היסטוריונים ומומחים לתחום היחסים הבינ"ל עוד יידרשו לשיפוט של
התהליכים שהובילו להכרזת המלחמה נגד עירק, ולארגומנטציה שהונחה ביסוד ההחלטה, בהעדר "קאזוס בלי" מובהק.
המלחמה נגד עירק מקוטלגת בצדק כ-"מלחמת ברירה", שכן נבצר מהקהילה הבינ"ל לגבש קונצנזוס אשר היה מאפשר קיום קואליציה מרשימה, דוגמת זו שנרקמה ערב מלחמת המפרץ הראשונה.
כך או אחרת, בהינתן העובדות בשטח מאז תקיפת הבזק על מרכז שלטוני מזוהה בבגדד, ב-20 מארס לפנות בוקר, שומה על-ידידותיה ובנות בריתה של ארה"ב שיתייצבו ללא עוררין, לצידן של וושינגטון ולונדון .
הציבור בארץ כמו גם בעולם החופשי מלווה מקרוב את הדיווחים על מהלכי המלחמה כפי שהם משתקפים בשידורי הטלוויזיה והרדיו, וכמשתמע מכך, עולה או יורד מפלס שביעות הרצון ו/או המתח. בפועל, ברור כי הציבור נחשף לזווית צרה של האירועים בשדה המערכה, כמשתמע מנוכחות ספוראדית של כתבים הנלווים לחלק מיחידות הצבא הלוחמות. ברי איפוא, כי נכון לעכשיו, רב הנסתר על הנגלה, בהתייחס למה שמכונה בעגה הצבאית " תמונת הקרב".
סופות האבק לצד ערפל הקרב ובוודאי מימד הלוחמה הפסיכולוגית, מאפשרים לפרשנים ולמומחים לפתח תיאוריות מלומדות אשר לעיתים אורך חייהן מוגבל עד לתדרוך המוסמך של בעלות הברית; מציאות זו מעצבת תיאורים והערכות חסרי פרופורציה, שהשפעתם משתקפת גם ב-ברומטרים הקלאסיים כגון בורסות הכספים והמניות, ומחירי הנפט הגולמי.
ראוי להפנים את העובדה שבמלחמה זו ניצבת המעצמה היחידה בעולם, ולצידה בריטניה מול צבא מיושן למדי, אשר גם אם ראוי שלא לזלזל בכוחו, סיכוייו להכתיב את מהלכי הקרבות קלושים למדי. אשר על כן, אין להיחפז למסקנות של ממש מכשלים מקומיים של כוחות הקואליציה, ובכלל זה מקרים של נפילה בשבי או "אש ידידותית".
המימד הישראלי בהקשר למלחמה זו, כמשתמע מהפגיעה בישראל בירי של טילי "אל-חוסיין" במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, קיבל, מטבע הדברים, משנה תוקף ולכן גם הניע פעילות מבצעית ממוקדת של צבא ארה"ב בשטח מערב עירק במטרה לסכל סיכונים נוספים לישראל. גם אם טרם נהירה לנו במלואה מידת השליטה של האמריקנים במערב עירק, יהיה זה לגיטימי לתהות באשר לתוחלת של מערכת השיקולים המנחים את המשך הכוננות המיוחדת הננקטת במדינה.
המוטיב המעודכן בהקשר זה מנסה להטמיע הערכה לפיה ככל שסדאם חוסיין יחוש כי הרצועה הולכת ונכרכת סביב צווארו, כך תגדל המוטיבציה שלו לבצע מהלך דרמטי נגד ישראל, בדמות שיגור טיל "אל-חוסיין" בעל ראש בלתי-קונבנציונאלי. הגם שאין לשלול לוגיקה זו, דומה כי זוהי הערכה מאולצת למדי, המותחת את יריעת הבד עד קצה גבול יכולת כיסוי ה"אחוריים".
האמריקנים מצידם אינם ממהרים להזים ידיעות עיתונאיות המאזכרות שימוש עירקי בנשק אסור דוגמת טילי "סקאד" וכוונות להשתמש בנשק כימי נגד כוחות הקואליציה המערבית השועטים לעבר בגדד. גישה זו אינה מקרית, שכן ניכר מאמץ בלתי נדלה של וושינגטון להיאחז בכל פיסת מידע שעשויה לספק צידוק לייזום המלחמה.
מעל לכל, יש להביע תמיהה נוכח הרושם המתקבל כי התקשורת הבינ"ל והישראלית בכללה, אינה מתמודדת באופן מעמיק דיו עם חידת תפקודו של סדאם חוסיין ובניו, מאז פרוץ המלחמה.
העובדה שהנשיא העירקי הופיע עד כה ,בשני שידורים של הטלוויזיה העירקית, אין בה כדי לבסס תמונה של שליטה מליאה בניהול ענייני המדינה. אדרבא, הספקות שהתעוררו באשר לאוטנטיות של הנואם או באשר למועד הקלטת הדברים שנשא, מצטרפת לסימנים חשודים נוספים ובהם עובדת העדרם בניו של סדאם, עודאי וקוסאי, מהזירה התקשורתית העירקית. אם נדרשים לגזירה שווה בעניין דומה, ניתן להתלות בתפקודו של יאסר ערפאת, בן דמותו של סדאם, במהלך המצור הישראלי על ביירות במלחמת "שלום הגליל" ב-1982. ערפאת פעל ללא ליאות במטרה לשמור על פרופיל תקשורתי גבוה, גם בתנאי הסיכון המובהקים ביותר לביטחונו.
סדאם לעומתו, מי שמייחסים לו 15 כפילים, והוא עצמו מתפאר באומץ אישי בלתי נדלה, נעלם מן העין, ורק צילו הענק עדיין מהווה חמצן לרוח הלחימה של החיילים העירקיים.
