אין "עבודה" בעיירות הפיתוח?

בסקר שנערך בקרב 9 עיירות פיתוח, זכתה ה"עבודה" ב-5 מנדטים. כך מדווח העיתון מעריב. השר מתן וילנאי ממפלגת העבודה הגיב לסקר (יום ד', 22.1.03), שנערך בקרב תושבי 9 עיירות פיתוח, ועל-פיו העבודה זוכה שם ל-5 מנדטים בלבד, מקום 6 בין כל המפלגות. כך בגלי צה"ל. וילנאי אמר, שמצבה הגרוע על העבודה בקרב אוכלוסיית עיירות הפיתוח הוא בעיה מוכרת: "זה לא דבר חדש מצבה של מפלגת העבודה בעיירות הפיתוח, ולא צריך מכל דבר עכשיו לעשות אותו מה שהוא לא. צריך לראות את זה, ללמוד את זה ולהמשיך". השאלה היא אולי - האם יש מה ללמוד כאן - או שאולי מפלגת העבודה בעצם לא למדה גם בעבר? זה מה שהביא אותה למצב הנוכחי, בו היא "מיוצגת" על-ידי מיעוט מדאיג מקרב אוכלוסיית הפריפריה. אולי 'התחזוקה הפוליטית' של העבודה בעיירות הפיתוח - כשלה. מעריב מדווח אמנם, כי הסקר אינו מייצג את הלך הרוחות במדינה כולה, אך למרות זאת - מצליח לבצע הכללה, הצפויה אולי מראש: כותב חמי שלו: "כמעט שליש מתושבי עיירות הפיתוח סבורים שהעבודה עדיפה, אך רגשית הם אינם מסוגלים להצביע עבורה, ויש בכך גם משום הדגמה של המונח - 'הצבעה שבטית'". ובכן, למי מצביע מעריב, כאשר הוא תורם (כמו שידיעות והארץ תרמו במשך השנים) להכללות הגסות בטקטס (?), ואולי המותאמות בעצם למסר אותו מעוניין העיתון להעביר? האם יש תבנית קבועה על-פיה יש לסקר את מאפייני ההצבעה של עיירות הפיתוח? האם התאור של קהל עיירות הפיתוח כמי שנענה לדמגוגיה ימנית, (גם בעיתונים אחרים, ולאורך כל השנים) - הוא הדבר היחיד שקהל הקוראים רגיל אליו, וקונה אותו?