בעקבות פיגוע ירי בצומת בשומרון, עקרו חיילי צה"ל שורת עצים, ששימשו מסתור למחבלים. אחרי מותם של שלושה לוחמי משמר הגבול, הוחלט להרוס את המבנה הנטוש שניצב לצד מסלול סיורם הקבוע ושמאחורי קירותיו התמקם המארב הרצחני.
האזרח הפשוט, שלא שייך לקצונה הבכירה, מהרהר לפעמים בינו לבין עצמו אם לא היו אמורים המפקדים בשטח לנקוט פעולות פשוטות, מתבקשות והגיוניות אלה, לפני-למען למנוע אסון ולא אחרי כשהדבר כבר חסר כל תועלת. הירהורים שקטים אלה הופכים לתדהמה כשבתגובה לרצח תריסר אזרחים על-ידי מחבל-מתאבד באוטובוס, עוצרים כמה פעילי חמאס או פתח שהיו יוזמי ומתכנני המעשה ופעולות דומות בעבר.
לא מדובר באירוע שכתוצאה מחקירתו התבררו עובדות חדשות, אלא בחברי אירגוני רצח שלכוחות הביטחון היו כל הידיעות הדרושות עליהם, אבל משום מה הוחלט לנטרלם רק כתגובה לפעולת טרור שגרמה לאבידות כבדות. הפלשתינים משגרים טילים אל עבר בית ספר בעיר שדרות ותוך פחות מרבע שעה הורסים מסוקי האפאצ'י את בית המלאכה שמייצר את טילי הקסאם. מהירות התגובה ודיוקה מוכיח שכל האינפורמציה היתה בידי מקבלי ההחלטות והם בכל זאת אפשרו על-ידי חוסר פעולתם את הפגיעה ותוצאותיה. שיטת פעולה אנורמלית זאת כבר מזמן הפכה לשגרה קבועה עד שהציבור לא מבחין כלל במוזרותה.
אפשר להניח שאין צורך בנסיון קרבי ממושך, בידע צבאי מעמיק, או אפילו באינטליגנציה גבוהה במיוחד - בכדי להיות מסוגל לפתוח את המטריה לפני או עם בוא הגשם ולא כתגובה, שעה אח"כ, כשכבר נרטבנו עד העצם.
הבעיה היא שבמקרים אלה אין מדובר בחוסר היגיון או בויכוח לגבי עדיפותה של שיטה זאת או אחרת, אלה בהתיחסותנו לחיי אדם. למרות שהטרור הפך לאורך חיינו והשכול בן בית ישיר או עקיף אצל כולנו - לא יתכן שקובעי המדיניות "יתרגלו" למחיר הדמים שאנחנו משלמים במאבק המתמשך על קיומנו הלאומי.
ההערה התמימה של כתב הטלוויזיה, שהפעם למרבה המזל נהרגו בפיצוץ רק שני אנשים, היא אולי התוצאה החמורה ביותר של המלחמה הנוכחית. מפליא שכנראה חייבים להזכיר לחברי הממשלה והמטכ"ל שגם מותו של אדם בודד הוא בלתי נסבל ואסור שנתחיל להתייחס לכך כמו אל רע הכרחי. מי שמתפשר עם הרוג אחד - בהמשך יתפשר גם עם מחיר כבד בהרבה, והנחת יסוד שאין אפשרות למנוע קורבנות - היא נבואה שמגשימה את עצמה. חובתה הבסיסית של המערכת להבטיח ולקיים בטחון מוחלט וכל סטייה מכך היא כשלון.
במקום לדקלם כמנטרה משומשת את השקרים הגסים "אין ביטחון מוחלט" ו"אי אפשר לסגור גבול באופן הרמטי" - במקום גימגומי רמייה מסוג זה, פשוט צריכים להתחיל לבצע את העבודה.
כן, בהחלט אפשר לסגור גבול באופן הרמטי, רק אתם בחרתם לא לעשות זאת משום מה.
כן, אפשר למנוע פעולות טרור כמעט באופן מוחלט, והשאלה רק עד כמה רוצים בכך באמת.
כשקצין בכיר באמ"ן מתייחס לאפשרות של ירי טילי כתף אל עבר מטוסים אזרחיים ומאיים בתגובה חריפה והורדת הכפפות אם איום זה יתממש, נשאלת השאלה למה לא הורדו הכפפות במאבק הדמים הנוכחי עד עכשיו ולמי העוז לקבוע שמותם של שבע מאות ויותר על הקרקע נסבלת יותר ממותם של מאתיים באוויר.
עושה רושם, שקיים צורך להזכיר לאי אלה פוליטיקאים בכירים העסוקים במהלכים שברומו של עולם או לאלופינו המתמחים באסטרטגיה גבוהה, שכאן למטה על האדמה, המספרים והסטטיסטיקה הופכים לבני אדם - ולאנשים האלה הזכות לחיות.
את מקומות ייצור הרקטות צריך להרוס עוד לפני שהטילים נורו ואת ריכוזי המרצחים חייבים למחוק עוד לפני שהספיקו לבצע את זממם. אם ביתור רצועת עזה מונעת טרור, שתישאר מחולקת עד בוא המשיח או השלום ואם זו סתם פעולה קוסמטית חסרת ערך, אז אנא תפסיקו לסנוור את עינינו בכך אחרי כל אסון.
הכתבות בטלוויזיה שמראות מידי שבוע את המעבר הפרוץ משטחי מדינת המרצחים אל עבר יישובנו, הן לא עוד מעקב עיתונאי לגבי מפגע תברואתי שלא טופל - זה כתב אישום חמור נגד האחראים על ביטחון אזרחי המדינה.
שוב ושוב! אפשר לסגור הרמטית כל גבול ואפשר לצמצם את האבידות בפעולות טרור. כדי להצליח בכך, חייבים להתחיל לחשוב אחרת.
יש להבין שביטחון זה דבר מוחלט ואי אפשר לצאת לידי חובה על-ידי קצת ביטחון מידי פעם. אם ראש הממשלה, חברי הקבינט, אלופי צה"ל או כל גורם אחראי אחר, מאמינים שכדאי ומותר לשלם גם מחיר דמים על מזבח התקווה לגבי הסכמים עתידיים מיוחלים, על מזבח האינטרסים הזרים של ארה"ב או מכל שיקול אחר - הם מוזמנים לשלם מחיר זה בעצמם ולא לנדב לכך את אזרחי מדינתם.
