באופן לא מפתיע, דווקא זהבי הוא זה שמביא את הפנלים המגוונים ביותר ומנהל את הדיונים הנוקבים ביותר, בסוגיות שמטרידות היום את החברה הישראלית. זהבי לא נכנע להלך הרוח המתיפייף של הדיווחים התקשורתיים, ואומר ועושה את מה שבא לו - כולל מחאה נוקבת על האלימות והסיאוב בחברה הישראלית בשנים האחרונות. האלימות והסיאוב, שלטעמי נובעים לא מעט ממצבנו הביטחוני ומהיותינו עם כובש.
הטריגר לשיח הבוקר היה מקרה האלימות המזעזעת של נערות בבת ים, במהלכה עינו קשות נערה שזימנו למקום, כיבו סיגריות על גופה, היכו אותה, ניסו להחדיר מקל לאברי מינה, אילצו אותה לאכול צואה ואדמה ולשתות שתן, השפילו אותה מילולית.
אורנה בן-דור הצביעה על המאפיינים הטרמינולוגיים של הדיווח - ראשית, פתאום מדובר על אלימות נשים נגד נשים כעל "תופעה". יש לדבריה 8 מקרים מדווחים לעומת מאות מקרים דומים של גברים נגד נשים וגברים נגד גברים.
דבר נוסף - המילה "רשעות" ומקבילותיה, משובצות בכל הדיווחים. אלו מילים שנעדרות לרוב מדיווחים על אלימות אכזרית של גברים.
בן-דור ציינה שהתופעה של התגברות האלימות בחברה הישראלית היא כללית (נושא שהוסכם על-ידי כל אנשי הפנל) והעובדה שיש יותר נשים "מבצעות", מראה שנשים הפנימו קודים גבריים שאינם טבעיים להן. לחיזוק דבריה, אמרה פסיכולוגית שישבה בפנל (סליחה על שהשם נשמט מחמת הקצב המהיר של התכנית) שניתן לראות את אופי הקשר בין בנות כבר בגן הילדים, שמתבטא במגע גופני ושילוב ידיים מול דחיפות ותחרות בין הבנים. האלימות, באופן בסיסי, זרה לדינמיקה החברתית הנשית והיא נרכשת.
ישבו בפנל שני גברים - זהבי ועו"ד רובינשטיין (סליחה אם משבשת את שמו) שנכנסו למגננה ענקית וניסו, מבלי להתכוון ומבלי להיות מודעים לכך אפילו, להסיט את המיקוד לאורנה בן דור עצמה, כשיטה מוטמעת מאוד ו"אוטומטית" מאוד של דה-לגיטימציה לדברי נשים בכלל ודברי ביקורת על גברים או קשר בין-מיני בפרט. הם התחילו לעשות פרצופים מזלזלים ולומר דברים בגנות הביקורת שלה על החברה הגברית, בסגנון התבטאות של "אז שוב זה אנחנו הגברים". אני בטוחה ששני האדונים הנכבדים - בזהבי ודאי שאינני חושדת בשוביניזם זדוני ומגמתי שכן הוא אחד מהנקיים שאני מכירה בתקשורת מבחינה זו - לא היו מודעים עד הסוף למה שהם עשו שם. השובניזם הוא שקוף (לקוח האמירה ש"לבן הוא שקוף") בעיני נושאיו.
זה פשוט ה"אוטומט" שנכנס לפעולה, כשאשה מעזה להצביע על כך שבתחום מסויים מקור הבעייה הם הגברים או התרבות הגברית. זאת למרות שהגברים בשיח ניסו להכתיר דווקא את האלימות הנשית בכותרות גינוי ציוריות, שלא יכתירו בהם אלימות גברית.
לגבי ה"יצירתיות" שיוחסה דווקא לנשים האלימות, ציינה בן-דור שגברים הם לא פחות יצירתיים רק שאינם מוגדרים, בין שאר ההגדרות המיוחדות לנשים בלבד, ככאלה.
אני רוצה להזכיר בהקשר זה שני מקרים מהעת האחרונה:
אחד מהם הוזכר גם על-ידי בן דור. חבורת גברים צעירים כלאו נערה במחסן בראשון והתעללו בה מינית יומיים. הם לא הוגדרו כרשעים, הדיווח (הענייני) היה נורא דיו והתקשורת המדווחת לא עשתה דמוניזציה מהדברים שקרו שם. חבל שכך, כי זה הרוב המכריע של מקרי האלימות, לא?
אולי, אם יקבלו יחס דיווחי מוגזם ומלא שמות תואר שמקבלות מיעוט הנשים האלימות, נתגייס כחברה למיגור התופעה. תחשבו על זה.
המקרה השני הוא העבריין שעבריינים ירו ברגליו, הציתו רכב לידו והשאירו אותו למות לאט בחנק ובכאבים, בעוד אשתו צופה בו גווע. ממש חסידי אומות עולם. אכן, הכותרת היתה "רצח אכזרי" אבל לא קראו להם "רשעים" ולמעשה לא קראו "רשעות". שום דיווח לא התייחס למאפיינים האישיותיים של המרצחים הללו, אולי כי הם גברים? סתאאאם, אני בטח מדמיינת...
אם אני יכולה להעלות בדעתי את זהבי מגיב לעניין בתכנית הרדיו שלו, זהבי עצבני, אני שומעת אותו בעיני רוחי מקלל. לא מתייחס אליהם בכינויים מגדריים סטראוטיפיים.
האלימות בחברה הישראלית נוראה. הפנל שקדם לזה המדווח פה, דיבר על המחסור העצום במקומות פנויים במוסדות טיפוליים לבני ובנות נוער. כשהכסף שלנו הולך לבנות כבישים ביהודה ושומרון ולקיים צבא כובד בשטחים, אין ספק שהאלימות כאן במרכז לא תטופל. כי אין כסף. כי צריך מלחמה. כי צריך להיות חזקים על מישהו, לא? הפלשתינים הם אחלה קנדידטים. האם זה גברי, או נשי? לדעתי, זו רשעות גברית מובנית....סתם, אני מסובבת את ההגדרה כדי שאולי יהיה מי שיקלטו את המסר.
החבר'ה חוזרים משם, מהצבא, מהשטחים, מהכיבוש, מקריאת העיתונים היומיים, מהמקומות שבהם מטשטש הגבול בין מותר לאסור, לבת ים ולמקומות אחרים ומענים כל מיני אנשים בגנים ציבוריים. זה הפך לנורמה.
