(פרק יח) א וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי-הוֹצִיא ה' אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:
רצף אירועים מסחרר חוו בני ישראל בפרק זמן קצר יחסית; בשורת הגאולה, מכות מצרים, יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מלחמת עמלק; וכבר עומדים למרגלות הר סיני בהכנות לקבלת התורה. ננסה להבין את רצף האירועים ונבדוק אם יש בהם מסר עבורנו, למעלה משלושת אלפים ושלוש מאות שנה לאחר ההתרחשויות, ובעיקר מהו המסר עבורנו ממעמד הר סיני.
(פרק יט) וּמשֶׁה עָלָה אֶל-הָאֱלֹקִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן-הָהָר לֵאמר כּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: ד אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי:
משה מתבקש לתת סקירה היסטורית כהקדמה למעמד המרכזי של מתן תורה; תזכורת לכך שלא בכוחנו יצאנו ממצרים ואולי אף לא לגמרי ברצוננו, אלא ביוזמה מלמעלה להשלמת הכוונה האלוקית:
ה וְעַתָּה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ: ו וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
עם ישראל נבחר להיות 'סגולה מכל העמים' בנימוק מעניין: 'כי לי כל הארץ'; כל הארץ של בורא העולם אבל זה רק במבט מלמעלה, מזוית הראיה של הבורא עצמו; הנבראים עצמם אינם מודעים לכך ועדיין קיים נתק בין הבורא לבין הנבראים; עם ישראל נבחר להיות 'ממלכת כוהנים וגוי קדוש', מה זה?
(אור התורה) והנה פירוש 'ממלכת כהנים' הוא לשון פועל יוצא (כמו הממליך מלכים); כלומר שנשמות ישראל הם ממשיכים בחינת מלכותו יתברך בגילוי למטה במה שמקבלים עליהם עול מלכות שמים.
מלכות ה' בעולם מתגלה על-ידי כך שיהודים מקבלים את מלכותו; כלומר עצם הקיום היהודי בעולם מגלה את מלכות ה'.
כל ההתחלות (רש"י לפסוק ה): ועתה. אם עתה תקבלו עליכם, יערב לכם מכאן ואילך; שכל ההתחלות קשות.
לכאורה, לאחר כל החוויות שצברו בזמן כה קצר, הכי טבעי היה שיפגינו אמונה מוחלטת ולא יתעורר אצלם שום פיקפוק; הם הרי ראו אלוקות והכריזו 'זה א-לי ואנווהו' (פרק טו), מה יש יותר מזה? אבל כפי שראינו על חוף ים סוף וגם אח"כ, זה לא בדיוק מה שקרה; להפך, הם מנצלים כל הזדמנות כדי להתלונן ולהעלות זכרונות אודות הבטחון האישי והכלכלי שהיה להם במצרים. מדוע זה קורה? איך זה שלא נותר בזכרונם שום רושם מכל החוויות שחוו?
ההסבר הוא, שהם היו שותפים פסיביים בכל מה שעבר עליהם; מצידם, לא הייתה שום פעולה ושום מאמץ להתמודד עם מה שרואים וחווים וממילא לא הפנימו דבר. היתה חוויה, נותרו זכרונות, אבל זה היה אתמול; היום יום חדש וכל השאלות נותרו ללא מענה; הקב"ה מתגלה בצורה כזאת או אחרת, פלא רודף נס, מצוקות חולפות ונעלמות והאדם נותר באותה רמת מודעות כאילו כלום.
עתה, למרגלות הר סיני, על סף החווייה העתידה לעצב את הווייתנו כעם מאז ועד בכלל, אומר לנו משה רבנו כי צריכים לקבל החלטה. צפוי גילוי נשגב מלמעלה; התגלות גדולה ועצומה יותר מכל אלה שהיו עד עתה ואף מכל אלה שיהיו בעתיד, עד התגלות המשיח; אבל לא ניתן לסמוך על ההתגלות לבדה שתעצב תודעה; צריכים השתתפות אקטיבית של מקבלי ההתגלות; רק כך יש סיכוי שהמסר של ההתגלות יופנם והיהודים יהפכו להיות כאלה מתוך מודעות ולא רק מכח תורשה והיסטוריה משותפת. והעם מסכים:
ח וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיּאמְרוּ כּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם אֶל- ה': ט וַיּאמֶר ה' אֶל- משֶׁה הִנֵּה אָנכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם אֶל- ה':
ההתחייבות מראש לעשות את כל דברי ה', יש בכוחה לעצב את תודעת העם כ - 'ממלכת כוהנים וגוי קדוש'. זוהי ההתחלה הקשה אך הנדרשת: להחליט.
מעמד הר סיני מעמד הר סיני עיצב את דמותנו כעם; מה היה מיוחד בו, במעמד הר סיני יותר מאשר בכל ההתגלויות שקדמו לו? במה הוא נעלה יותר מהחוויה של קריעת ים סוף? ומה אומר לנו אותו מעמד בדורנו זה?
עד מעמד הר סיני וגם לאחריו, היו אותות ומופתים גדולים ורבים; אבל כל אות וכל מופת, יתכן שהוא חד פעמי ולא יישנה. יתכן שבפעם הבאה לא יתגלה ה' באיזשהו נס שיציל אותנו מן המצוקה התורנית. הנס מוכיח, כביכול, את שליטת ה' בעולם, אבל אין בו הוכחה חותכת להשגחה תמידית של ה' על העולם ועל כל הנעשה בו. בטח לא לשכל האנושי המתוחכם, המחפש הסברים הגיוניים לכל תופעה גם לזו הנפלאה ביותר.
הרבה נסים ונפלאות ראו בני ישראל לפני מעמד הר סיני; המסקנה שלהם הייתה כי "האיש משה גדול מאד" (שמות יא, ג). יש לו כוחות מיוחדים שאנחנו לא יכולים להבין, אבל זה לא אומר כלום על מה שיקרה מחר. מחר הוא עלול להתקל בבעיה שלא יצליח לפתור; במכשול שלא יצליח לעבור.
אבל לקראת מעמד הר סיני אומר ה' למשה (יט, ט):
...הִנֵּה אָנכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם...
כללי החשיבה עומדים להשתנות; כולם יהיו עדים לעובדה שאני מדבר אתך והתוצאה תהיה: "גם בך יאמינו לעולם". ומה קורה בפועל? (פרק כ)
טו וְכָל-הָעָם ראִים אֶת- הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשּׁפָר וְאֶת-הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: טז וַיּאמְרוּ אֶל-משֶׁה דַּבֶּר-אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹקִים פֶּן-נָמוּת: יז וַיּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם אַל-תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹקִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל-פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ: יח וַיַּעֲמד הָעָם מֵרָחֹק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר- שָׁם הָאֱלֹקִים: יט וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה כּה תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן- הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם:
העם לא עומד בעוצמת הגילוי ומשה כן. מעכשיו יהיה ברור להם כי כל מה שמשה אומר, לא מדעתו הוא אומר אלא את דבר ה' הוא מביא. עכשיו גם מתברר כי כל מה שעשה בעבר - עשה בדבר ה' וכך גם כל מה שיעשה בעתיד.
מאז ועד בכלל (רמב"ם, יסודי התורה, ח): ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת, שאין בו דופי? שנאמר: 'הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם', מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה:
נמצאו אלו ששולח להם, הם העדים על נבואתו שהיא אמת ואינו צריך לעשות להן אות אחר; שהם והוא עדים בדבר כשני עדים שראו דבר אחד ביחד, שכל אחד מהן עד לחבירו שהוא אומר אמת ואין אחד מהן צריך להביא ראיה לחבירו; כך משה רבינו, כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיני ואינו צריך לעשות להם אות.
נמצאת אומר שכל נביא שיעמוד אחר משה רבינו, אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר, אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה ואמר אם נתן אות - אליו תשמעון; כמו שצונו לחתוך הדבר על פי שנים עדים ואע"פ שאין אנו יודעין אם העידו אמת אם שקר, כך מצוה לשמוע מזה הנביא אע"פ שאין אנו יודעים אם האות (שעשה כדי לאמת נבואתו היא) אמת או בכישוף ולט:
שום אות ושום מופת אינו עשוי לשכנע מישהו להאמין אם לא קדמה לכך החלטה: "כל אשר דבר ה' נעשה". אח"כ זה נהיה פשוט יותר אבל איך אומר רש"י: שכל ההתחלות קשות.
ושיהיה רק טוב ליהודים.