנולוגיה [הגרעינית] שנגרמה בעקבות התמוטטות ברה"מ אפשרה לכמה כוחות אזוריים נוספים להשיג נשק להרתעה גרעינית, דבר שעלול להשתקף באופן שלילי על מעמדה האזורי של מצרים" אל-ערפי הציע אפשרות של פיתוח יכולות גרעיניות מבלי לייצר באופן מעשי נשק גרעיני עד שיהיה צורך בכך
31.
ראויה לציון עמדתו של העיתונאי הידוע וחיד עבד אל-מגיד, שאינו משתייך ללובי הגרעין, אך כתב ב-1995 ברבעון "אל-סיאסה אל-דוליה" שמוציא לאור מוסד "אל-אהראם" ש"גם אם נניח שאיראן מסוגלת לפתח ראשי חץ גרעיניים, הדבר יהווה איום על הערבים עוד טרם היותו איום על ישראל
32."
4. הממסד הדתי הגורמים המובילים את הממסד הדתי במצרים ביטאו תמיכה מובהקת בפיתוחו של נשק גרעיני ערבי/אסלאמי וזאת בהסתמך על פסוקים קוראניים שלטענתם מתירים ואף מחייבים זאת. ראשון התומכים בנשק גרעיני ערבי היה שיח' אל-אזהר, מחמד סיד טנטאוי, בדברי הפתיחה שהוזמן לשאת בועידת "עתיד האופציה הגרעינית" שהתכנסה באוניברסיטת אסיוט בנובמבר 1999 בהשתתפות מדעני גרעין ממדינות ערביות שונות. השיח' טנטאוי הסביר ש"האסלאם קורא לכוח אבל לכוח הגיוני וצודק העומד לצד העשוק עד שהוא מנצח את העושק הניגף בפניו, וזאת משום שהכוח הוא אחד מתכונותיו של אללה ואחת מתכונות ההשראה האלוהית."
השיח' טנטאוי ציטט מצוואתו של הח'ליפה אבו בכר - שלרוב משמשת דווקא את הטוענים בזכות הגישה המתחשבת בחיי אזרחים משום שהיא קוראת להימנע מלפגוע באזרחים שאינם לוחמים בעת מלחמה. הח'ליפה אבו בכר קרא למצביא המוסלמי, ח'אלד בן אל-וליד להילחם באויב בחרב אם האויב לחם בו בחרב ולהשתמש ברומח אם האויב לחם בו ברומח. השיח' טנטאוי הסביר: "אילו חי אבו בכר היום הוא היה אומר לח'אלד בן אל-וליד: אם הם נלחמים בך בפצצה גרעינית, הילחם בהם בפצצה גרעינית. הכוח הוא מתכונות האנשים הטובים והנבונים היודעים את חובתם כלפי אלוהיהם וכלפי מולדתם והם משתמשים בכוח זה כדי להגן על אמונתם ועל מולדתם. זוהי הסונה של החיים אותה ידעו הקדמונים בכל העתים, וגם אנו יודעים אותה.
אנו חייבים להיצמד לעמים האחרים בהתקדמותם ובעליונותם המדעית. יש לנו במצרים ובמדינות הערביות והאסלאמיות מדענים רבים. בדיבורים על אופציה גרעינית ופירוז המזה"ת מנשק השמדה המונית אין משום מניעה שנתכונן ונתקדם בתחום המדע על כל סוגיו כדי לשרת את האמת ואת המוסר... תביעתנו מישראל שתצטרף להסכם האוסר ניסויים גרעיניים אינה מונעת מאתנו מללמוד ולהתקדם בתחום המדע עד שנעלה עליה ונפעל בהתאם לדברי אבו בכר לח'אלד בן אל-וליד: הילחם בהם במה שלחמו בך. האסלאם מקדם בברכה כל כוח המשרת את האמת ואת המצוות ומגן על כבודו של האדם. ההלכה האסלאמית אומרת כי יש למחוק כל כוח עריץ ותוקפן. יש להילחם בו, יהא כוחו אשר יהא, והחיים גזורים בידי אללה. אם לישראל יש נשק גרעיני, הרי שהיא הראשונה שגורלה נגזר, משום שהיא חיה בעולם שאינו פוחד מהמוות. הנשק הגרעיני של ישראל אינו מפחיד אותנו; מה שמפחיד אותנו הוא שלא נתעורר ולא נתקדם. יש לקדם בברכה שימוש באנרגיה גרעינית לצורכי שלום
33."
לאחרונה, עלתה לכותרות תמיכתה של אוניברסיטת אל-אזהר המצרית בפיתוח נשק גרעיני ערבי, בעקבות פסק הלכה מטעם ועדת הפסיקה ההלכתית באל-אזהר שהתפרסמה באתר האינטרנט "אסלאם און ליין" וקבעה כי פיתוח נשק גרעיני הינה "חובה דתית
34".
יו"ר ועדת הפסיקה ההלכתית באל-אזהר, שיח' עלי אבו אל-חסן, הסביר ליומון הכוויתי "אל-ראי אל-עאם": "...על המוסלמים להשיג את כל סוגי הנשק ולא רק את הנשק הגרעיני. כוונתי היא להתחמשות בעוצמה בהסתמך על דברי אללה 'הכינו עבורם את כל הכוח והפרשים שביכולתכם להכין כדי להטיל אימה על אויבי אללה ועל אויבכם.'
התנאים הבינלאומיים הנוכחיים מאשרים את הצורך בפסק ההלכה הזה, בעיקר בשעה שלישראל ולכל אויבי האומה האסלאמית יש את הנשק הזה. הנשק הגרעיני של האומה האסלאמית צריך לשמש להגנה עצמית ולהפגנת עוצמה כדי שאיש לא [יפתח] שאיפות חמדניות ביחס לאומה. מה שקורה למוסלמים בכל מדינות העולם נגרם כתוצאה מחולשה ואם המוסלמים ישיגו את הנשק הזה, איש לא ירקום נגדם מזימות... כאשר שר ההגנה של צפון קוריאה איים לתקוף את אמריקה בנשק גרעיני, הפחד נגלה על פניהם של שליטי אמריקה והם החלו לנהל מו"מ עם הקוריאנים. השגתו של הנשק הגרעיני היא חובה דתית ומי שמוותר על הנשק הזה הינו חוטא מבחינה הלכתית. ההיערכות מול האויבים ונקיטת כל האמצעים האפשריים כדי להגן על הארץ ועל הכבוד הינם בבחינת מצוות-חובה.
קיים קונצנזוס בקרב חכמי הדת שמי מקרב השליטים המוסלמים שאינו מתכונן, אינו מחזק את עצמו ואינו מתבצר נגד אויבו הוא חוטא. האסלאם קורא להשיג את אמצעי הכוח לא לשם תוקפנות אלא למען הגנה עצמית. העולם והיחסים בין המדינות נשלטים כיום על הגיון הכוח ולא על חוק או מוסר... כפי שחובתם של המוסלמים להשיג את אמצעי הכוח, שהחשוב שבהם הוא הנשק הגרעיני, חובה עליהם להשתמש בנשק הזה אם האחרים השתמשו בנשקם. ישראל מכוונת את הטילים הגרעיניים שלה אל הבירות הערביות והדבר מעורר פחד בנפשותיהם של האנשים. זוהי הסיבה לחולשה ולתוקפנות בהם נתקלת האומה האסלאמית. הדבר לא היה קורה לו המוסלמים היו מתחמשים בכל כלי הנשק ובכלל זה הגרעיני."
השיח' אבו אל-חסן התנגד לטענה כי ישנם כלי נשק לגיטימיים ואחרים שאינם לגיטימיים ואמר כי "כלי נשק גרעיניים כימיים ואחרים נמצאים בבעלות מי שייצר אותם. האם הם מותרים להם ואסורים לנו?! החוקים הבינלאומיים שנחקקו כדי להגביל את כלי הנשק האלה מיושמים רק על המדינות החלשות; לעומת זאת, המדינות החזקות והגדולות - החוק הזה אינו חל עליהם
35."
השיח' אבו אל-חסן הוסיף עוד ש"אם הופיע נשק בידי אחת מאומות העולם, בין אם מדובר באומה ידידותית ובין אם מדובר באומה אויבת, על המוסלמים להשיג את אותו הנשק או נשק חזק יותר, ועל כך יש קונצנזוס של חכמי הדת
36."
גם השיח' המצרי יוסף אל-קרצ'אוי, מראשי "האחים המוסלמים" שחי בקטר ושפסיקותיו זוכות לפופולריות רבה במצרים וברחבי העולם הסוני, תמך בהשגת נשק גרעיני. בדרשת יום שישי ששודרה בטלוויזיה הקטרית, אמר השיח אל-קרצ'אוי: "אני אומר שעל המוסלמים להשיג את הנשק [הגרעיני] הזה אבל לא להשתמש בו. עלינו להשיג את הנשק הזה ואולם אסור להשתמש בו משום שהוא משמש להרתעה ולאיומים [כפי שנאמר בקוראן] 'תטילו באמצעותו אימה על אויבו של אללה ועל אויבכם'. זה מה שמכונה שלום חמוש - כאשר יש לך [אמצעי] להרתיע את אויבך ולהפחידו ואז לאויבך אין אפשרות לפתוח נגדך בתוקפנות
37."
אתר האינטרנט "אסלאם און ליין" שהרבה לעסוק בסוגייה, פרסם גם את דבריהם של אנשי דת אסלאמיים המתנגדים לחימוש הגרעיני האסלאמי, תחת הכותרת "חכמי האסלאם נגד שימוש בנשק גרעיני"; ואולם, קריאה מדוקדקת מגלה שאותם "חכמי האסלאם" הם שניים מראשי המוסלמים בארה"ב. ד"ר מוזמל צדיקי, לשעבר יו"ר האגודה האסלאמית של צפון אמריקה, אמר: "האסלאם לא הגדיר לנו את סוג הנשק בו עלינו להשתמש, האם מדובר בחרב או בתותח, אבל הוא מתנגד לשימוש בנשק להשמדה המונית, משום שהאסלאם מורה לנו שאפילו במלחמות אסור לנו לתקוף אזרחים ואנשים שלווים שאינם נלחמים נגד המוסלמים. על פי הוראות האסלאם, אסור לנו לתקוף בעלי חיים או להרוג אותם, להרוס גידולים חקלאיים או לפגוע במקורות המים, משום שאללה מעניש את מי שמפיצים שחיתות על פני האדמה, את מי שמשמידים את הצמחייה ואת זרע האדם... חשוב שנזכור שלא המוסלמים הם שהמציאו את הנשק להשמדה המונית ולא הם שהציגו בפני העולם את הפצצות האלה. ישנן כיום לא פחות מחמישים אלף פצצות אטום בעולם, וכולן נתונות בידי מי שאינם מוסלמים
38."
טאה ג'אבר אל-עאלוני, חבר מועצת הפסיקה ההלכתית בוושינגטון הוסיף על כך: "קיימת עובדה שהאסלאם מתייחס לכל בני האדם כאל משפחה אחת: אלוהיהם הוא אחד והם מזרע של אב אחד ואם אחת. לכן, כאשר מתגלע סכסוך בין אנשי המשפחה האחת, על הכל לתת כתף למציאת הדרך הטובה ביותר להסדרת הסכסוך הזה. נשק ההשמדה ההמונית - הנשק הגרעיני, הכימי והאחר - אסור בשימוש נגד בני המשפחה האחת, משום שמטבע הנשק הזה, לא ניתן להבחין בעת השימוש בו בין אשם לחף מפשע
39."
ואולם, ההתנגדות לעמדתם של אל-אזהר ושל השיח' קרצ'אוי לא חרגה מגבולות אמריקה. אפילו השיח' יוסף מולוי, סגן יו"ר המועצה האירופית לפסיקה הלכתית, אמר ש"אם האויב השתמש בסוג זה של נשק וגרם נזק למוסלמים רבים שאינם לוחמים, מותר לנו להתייחס אליו באופן זהה עד שהוא יחדל מלהשתמש באמצעים אלה... היחס הזהה הוא עקרון לגיטימי בכל הנורמות והחוקים הבינלאומיים
40."