אברהם בורג אף פעם לא הבטיח לעצור לפני שהוא יצליח להגשים משאת נפש שאביו, ד"ר יוסף בורג (ז"ל), לא הצליח אף פעם אפילו להתקרב אליה: כיסא ראש הממשלה.
על זה, כמובן, אין לבוא אליו בכל טרוניה. אבל מה שבכל זאת צריך להטריד קצת, אולי גם את היועץ המשפטי לממשלה, האיש שסוגיות של טוהר הממשל כה קרובות ללבו, היא העובדה שאברהם בורג עושה שימוש לרעה בכוח המשרה שלו.
תפקיד יו"ר הכנסת איננו סתם עוד תפקיד. חוק יסוד: נשיא המדינה קובע שכאשר מתפנה מקומו של נשיא המדינה, וכל עוד נשיא המדינה החדש לא התחיל לכהן, יכהן יושב ראש הכנסת כנשיא המדינה בפועל. במקרים אחרים, פחות קיצוניים, בתקופה שנשיא המדינה מפסיק זמנית למלא את תפקידו ולהשתמש בסמכויותיו, למשל, לרגל יציאתו את גבולות המדינה, מכהן יושב ראש הכנסת כממלא מקום נשיא המדינה.
מכאן שלתפקיד יושב ראש הכנסת שמורה חשיבות ממלכתית מן המעלה הראשונה. אבל את אברהם בורג "פרטים טכניים" כאלה אף פעם לא עניינו. עתה הוא רוצה להיות יו"ר מפלגת העבודה - ולשם כך הוא מוכן גם לפגוע ביוקרה של תפקידו וגם להכניס סממנים פוליטיים לנאומיו הממלכתיים שאותם הוא נושא במעמדים שאליהם הוא מגיע בתוקף תפקידו כיושב ראש הכנסת. לאחרונה הוא עשה את זה בטקס סיום יום הזיכרון - במעמד מדליקי המשואות לתפארת מדינת ישראל.
אמנם אין חוק מפורש הקובע שליושב ראש הכנסת אסור לרוץ בבחירות המקדימות של מפלגתו, אבל אליקים רובינשטיין כבר טרח להבהיר, כששאלת שליחותו של עמרי שרון פגעה בנימים הכי רגישים אצלו, שכמו אצל האנגלים, יש דברים ש"אינם נעשים" (It is not done).
יכול להיות שאליקים רובינשטיין טעה בעניינו של עמרי שרון - ויכול להיות שהוא צדק באותו עניין. אבל דבר אחד לא יכול להתקיים: אסור ליועץ המשפטי לממשלה לדבר בשני קולות. אין אמת מידה אחת לעמרי שרון, ולאבא שלו; ואמת מידה מסוג אחר לאברהם בורג. מה שלא יכול להיות יאה לראש הממשלה אינו יכול להיות נאה למי שמבזה עתה בראש חוצות את התפקיד של יושב ראש הכנסת.
ודוק: עוד לא קרה בעבר שיושב ראש הכנסת יהיה גם מעורב בפעילות מפלגתית כה אינטנסיבית. הסיבה היא, כנראה, שלתפקיד זה הגיעו, בדרך כלל, חברי כנסת עם שאיפות לסיים את הקריירה הציבורית עם הרבה כבוד - ולא עם דחף לאו-בר-כיבוש להיות ראש הממשלה.
אבל לא איש אשכולות כאברהם בורג יראה בתפקיד איזוטרי, כמו יושב ראש הכנסת, את סיום המירוץ הציבורי שלו. מניפולציות ותיחמונים היו תמיד שם המשחק אצלו. המטה שלו רוחש, איפוא, הרבה המולה, רעש וצילצולים. העומדים בראשו, וביניהם סגן שר התחבורה, מגלגלים כבר היום מיליונים. מאין כל זה בא, אף אחד לא יודע. מן הסתם, יש לאברהם בורג גם כמה תורמים, שאותם הוא אסף לחיקו עוד בשעה שהוא שימש יושב ראש הנהלת הסוכנות, ועשה לקידום עניינו של עם ישראל בעיני היהודים שיושבים ברחבי העולם - ובעיקר בעיני הגבירים שבהם.
למרבה הצער אין למדינת ישראל חוק יסוד: יושב ראש הכנסת - ולכן יכול אברהם בורג להתגולל על כל מי ששואל אותו מדוע אין הוא מתפטר מן התפקיד הממלכתי, או לפחות משעה את עצמו עד לסיום המרוץ לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה.
יתר על כן, גם לאחר שאברהם בורג ייבחר לתפקיד שאליו הוא שואף, שום חוק לא מונע בעדו מלהמשיך ולשמש בתפקיד הכפול: יושב ראש הכנסת ויושב ראש מפלגת העבודה, כשהתפקיד השני, מעצם טיבו, כרוך בניסיון מתמיד להפיל את הממשלה שבה חברים גם אנשי מפלגת העבודה.
חבריו של אברהם בורג בכנסת יכולים, כמובן, לשים קץ לביזיון הזה שאינו מוסיף כבוד, למעט שעוד נותר לו, לבית הנבחרים הישראלי, על-ידי קבלת החלטה להשעות את יושב ראש הכנסת, או לקבוע סייגים לכהונתו. זה דבר שבסמכותם לעשות.
לפי שעה בית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק, לא נדרש לסוגייה, ואף היועץ המשפטי לממשלה טרם פרסם ברבים כל נייר עמדה, מאלה שכה חביבים עליו כשסוגייה מוסרית-ערכית מטרידה את מנוחתו. גם היועצת המשפטית לכנסת, זו שנתמנתה בידי אברהם בורג, חרף העובדה שטוב ממנה הגיע לשלב הסופי, טרם פצתה את פיה, לא לטובה ולא לרעה. חורצי לשון הרע יכולים היו, בוודאי, לטעון כלפיה שמחויבותה לאברהם בורג גורמת לשתיקתה - אבל צריך להניח שאלה סתם דברי בלע לא מבוססים.
מכל מקום, הגוף המחוקק (קרי: הכנסת) צריך ליתן את הדעת לסוגיה הטורדת הזאת. דברי נועם גרידא לא יועילו. הכוחניות של אברהם בורג כבר הייתה לשם דבר. רק חוק מפורש, או החלטה של רוב חברי הכנסת, יעצרו אותו.