ככל שמתקרב תאריך הבחירות כך נראה ששתי המפלגות הגדולות, שהיו אמורות לגדול כתוצאה מן החזרה להצבעה בפתק אחד, מוצאות את עצמן מדשדשות במקומן ואף נסוגות לעומת מה שהיה צפוי להן בסקרים עד לפני זמן לא רב. בליכוד ההסבר טמון בגילויי השחיתות לכאורה ובסיקור העיתונאי שקפץ על המציאה שהתגלגלה לידיו.
בעבודה השחיתות עדיין מטופלת בעצלתיים, מבחינת התקשורת ומערכת אכיפת החוק גם יחד, דבר האומר דרשני, בלשון המעטה. מכאן שככל הנראה בעבודה ההסבר לדשדוש הוא שונה.
כאשר הקולות שאיבד הליכוד (בשלב מסוים צפו לו כ-40 מנדטים) נעצרים בשינוי ואינם מגיעים לעבודה, וכאשר מרצ עשויה/עלולה ליהנות מעריקים ממפלגת השלטון מן העבר, ככל הנראה מדובר בעונש שמעניש הציבור את מפא"י לדורותיה על החטא הקדמון, חטא אוסלו.
בכך הופכת המפלגה המזוהה יותר מכל עם המחדל הגדול בתולדות המדינה ועם ההונאה הכרוכה בשיווק "שלום" שאינו אלא הקשה במלחמות ישראל, לעוד "קורבן שלום". למעשה נפלה המפלגה ההיסטורית למלכודת שהיא עצמה טמנה: המפלגה שזממה את חלוקת הארץ עתידה להתחלק בעצמה.
אם אמנם יבשיל התהליך של צניחת העבודה למעמד המפלגה השלישית בגודלה, המשמעות תהיה לא רק הדחת מצנע, אלא גם תחילת חלוקתה של העבודה בין שתי יריבותיה: מרצ ושינוי. עוד בטרם ניצוד הדוב, החלו אלה לפשוט את עורו. כך, למשל, התחילה מרצ במימוש זכות השיבה, בכך שקלטה את הפליטים הקיצוניים ביותר של העבודה, יוסי ביילין ויעל דיין, תהליך שרק את ראשיתו אנו רואים.
מנגד, שינוי, שעדיין אינה קולטת את משמעות גידולה הלא-טבעי, עשויה, אם לא תתפרק כמו ד"ש בעבר, להיות אבן שואבת לשוליים האחרים של המפלגה האבודה.
מדוע העבודה קורסת? ככל הנראה בגלל מגוון השגיאות שהיא עושה בניהול מערכת הבחירות (ולעזאזל עם ה"קמפיין" שפלש בגסות לשיח התקשורתי יחד עם "פריימריס", "קריאטיב", "היי-ביי", "אייטם", ועוד!). השגיאה הידועה לכל היא מינוי טירון קיצוני לעמוד בראשה, אדם שקולו קול ביילין וידיו ידי כהנא: האיש דוגל בטרנספר (!), גם אם הוא מעדן אותו וקורא לו פינוי, או הפרדה חד-צדדית.
אם מאיר כהנא היה מגיע לאום-אל-פאחם ומציע לתושביה לעזוב את בתיהם, יש להניח שהיועץ המשפטי לממשלה, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, היוסי למיניהם, והתקשורת המגויסת למענם, היו עושים יד אחת כדי להוקיע את מעשהו הגזעני. מדוע אם כן כל הגורמים הנ"ל מקבלים באדישות ובהשלמה דברים דומים מפיו של עמרם מצנע. עקרונית עמרם כהנא ומאיר מצנע הם שני הצדדים של אותו מטבע, מטבע הטרנספר.
השגיאה הפחות ידועה היא ההתנצלויות החביבות על המפלגה, אם כי לא על הנושא העיקרי הראוי לכך. דוגמאות: בעבר התנצל אהוד ברק על חטאי מפא"י כלפי עדות המזרח; לקראת העתיד, כאשר ברק מהרהר בשיבה (ולעזאזל עם ה"קאמבק" ה"טרנדי" המכוער!) לזירה הפוליטית, מייד מתקשרת לכך תחזית על התנצלות צפויה על שגיאות הענק שלו בקמפ-דייויד ובטאבה בשלהי כהונתו, וכאשר התעלם מכך שלא היה לו כל גיבוי פרלמנטרי וציבורי, כלומר בניגוד לבסיס החיים הדמוקרטיים.
אגב, מופע האימים שלו בתוכנית "פגוש את העיתונות" (04.01.03) מעיד שהאיש לא למד דבר, ושאילן רמון איננו האסטרונאוט הישראלי הראשון. גם התייחסותו לוועדת אור מעידה על כך.
אבל, רק על חטא אוסלו טרם מצאה העבודה את העוז והיושרה להתנצל ולהודות באחריותה למפולת ולהונאה. כל עוד היא לא תכיר בכך, וכל עוד שמעון פרס, סמל אוסלו ושותפו של ערפאת לפרס שהפך פרס נובל לטרור, מככב ברשימתה לכנסת, אין כל סיכוי שהמפלגה תשתקם ותחזור למרכז העשייה הציבורית. אילולא הגילויים המדאיגים בליכוד, הוא היה מנצח בהפרש גדול עוד יותר, והעונש על חטא אוסלו היה שלם.
צחוק הגורל הוא שלמרות אותו חטא קדמון הקשור בשמו של פרס, במפלגת העבודה עוד עלולים להתפתות לצעד של ייאוש: להחליף את מצנע הטירון ("ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם"), ולהציב במקומו את פרס המנוסה ("שמלה לך, קצין תהיה לנו, והמכשלה הזאת תחת ידך").
ראו ישעיהו פרק ג'. גם אם תרגיל כזה ו"שמלה" כזו (לפי הסקרים) יכולים להקטין מעט את גודל התבוסה, הם מעידים יותר מכל שהמלך הוא עירום.
_____________
- יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
