חשבתי שיהיה מעניין לראות מה קורה מאחורי הקלעים. הרי כולנו מתעניינים כמה אחוזים הצביעו מתוך בעלי זכות ההצבעה, ובטח ובטח מתעניינים מי ניצח, מי הפסיד, מי נסק ומי נחל אכזבה מפתיעה. אך מיהם המצביעים? מה גורם להם להצביע? מה מניע אותם? ומיהם אלו שמוסרים לנו את מעטפת ההצבעה הריקה.
בסיור בין שלוש קלפיות בעיר רמת גן, עולה נקודה אחת מעניינת: האנשים היושבים מאחורי שולחן הקלפי הינם בעלי השפעה רבה על מצב רוחם של המצביעים.
תחנה ראשונה - דרום רמת גן סיבוב הקלפיות החל בבית הספר היסודי, סמוך לביתי, לשם הוזמנתי כדי למלא את חובתי האזרחית, באופן אישי, כמצביעה. את פניי קיבלו שורה של אנשים, מאחורי שולחנות בתי ספר ירוקים, המסודרים בשורה אחת. מעמד קצת לא נעים, כשאתה נכנס לחדר, מחוייך ובטוח בעצמך, ואת פניך מקבלים סוללה של פנים רציניות, אשר לא מוכנות בשום אופן להגיב לבדיחה שזרקתי לאוויר, או הערה צינית שזרק הסדרן מבחוץ... החשק להיות שם כבר לא בשיאו.
בכלל, חלוקת התפקידים בקלפי מעניינית מאוד. ישנו מזכיר הקלפי שהינו נציג ועדת הבחירות המרכזית - נציג השלטון. אותו אחד שמשלמים לו הכי הרבה כדי להיות שם, ושהשנה הוחלט כי יהיו אלה רק עובדי מדינה, עובדי רשויות מקומיות ומורים. תפקידו של המזכיר הוא, בראש ובראשונה, לזהות את המצביע על-פי תמונה, ובנוסף, לדאוג שהכל יתנהל באופן חוקי, שלא יגשו שני אנשים יחד אל הפרגוד להצביע, ובסוף היום, הוא אחראי לספירת הקולות והבאת הקלפי בשלום, לנקודת ריכוז הקלפיות.
לצידו יושבת ועדת הקלפי, אשר מורכבת משלושה: יו"ר הקלפי, אשר יחד עם סגן יו"ר הקלפי, אחראים לסימון המצביעים, כך שלא יוכלו להצביע פעם שנייה. וחבר קלפי אשר מסייע בידם. שלושת האחרונים הינם נציגי מפלגות, אשר מקבלים כסף (במקרה הטוב) מן המפלגות באופן ישיר. לצידם יושב המשקיף, גם הוא נציג מפלגה, ותפקידו לדאוג שהכל יתנהל באופן חוקי, ותקין. על כל אחד מחברי ועדת הקלפי ומהמשקיפים, לייצג מפלגה שונה. אך לא כולם חייבים להיות נוכחים בכל עת. על-מנת שההצבעה תהיה חוקית צריכים להיות מינימום מזכיר הקלפי ואחד מחברי הוועדה.
ובחזרה לקלפי בדרום רמת גן, יחסי הכוחות שם היו מאוד ברורים. מזכיר הקלפי היה אדם מבוגר, בעל ארשת פנים רצינית, ולצידו ישבו שלישיית בחורות, בנות לא יותר מ-20, אשר ניצחו על התזמורת. כשהמזכיר ניסה להשחיל מילה, או לומר דעתו, הוא זכה לביטול כמעט מוחלט מצידן, ונשאר יותר כ"עוזר משקיף" מאשר נציג השלטון.
מסתבר שארשת הפנים הרצינית לכאורה שקיבלה את פניי, היא כאין וכאפס לעומת מה שקורה בקלפיות אחרות. רות, מצביעה בת 45, אמרה כי האווירה יחסית מאוד חברמנית בקלפי. נוכחותן של הצעירות הכניסה חיים לקלפי, לדבריה. "בכלל, נורא כיף לבוא להצביע, תמיד פוגשים המון אנשים מהשכונה, וזה הופך למעין יום חג שכזה", הוסיפה רות.
אברהם, בן 72, לעומתה, לא כל כך התלהב מקבלת הפנים. הוא לא הבין מה הוא צריך לעשות, והיקשה על הצוות כששאל אותם בפעם השלישית אם שמים רק פתק אחד או שבוחרים לחוד מפלגה ולחוד ראש ממשלה, כמו בבחירות הקודמות.
"היא כמעט וצעקה עליי הילדונת בקלפי", אמר לי אברהם, "אין היום כבוד למבוגרים".
תחנה שנייה - מרכז רמת גן בקלפי זו, ישבו צוות של ארבעה אנשים מבוגרים ורציניים, מרותה של מזכירת הקלפי היתה מאוד חזקה. היא קבעה מי נכנס להצביע, את מי מוחקים מהרשימה, ומי יוצא להפסקה. היחס הרציני, הפחיד, מסתבר כמה בוחרים. במרחק שני בניינים מהקלפי בה ביקרתי, נמצאת קלפי נוספת. בוחרים רבים 'מתוזזים' בין שתי הקלפיות, כשבכל אחת מהן לא מוצאים את שמם.
את בילה, מצביעה בת 75, עולה מברית המועצות, בעלת עברית בסיסית, פגשתי כבר ליד הקלפי הסמוכה, שם אמרו לה כי שמה אינו מופיע ועליה לגשת אל הקלפי האחרת. ליוויתי את האישה המבוגרת, אשר הליכתה קשה עליה, אל הקלפי ה"נכונה". שם משקיף הקלפי שאל על מקום מגוריה המדויק, וכשאמרה את שם הרחוב, אמר לה בנחרצות, כי היא מצביעה בקלפי הסמוכה.
בילה לא כל כך הבינה מה הוא אמר לה, אך הבינה טוב מאוד כי פה לא תוכל להצביע. כשניסו להסביר לה איפה הקלפי השנייה, אמרה להם בכעס: "אני זקנה. המצב בארץ לא טוב. אני רוצה להצביע כדי שיהיה טוב. אבל אתם לא מתחשבים באישה זקנה, ובגללכם אני כבר לא רוצה להצביע". נציגי הקלפי הרימו כתפיהם בכניעה, והמשיכו למצביע הבא. אני הרהרתי כמה זקנים כאלה ישנם, אשר ההגעה לקלפי מספיק קשה להם, ואם כבר הצליחו להגיע, היחס אליהם לא היה מספיק רגיש וסבלני.
מרדכי, בן 91, פנה אליי מיוזמתו ואמר: "אני מרגיש כמו בן 20. אני עושה ספורט ופעיל במתנ"ס, אך כל חבריי מהמתנ"ס או שלא באו להצביע, כי קשה להם ללכת, או שהלכו להצביע וזכו לסטירת לחי".
תחנה שלישית - צפון רמת גן כאן הצביעו בבוקר שני סלבריטאים מתחום הפוליטיקה, ולכן מרגישים כאן בעלי חשיבות מיוחדת. "צוות קבלת הפנים" מורכב ממבוגרים וצעירים גם יחד, הצוות גדול יותר, ומונה נוסף על חברי ועדת הבחירות והמזכיר, גם ארבעה משקיפים (לכל מפלגה יש זכות לשלוח משקיף).
מהקלפי הזו יצאתי בעיקר עם סיפורים משעשעים. אדם בן 40, אמר כי אישתו חולה, והוא רוצה להצביע עבורה. אדם אחר ביקש להצביע עבור בנו שמטייל בחו"ל. שני אנשים נוספים, הלכו, כל אחד בתורו, אל מאחורי הפרגוד, וחזרו עם מבט שואל, ואמרו: אני יודע למי אני רוצה להצביע, אבל לא יודע לאיזו מפלגה הוא שייך (שניהם חיפשו את ברוך מרזל). מזכירת הקלפי סיפרה לי, כי רוב הבלבולים התרחשו בנוגע למפלגת שינוי. אנשים לא זכרו את האותיות המופיעות על פתק ההצבעה של המפלגה, ונשארו נבוכים אל מול ארגז הפתקים הגדול.
המסקנה המתבקשת היא כי קיימת חשיבות, ואפילו אם איננה גדולה, לאנשים שמאיישים את "צוות קבלת הפנים" בקלפי. למרות שמישהו בחלונות הגבוהים החליט כי ההצבעה נעשית בבתי ספר, אשר בדרך כלל גורמת למעמד להיות ססגוני, מקושט ומאיר פנים, עדיין ניתן למנוע אי נעימויות, ואולי אף להעלות את אחוז המצביעים. עם קצת יותר סימפטיה.
