1. שלטון ח'אמנאי אינו לגיטימי סעדי פונה אל ח'אמנאי בתואר הדתי הזוטר 'חוג'ת אל-אסלאם', אותו נשא בטרם מונה לתפקידו כ'מנהיג העליון' אחרי איתאללה ח'מיני, למרות שלא היתה לו ההכשרה הדתית הנדרשת. ח'אמנאי, שהוקפץ באופן שרירותי לדרגת איתאללה חסר את התנאים הנדרשים על פי החוקה האיראנית לתפקיד המנהיג הרוחני של איראן: אין לו כישורי מרג'עית [הסמכות הדתית הגבוהה ביותר] ואין לו הכרה מצד מרבית העם האיראני כמי שמתאים לתפקיד הסמכות הדתית הגבוהה ביותר
5.
סעדי הודה כי איתאללה ח'מיני ביקש לבחון מחדש את החוקה בסוגייה זו (על מנת להקל על מינוי ח'אמנאי), אך מת טרם ביצוע הבחינה מחדש. לפיכך, החוקה נשארה בתוקפה וסעיפיה מחייבים: "ביום מותו [של ח'מיני] ו[יום] מינויך כמנהיג [העליון] על-ידי [מועצת] המומחים, לא עמדת בתנאים של מרג'עית." סעדי לעג לח'אמנאי ולמוסדות השמרניים שהכשירו אותו בדיעבד כמרג'עית, והזכיר שגם איתאללה ח'מיני פנה אל ח'אמנאי בתואר חוג'ת אל-אסלאם ולא בתואר הבכיר איתאללה
6.
2. מדיניות החוץ האיראנית מחבלת באינטרסיה הלאומיים: ארה"ב סעדי קבע כי בעצם אי חידוש הקשרים עם ארה"ב ובמניעת ההידברות עמה (למרות שמנהיגי ארה"ב הודו בטעויות העבר כלפי איראן), מחבל ח'אמנאי באינטרסים הלאומיים שלה. הוא האשים את ח'אמנאי בצביעות ביחסו לארה"ב, נוכח נכונותו לשפר היחסים עם בריטניה, וקבע כי גישתו של ח'אמנאי מנוגדת לרצונו של העם האיראני.
"אנשי משטר רבים ייעצו לך במיוחד בנושאים הקשורים לסוגיות בינ"ל ולארה"ב. למשל, במכתב שנתן לך בנוכחותי [חבר המג'לס] ד"ר רג'אי-ח'ראסאני ... הוא טען [כי בשלב זה] אתה יכול לקבוע את התנאים לשיחות ולחידוש הקשרים עם ארה"ב... [לעומת זאת] אם תיכשל בניצול הזדמנות זו, תקבע ארה"ב את התנאים [לכך]."
סעדי קבע כי מרבית העם האיראני מעוניין בשיפור היחסים עם ארה"ב וזאת על-פי סקרי דעת הקהל שנערכו על-ידי מוסדות ציבוריים איראנים לפיהם "75% מהעם האיראני מתנגד למדיניות ח'אמנאי [כלפי] ארה"ב ותומך בשיחות עם ארה"ב." "לפי דעתך", קבע סעדי, "אותם שלושה רבעים של העם האיראני הינם או אנאלפאביתים פוליטיים או מחוסרי כבוד. [בעוד] אנשי העולם מדגישים את התבונה הפוליטית והכבוד הלאומי של האיראנים - אתה, שתפסת את ניהול האומה הזו, רואה אותם כחסרי [ידע] פוליטי ו/או חסרי כבוד. כיצד יתכן שמצד אחד תראה את שלושת רבעי האומה כחסרי כבוד ואו [בורים ב]פוליטיקה ומצד שני תמשיך לנהל עם [כזה]...".
סעדי המכיר בסכנה הנשקפת לחייו, עקב פרסום מכתבו, מתריס בפני ח'אמנאי: "נוסף לשלושים שנות חיים פוליטיים ועבודה פוליטית, אני בעל תארים מתקדמים ביותר בפוליטיקה ... וכל קיומי... ספוג ב[ערכי] הכבוד של חוסין
7. לכן, למרות הסכנות הצפויות [לי] - [עקב תגובתך האפשרית למכתב זה] אשר עלולה להוביל לכריתת ראשי ע"י חוגי הבריונים [שלך] - כבודי לא התיר לי לשתוק ... ולכן, למרות הסכנות האלה, אני מצהיר ש... אני מתנגד לחלוטין למדיניותך כלפי ארה"ב ואינני רואה אותה תואמת את האינטרס הלאומי של איראן."
ח'אמנאי מתייחס בחיוב למלחמה ומשלהב את ההמון לקראתה. סעדי מבקר בחריפות את יחסו הכללי החיובי של ח'אמנאי למלחמה: "כמובן, אינני מצפה שבנושא מלחמה תהיינה לך דעות דומות לשלי, משום שאני יודע רק את האלף-בית של הפוליטיקה ואילו הוד מעלתך הוא מלומד בכיר. אינני רואה שום מלחמה כמעשה ראוי, אפילו לא את המלחמה שנכפתה על איראן בידי עיראק, מלחמה [שאפילו] לדברי [האשמי] רפסנג'אני גרמה [לאיראן] "לנזק של 1000 מיליארד דולאר," והנזקים הלא-חומריים שלה הם מעבר ליכולת הערכה ועודנו מגלים וקוברים אלפי אלפים שהידים יקרים... אם כיום מיליוני גברים ונשים [באיראן] חיים חיי ניוון, עוני ואובדן, הרי שזה, לפחות בחלקו, בשל המלחמה והשלכותיה. לפיכך, אינני מחשיב מלחמה כחסד כלל וכלל. אין צורך להגדיר השתתפות במלחמה כחסד...".
סעדי מתח ביקורת על שלהוב ההמונים מצד ח'אמנאי וחוגי השמרנים למלחמה נגד ארה"ב וקרא לח'אמנאי לשאת באחריות גם לתוצאות מלחמה כזו, מבחינה כלכלית, מדינית, מוסרית וערכית, ולא רק להטיף לעם שהיא מוצדקת וקדושה
8. ח'אמנאי חייב לזכור, קבע, סעדי, כי כמו מולה עמר מילוסביץ וצדאם, דיקטטורים [כמותו] עתידים לשלם את המחיר.
סעדי ציין עוד כי מנהיגי איראן נאלצו לא אחת לסגת מעמדות מדיניות קיצוניות בהן נקטו גם מול צדאם חוסין, האויב המושבע של איראן, וגם מול ערב הסעודית. גם ביחס לארה"ב, קרא לח'אמנאי לנהוג זהירות משום שבסופו של דבר הוא יצטרך לסגת ממדיניותו כלפיה כמו שנאלצו קודמיו לסגת מעמדות קיצוניות
9. סעדי אף עקץ מנהיגים איראנים הנחשבים לרפורמיסטים ומתונים כמו הנשיא ח'אתמי שבתקופת מלחמת המפרץ גילו עמדות מיליטנטיות "ולא סבלו את הנייטרליות של איראן באותו זמן [אלא] תמכו במעורבות איראנית נגד ארה"ב לצד עיראק."
אימוץ הנושא הפלסטיני - משגה וצביעות סעדי מתח ביקורת על "שעבוד האינטרסים הלאומיים של איראן לסוגיית פלשתין" ועל הצביעות בעמדה האיראנית בנושא זה, לאור העובדה שאיראן אינה תומכת במוסלמים אחרים כמו אלה שרוסיה מדכאת בצ'צ'ניה או כאלה שההינדים הלאומנים מדכאים בהודו.
"האם צריך ש[הנושא הפלסטיני] יהיה קשור באופן הדוק כל-כך לגורל האומה שלנו? האם יש הבדל בין המוסלמים בצ'צ'ניה או בהודו למוסלמים של פלסטין? האם 'הצבא האדום' הרוסי לא דיכא את המוסלמים של צ'צ'ניה? מדוע האינטרסים האידיאולוגיים אינם מחייבים אותנו לתמוך [גם] בהם?"
רוסיה וסוריה אינן בעלות הברית סעדי ערער על התפישה המסורתית האיראנית שרוסיה וסוריה הן בעלות הברית של איראן. למרות תמיכת איראן בסוריה נוקטת סוריה עמדות אנטי-איראניות ואילו רוסיה אינה פועלת כבעלת בריתה של איראן אלא כיריבתה. "האם לא הגיע הזמן לחשיבה מחודשת ביחס לבחירת בני בריתנו האסטרטגיים? ככל הידוע לנו ... ממשלות סוריה, רוסיה לבנון וסודאן נחשבות לבנות בריתנו האסטרטגיות. לא אדון עתה בלבנון ובסודאן שחייבות לאיראן 400 מיליון דולאר וככל הנראה אינן מתכוונות לשלם. אני מבקש לשאול רק בנושא סוריה ורוסיה. מתחילת המהפכה [האסלאמית] עד עכשיו נהנתה סוריה מתמיכה איראנית רחבה חומרית, רוחנית ופוליטית. [למרות זאת] בכינוסים בינ"ל היא נוקטת לרוב עמדה אנטי-איראנית. לאחרונה ב'פסגת ביירות', לא רק שהיא הביעה תמיכה בתביעת 'מועצת האמירויות הערביות המאוחדת' בשאלת שלושת האיים האיראנים במפרץ הפרסי, אלא היא גם הביעה התנגדות למתקפה אמריקאית נגד מדינה ערבית ולא מוסלמית. [כלומר] במרומז היא תמכה במתקפה אמריקאית על איראן במקום על עיראק. גם רוסיה אינה משלימה את התחייבויותיה ביחס לכור בבושהר ובדרך זו היא מקבלת ויתורים הן מהמערב [כדי לא לגמור את בניית הכור] והן מאיראן [בעבור הבטחות להשלים את בנייתו]. רוסיה אפילו חשפה חתימת הסכמים בילטראליים [שלה עם מדינות הים הכספי] שתוצאתם היתה ביטול חלקה של איראן בים הכספי
10, ובהצהירה על ביצוע תמרונים צבאיים [באזור הים הכספי] היא הוכיחה, למעשה, שהיא הקובעת באופן בלעדי באזור זה. כשיש לנו בני ברית אסטרטגיים כאלה האם אנו זקוקים לאויבים?"
11 3. ביקורת בנושאי מדיניות פנים: ח'אמנאי מעמיד עצמו מעל לחוק סעדי מאשים את ח'אמנאי כי הפר את סעיפים 159 ו-110 של החוקה האיראנית בכך שכונן מערכת [משפטית] מסועפת בשם 'משרד התובע הכללי המיוחד' ו'בית משפט לצדק לאנשי דת': "האם ידעת שמיניסטריון המשפטים הממושמע מתייחס לדעותיך [כאילו] היו חוק, ולא סתם חוק אלא חוק עונשין, ואילו את אלה שאינם מסכימים לדעתך הוא רואה כאשמים ומאיים עליהם בהעמדה לדין?" ... "הודעת מיניסטריון המשפטים מה-25 במאי 2002 רואה את מי שידבר על שיחות בין [איראן] לארה"ב כעבריין אשר עלול לעמוד לדין פלילי לפי סעיף 500 של חוק העונשין האסלאמי, בעוד שלפי הערת שולים של סעיף 107 בחוקה אתה בעל מעמד משפטי שווה לאנשים אחרים במדינה, כלומר לא זו בלבד שאינך מצוי מעל החוקה, ולא רק שאינך מצוי אפילו מעל החוק הרגיל, אתה כפוף לחוק כמו כל אחד אחר במדינה הזו...".
ח'אמנאי פועל בשיטתיות נגד המג'לס סעדי האשים את ח'אמנאי כי הוא עוקף את החלטותיו הריבוניות של המג'לס, וגם אוכף על המוסד המפקח עליו, 'מועצת המפקחים', את מינוי האנשים שיסורו למרותו וישמרו את שלטונו. הצבעת חברי המג'לס בפתק לבן בבחירות המשפטנים של 'מועצת המפקחים' היתה, על-פי סעדי, הצבעת אי-אמון בח'אמנאי: "... האם התערבויותיך בענייני חקיקה אינן הסיבה העיקרית להחלשת המג'לס? על-פי איזה סעיף של החוקה מנעת מחברי המג'לס לחוקק חוק בעניין העיתונות? האם אתה יודע כי 'מועצת המפקחים' מחשיבה את הוד מעלתך כקנה המידה לחוק ואחר כך מבטלת את החוקים שאושרו על ידי המג'לס משום שהם עומדים בניגוד לדעותיך? האם אתה ודעותיך באמת צריכים להיות קנה המידה של החוק? לפי איזה חוק התערב הוד מעלתך בבחירת המשפטנים של 'מועצת המפקחים'?"
אין פיקוח על ח'אמנאי משום שהוא ממנה את מי שאמור לפקח עליו סעדי מחה על כך שכל הגופים האחראים לפקח על ח'אמנאי ממונים על ידו: "בשל העדר מוחלט של בחירות דמוקרטיות וחופשיות ב'מועצת המומחים'... ובשל [העובדה שאתה] ממנה את חכמי ההלכה ב'מועצת המפקחים', וכן בגלל שמרבית דרשני יום השישי ונציגי הוד מעלתך שייכים למנגנוני [השלטון] השונים ונחשבים לפיכך כמי שקיבלו תשלום ממך - הם אינם יכולים לנהל פיקוח אמיתי עליך, על כישוריך ועל המשך שלטונך [הבלתי חוקתי]. הוד מעלתך גם מנע מהם לפקח על נושאים פוליטיים ועל עניינים הקשורים לכוחות המזוינים ..."
12.
ח'אמנאי אחראי לרצח מתנגדי המשטר ולהפרת זכויות אדם, כליאתם וגרושם סעדי קרא לח'אמנאי לקחת אחריות בפרשת מקרי הרצח הסדרתיים של אינטלקטואלים איראנים בשנת 1998 שנתבצעו על-ידי סוכני מיניסטריון המודיעין, ולהודות שהוא הורה עליהם אישית. "האם זה מוגזם לצפות לתנחומיך בפני משפחות השהידים של מעשי הרצח הסדרתיים, אשר בוצעו על ידי בריונים שהם סוכני המוסדות הרשמיים של הרפובליקה האסלאמית, המצויים, בסופו של דבר, תחת אחריותך? האם תנחומים אלה לא ישימו קץ לשמועות בדבר ההוראה האישית שלך על מעשי רצח מתועבים אלה? סעדי מחה גם על הפרת זכויות אדם על-ידי ח'אמנאי שעצר אישים רק בשל דעותיהם
13, ובמיוחד על כליאתו במעצר בית של איתאללה חסין עלי מונתזרי, חכם ההלכה שהיה המועמד המוכר לרשת את חמיני, בשל ביקורת שמתח על ח'אמנאי ועל כשירותו להנהיג. "אתה באמת אינך יודע שלפי סעיף 39 של החוקה כל הפרה של כבוד האנשים שנעצרו ...נכלאו או גורשו הוא אסור בתכלית ובר ענישה, שלא לדבר על אלה האוהבים את ארצם ואין להם כל מטרה אחרת אלא להגן על האינטרסים הלאומיים של המדינה הזו."
ח'אמנאי מדכא את חופש הביטוי סעדי מחה על צעדיו השיטתיים של ח'אמנאי לדיכוי חופש הדיבור, על-ידי סגירה מסיבית של עיתונים וכן על הצעדים שהוא נוקט נגד תנועת הסטודנטים אותה הוא מכנה 'אויבי השלטון': "...כינית את העיתונות החופשית 'בסיס האויב' ומיניסטריון המשפטים המציית [לך] ראה לעצמו חובה לתמוך בעמדתך ולסגור עיתונים רבים... אתה הצהרת "אני אנהג כמו חוסין" כלפי תנועת הסטודנטים... המהווה 40% מלוחמי האסלאם ואשר אחוז גבוה מהם בעלי משפחות נכבדות ובנים הגונים, האם הם יזידים
14 שאתה צריך לנהוג בהם כדרך שנהג חוסין [ביזידים - כלומר יצא לקרב נגדם]? אתה גם הבאת את המג'לס הרפורמיסטי לשפל המביש ביותר האפשרי, בנוסף למכשולים שהנחת בדרך החקיקה ובנוסף לשלילת החסינות הפרלמנטרית, ההדחה, הגינוי והכליאה של מספר חברי מג'לס...".
עיקרון הכרעת העם מול שלטון דיקטטורי סעדי מותח קו ברור בין המוסדות הנבחרים של המשטר שהינם לפיכך לגיטימיים לבין ח'אמנאי שתפס את השלטון באופן לא לגיטימי ומציב עצמו לפיכך נגד העם: "האם הנשיא וחברי המג'לס לא נבחרו בבחירות ישירות על ידי מרבית העם האיראני? האם הם לא הנציגים האמיתיים של העם האיראני? ו[היות שכך] האם העימות שלך עמם איננו בבחינת עימות שלך עם האומה ...האם זהו הפרס לעם אשר מעולם לא עזב את שורות הג'האד וה[עמידה] הסבלנית? האם זו המשמעות של 'דמוקרטיה דתית'? האם זו המשמעות של [מושג] 'החירות' [המופיע] בסיסמה "עצמאות, חירות, הרפובליקה האסלאמית"?"
סעדי קרא לח'אמנאי ולשאר מנהיגי איראן להכיר בעיקרון הדמוקרטי של הכרעת העם כבעיקרון היחידי עליו צריכה להתבסס שיטת הממשל. התמיכה העממית בח'אתמי בבחירות לנשיאות היתה, לדברי סעדי, הצבעת מחאה נגד ח'אמנאי: "האם אינך מאשר את העובדה שההצבעה לטובת ח'אתמי ב [23 במאי 1997], יותר משהיתה הצבעת "כן" בשבילו היתה למעשה [הצבעת] "לא" נגדך? שכן בניגוד לדעתך, שלפיה שלושה רבעים מהעם האיראני נחשבים לפחדנים או לבורים בפוליטיקה, האומה האינטליגנטית של איראן בחרה במר ח'אתמי למרות שהיתה מודעת לתמיכתך במועמד אחר, וחזרה על הצבעה זו בהזדמנויות אחרות באופן ברור ובעל משמעות."
סעדי קרא לח'אמנאי לפנות לעם שיכריע במשאל עם, כמו שנהג האמאם עלי - דמות המופת בשיעה: "אפילו אם נניח שמילוי משרת ניהול המדינה הזו על ידך בשנת 1989 היה בהתאם לחוק, הרי לפחות מ-1997 ואילך, הצביע העם האיראני אי-אמון בך ובמדיניות הסיעה שלך [השמרנים] בכל הזדמנות בה נדרשה נקיטת עמדה, והאחרונה שבהן היתה הסקר האחרון בנוגע לארה"ב, שלא להזכיר סקר דעת קהל אחר שלפיו אתה ושיטת הניהול שלך זכיתם ל-6% תמיכה בלבד בעוד שאר 94% הנותרים דרשו שינויים רדיקליים [במשטר]
15.
סעדי גרס כי המשך שלטונו של ח'אמנאי מנוגד אף לדרכו של ח'מיני מכונן 'הרפובליקה האסלאמית'. גם ח'מיני, אומר סעדי, ראה את מקור הלגיטימציה לשלטון ברצון העם ובמייצגו המג'לס: "הוד מעלתך חוזר ואומר פעמים רבות כי דרכו של האמאם [ח'מיני] היא דרכך וכי מטרתו של האמאם היא מטרתך. האם האמאם [ח'מיני] לא נהג לומר שקנה המידה הוא דעתו של העם ? האם הוא לא נהג לומר שבמוקד כל הכוחות וכל החוקים עומד המג'לס? ... האם זו הדרך בה אתה ממשיך את דרכו של האמאם ומבטיח את מטרותיו? האם 'המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר' [בראשה עומד האשמי רפסנג'אני], אשר מעבירה - לפי סימן ממך - סדרת תקנות כדי לשלוט בחוקים שהמג'לס מאשר. האין היא יורה יריית מוות במג'לס, האין היא מרוקנת אותו מתוכנו לחלוטין? [האם דרך זו] תואמת את דרכו של האמאם, אופיו ומטרותיו?"
המשך פגיעת ח'אמנאי באסלאם תוביל למשטר חילוני
סעדי טוען כי לא זו בלבד שח'אמנאי השתלט על הנהגת איראן שלא כדין ושולט בעם האיראני כדרך אדון בעבדיו, הוא גם מקעקע את תדמית האסלאם והמשטר. סעדי הזהיר את ח'אמנאי כי ימיו בשלטון ספורים וכי דיקטטורת הדת שלו תוביל בסופו של דבר לכינון משטר חילוני .
"האם האמאם [ח'מיני] לא נהג לומר שהוא היה מעדיף להיקרא 'משרת' ולא 'מנהיג', אולם כאשר מדובר בך, הוד מעלתך נוהג להשתמש שוב ושוב במונח 'הנהגה' בהנאה. במהלך תקופת ניהולך [את המדינה] נוצרה [תחושה] שאי אפשר להגן [עוד] על רעיון 'שלטון חכם ההלכה' [ולאית- פקיה] ועל האסלאם [בכלל]. משמעות הדבר היא [התפתחותה של] חוסר נאמנות לדת ו'לשלטון [חכם ההלכה]. תדמית מוטעית זו של הדת ו[עקרון] 'שלטון [חכם ההלכה'] היא אחת הסיבות לבריחת הנוער מהדת.
בשל האסון הגדול הזה אני ... שואל ... האם העלבונות שלך [המופנים] אל העם אינם מזכירים את התנהגות בעלי האדמות כלפי האיכרים בתקופת הפיאודליזם ואפילו את התנהגות סוחרי העבדים כלפי עבדיהם? למרות שתקופת העבדות והפיאודליזם עברה אני מסופק אם סוחרי העבדים השתמשו במונחים כמו "פחדן" כלפי העבדים. בכל מקרה, התוצאה הטבעית וההגיונית של התנהגות כזו [שלך] ושל דימוי קשה כזה של המשטר הדתי, שבגללם [רווחת] התחושה כי שלטון הדת שלך באיראן נכשל, [התוצאה] לא תסתיים בנפילת משטר הדת [אלא תביא] בסופו של דבר לכינון משטר חילוני בדמות רפובליקה אמיתית."