X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
מתוך כנס מידע תקשורת ותקשוב, 20 בפברואר 2003 של אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי החברה, התכנית ללימודי ביטחון אסטרטגיים
▪  ▪  ▪

מדיניות משרד התקשורת דוגלת, באופן עקבי, בפתיחת תחומים חדשים לתחרות, ובעידודה של תחרות, על בסיס הקמת תשתיות שונות, המתחרות זו בזו. ישראל נהנית ממציאות נדירה למדי בעולם, שבה, כמעט לכל משק בית, מגיעות, כבר היום, שתי תשתיות תקשורת קוויות נייחות: זו של חברת בזק וזו של חברות הכבלים. מציאות זו, בראש ובראשונה, היא הבסיס למדיניותו ארוכת הטווח של המשרד, בכל הנוגע לפיתוח תשתיות תקשורת בישראל.
על-פי חזונו המעודכן של משרד התקשורת, כפי שבא לידי ביטוי, למשל, באימוץ מרבית המלצות ועדת קרול, לאחרונה, תוטל משימת מתן השירות האוניברסלי על שתי התשתיות הללו, במקביל, לפחות בכל הנוגע לשירותי התקשורת הבסיסיים.
תשתיות תקשורת נייחות נוספות, ככל שהן קיימות היום, וככל שתוקמנה גם בעתיד, תהיינה פטורות מחובת השירות האוניברסלי, ותגענה, מטבע הדברים, בעיקר למרכזי העסקים.
חזון מעודכן זה, של שתי תשתיות נייחות לאומיות, (שבאמצעותן יוכל כל אזרח, בסופו של דבר, לקבל סל שירותי תקשורת מלא, כולל אינטרנט רחב-פס, וטלוויזיה רב-ערוצית, דיגיטאלית, ואינטראקטיבית), מחליף את חלומות - ושמא יש לומר את ה"אשליות" - של העבר הלא-רחוק, אודות פריסתן של מספר תשתיות תקשורת נייחות, בפריסה ארצית, אשר תתחרינה כולן בבזק, ותהיינה כולן בעלות היתכנות כלכלית.
כשלון מכרז תדרי הגישה האלחוטית, ה-LMDS, לפני כשנה וחצי, החזיר אותנו אל המציאות הטכנולוגית, אולי גם הדמוגרפית, וכמובן - גם הכלכלית, שבה אנו חיים במדינת ישראל.
היום אנו רשאים להודות בפה מלא, כי התגשמות חזון שתי תשתיות התקשורת הלאומיות, של בזק והכבלים, איננה איזה "רע במיעוטו", (שנותר לנו לפליטה, מן החלומות הגדולים, אחרי קריסת מיזמי התקשורת הנייחת (הקווית והאלחוטית), שנועדו להתחרות בבזק), אלא דווקא מצב אופטימלי למדי, שרבים בעולם יכולים להתקנא בו.
היום - לאחר קריסת בועת ההיי-טק, ובועת שוק הטלקום העולמי - אנו מבינים היטב, עד כמה בר-מזל הוא שוק התקשורת הישראלי, שכבר היום, יש בו שתי תשתיות תקשורת נייחות, דיגיטאליות, המגיעות לכל משק בית פרטי. ושימו לב: השנה, בעיצומו של המשבר העולמי בשוקי הטלקום, בעיצומו של המיתון הכלכלי בישראל, הפכנו, כמעט בן-לילה, למדינה שבה שיעור חדירת האינטרנט רחב-הפס, הוא כמו במפותחות שבמדינות אירופה, ועוד היד נטויה. הדבר התרחש, בראש ובראשונה, בזכות התחרות שפתחנו בין בזק לבין הכבלים.
רשת הכבלים החלה השנה, דה-פאקטו, את תהליך הפיכתה מרשת המספקת טלוויזיה בלבד, לרשת התקשורת הלאומית השניה של ישראל. גם אם יעבור עוד זמן עד ששתי הרשתות תספקנה בפועל, את כל השירותים שבזק מספקת היום בפריסה ארצית, מכל מקום - זה כבר איננו רק חזון עתידי רחוק. זה כבר ממש כאן.
ניתן לזהות, אפוא, שתי מגמות המשלימות זו את זו: מחד: מדיניות עידוד התחרות, המבוססת בישראל על הקמת תשתיות מתחרות; ומאידך: מגמת התלכדות שירותי התקשורת השונים, על פלטפורמות מאוחדות (ה-convergence).
התוצאה: שתי תשתיות תקשורת נייחות, בפריסה לאומית, אשר תספקנה בעתיד הקרוב - כל אחת - בכל מקום בארץ, סל שירותי תקשורת מלא, כולל אינטרנט מהיר, שידורים דיגיטאליים, video on demand וטלפוניה קולית.
יש כאן נקודה נוספת, הראויה להדגשה, והיא ההשקפה הבסיסית, שביסוד מדיניות משרד התקשורת, ואשר ראוי, לדעתי, ליישמה לכל רוחב שוק התקשורת: מחד: יש לעודד הקמת תשתית שתתחרה בבזק, בכל מקטע של שוק התקשורת, ואין להותיר מקטע כלשהו תחת מונופול של בזק או של גורם אחר. אך מאידך: לאחר שכבר נפתחת תחרות מול בזק, ולאחר שמוקמת תשתית מתחרה, יש לשאוף, בראש ובראשונה, להתבססותה של תחרות ברת-קיימא, לפני שמעודדים מתחרים נוספים לקפוץ למים הגועשים.
לשם כך, יש לעודד שימוש אופטימלי בתשתיות הקיימות, (כולל שדרוגן במידת הצורך), לפני שמעודדים הקמת תשתיות נוספות. ריבוי מתחרים, בתחומי תקשורת מסוימים, למרות ההתלהבות ממנה לטווח המיידי, עלול להרוג, בסופו של דבר, את כל המתחרים, ולחסל את התחרות עצמה. והצרכן, שנהנה בשלב הראשון, עלול למצוא את עצמו, שוב, עם מונופול. לעתים, יש מקום, אך בקושי, לתחרות בין שני מתחרים - (ראו את מלחמת הכבלים והלוויין, המעוררת בלבי לפעמים הרהורי כפירה באשר לזכות הקיום של שני מתחרים בשוק כה קטן).
השקפת העולם, הרואה את ניצולן ושדרוגן של תשתיות קיימות כדרך המלך לעידוד תחרות על בסיס תשתיות מתחרות, היא שעמדה, כמובן, ביסוד רצונו של משרד התקשורת, להפוך את זיכיונות חברות הכבלים לרשיונות מתחדשים, כדי להפוך את הכבלים ממספר רשתות טלוויזיה נפרדות, לרשת התקשורת הלאומית השניה של ישראל. היום - שנה וחצי לאחר השלמת החקיקה שהובלנו בעניין; אחרי שהתחרות בין שתי רשתות התקשורת הלאומיות, בתחום האינטרנט המהיר, הפכה לעובדה;
ואחרי קריסת שוק הטלקום העולמי, והתייבשות מקורות המימון של שוק התקשורת הישראלי- מבינים כולם, עד כמה נכון היה להעדיף, בכל מחיר, את הציפור האחת ביד, בטרם הסתמכות על הציפורים הרבות שהיו אז על העצים, ושפרחו בינתיים לכל עבר.
השקפתו הבסיסית של משרד התקשורת גם עומדת היום, ביסוד ההחלטה העקרונית לאפשר לבעלי תשתיות תקשורת קיימות, (כרכבת ישראל למשל), להפיק תועלת כלכלית מתשתיות אלו, בתחום התמסורת, ולקבל רשיונות מיוחדים לשם כך.
חשוב להדגיש, שוב, כי השקפה זו איננה עומדת בסתירה כלשהי למדיניות האסטרטגית היסודית, של עידוד תחרות על בסיס הקמת תשתיות מתחרות. היא רק מעניקה לה מסגרת הגיונית, ההולמת את גודלה של מדינת ישראל, ואת צרכי התקשורת הריאליים של אזרחיה.
כלומר: אנו בהחלט סבורים, גם היום, כי תחרות אמיתית מחייבת תחרות בין תשתיות מתחרות. אך מאידך, איננו רואים - במדינה בת שישה וחצי מיליון אזרחים - מקום לחלומות העבר, אודות שוק תקשורת רווי מתחרים, שבו מוקמות תשתיות רבות, המתחרות ביניהן לכל רוחב הלוח.
היום, אגב, כבר אין צורך באקט רגולטורי שיגביל תחרות כזו, שהרי התייבשות מקורות המימון, וקריסת שוקי הטלקום, הותירו בזירה ממילא רק את השחקנים הגדולים, וגם הם, כידוע, חובטים זה בזה עד זוב דם, וגם הם עלולים, בסופו של דבר, להרוג זה את זה.
במדינה קטנה כשלנו, המוקפת, מה לעשות, במדינות עולם-שלישי, יש להכיר במגבלות שכופה עלינו המציאות, ולהתאים את שאיפות שוק התקשורת הישראלי, לגודלו הריאלי, ולצרכיו האמיתיים, הדומה - (כמו שאוהב תמיד לומר אילן בירן) - לגודל שוק התקשורת של "פיסטבורג ובנותיה".
כוחו של עקרון זה, וכוחה של השקפת העולם הבסיסית שלנו כיום, יפה גם לשוק התקשורת הסלולרית.
בתחום התקשורת הניידת, שבה התפתחה התחרות העזה ביותר, גם בין תשתיות מתחרות, (שכיום גם עושות עדיין שימוש בטכנולוגיות שונות), אנו עדים לשינוי מגמה, אשר יהיה הכרחי גם בישראל, כפי שכבר הבינו זאת במדינות גדולות בהרבה.
כוונתי, לצורך בהנהגת מידה זו או אחרת של שיתוף תשתיות, בטכנולוגיות הדור השלישי, והעברת הדגש מן התחרות בין תשתיות וטכנולוגיות שונות, לתחרות בין שירותי התקשורת מתחרים, שיסופקו באמצעות תשתיות משותפות.
במדינת ישראל - אותה "פיטסבורג" קטנה, המוקפת במדינות המפגרות אחריה שנות דור, עלול הדור השלישי להישאר חלום בלתי מוגשם, אם לא נשכיל להבין את מגבלותינו האובייקטיביות, אל מול היקף ההשקעה הכספית האדיר, הנדרש לשם הקמת תשתיות דור-שלישי, וניערך בהתאם - מבחינת ריענון התפיסות הרגולטוריות.
יתירה מזו: גם אם במדינות אירופאיות עתירות שטח, יש הרוצים להבחין בין אזורים דלילי-אוכלוסיה, (בהם יונהג שיתוף תשתיות), לבין אזורים אורבאניים צפופים, (בהם תונהג הפרדה ותחרות מלאה גם בתשתיות), הרי שבישראל הקטנה, בעלת השוק המוגבל, אין, ולא יהיה קיום כלכלי לתשתיות כפולות או משולשות של הדור השלישי.
יהיה עלינו למקד את התחרות היפה, העזה, הקיימת היום בשוק הסלולרי - בתחום שירותי התקשורת, ולמצוא דרך - (אולי תוך הפרדה בין ספקי השירותים אשר יתחרו ביניהם, לבין ספק תשתית יחיד, אינני יודע עדיין) - להבטיח את יכולת ההקמה והקיום של תשתיות הדור-השלישי.
מטבע הדברים, אנו שואפים תמיד להניע, לפתח ולעודד תחרות לכל רוחב הלוח, בכל תחומי התקשורת. מאידך, אנו נאלצים ללמוד - לא פעם, בדרך הקשה - מהו ההבדל בין שוק מקומי, קטן, מבודד, המנותק, טכנולוגית וכלכלית, מסביבתו הגיאוגרפית - לבין שוק החוצה גבולות מדיניים, המשתרע על פני יבשת שלימה, ובעל קהל צרכנים פוטנציאלי המונה מאות מיליונים.
מדיניותם של הרגולטורים העוסקים בשוק התקשורת הישראלי, צריכה להתבסס כל העת, על הבנת ההבדל המהותי כל-כך, בין היקפו הפוטנציאלי המוגבל של השוק הישראלי, לבין שווקים בעולם.
מונח כמו "דואופול", שנחשב כמלה גסה, בשוק בן מאה מיליון צרכנים, עשוי להתגלות כפסגת השאיפות הריאליות, בשוק מוגבל של שישה מיליון צרכנים. הנה כי כן: המדיניות הלאומית בתחום פיתוח תשתיות תקשורת בישראל, מבוססת כיום, בראש ובראשונה, על עידוד תחרות המבוססת על הקמת תשתיות מתחרות. ואולם, היום - לאחר התרסקות שוקי הטלקום על קרקע המציאות הכלכלית - אנו מבינים כי קיומה של תחרות לאורך זמן איננו מובן מאליו.
היום, כשברור שאין זכות קיום למתחרים קטנים רבים, וכשגם ענקי השוק העולמי נאבקים על חייהם (ולא כולם מצליחים לשרוד), יש להתאים את הציפיות למציאות, ולחזור ולהגדיר את הצרכים האמיתיים. שתי תשתיות תקשורת נייחות, המגיעות לכל בית בישראל, הן הישג עצום, גם בתקופת שגשוג. היום, בזכות ההישג הזה, אנו יכולים להפנות את כל המשאבים לפיתוח שירותים מתקדמים ומקיפים יותר על גבי התשתיות הקיימות. תשתיות נוספות לתקשורת נייחת, תהיינה, לפחות בעתיד הנראה לעין, עניין לשירותי נישה, ולמגזר העסקי, אך משקלן - בראיה לאומית - יהיה קטן.
_____________
הרצאת יו"ר הכנסת ושר התקשורת לשעבר מתוך כנס מידע תקשורת ותקשוב, 20 בפברואר 2003 של אוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה למדעי החברה, התכנית ללימודי ביטחון אסטרטגיים.
פאנל - "מדיניות לאומית בתחום פיתוח תשתיות התקשורת בישראל"
עוד השתתפו בפאנל: מנכ"ל בזק (יו"ר הפאנל), המדענית הראשית במשרד המדע, מפקד חיל האוויר, מר דוד בועז, סגן החשכ"ל, הממונה על ההגבלים העסקיים.

תאריך:  20/02/2003   |   עודכן:  21/02/2003
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אברהם שרון
העוני חדל זה מכבר להיות בעייתם של העניים בלבד; לאחרונה הוא הופך גם לבעייתם של העשירים; חייהם, אשר כבר עתה מתחילים להיות בלתי נסבלים, עלולים להיות, כאשר תחריף מחאתם של העניים, לבלתי אפשריים; חלום בלהות? סיוט בהקיץ!
אורי נטע
אורי נטע
סגן גונדר (גימ.) מאיר יהלומי
חנה בית הלחמי
על פלוגת גולני המפורקת; אין הפתעה בהדרדרות המוסרית וההתנהגותית של חיילי צה"ל ושל אזרחי המדינה
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il