כותרת: הציבור מזלזל במסכות.
נכון או לא נכון? לא נכון.
אז מה נכון?
השלטון מזלזל בציבור, והציבור מצביע ברגליים (אישית, תפסתי את המקל בשתי קצותיו, את המסכה אני שם בתיק הגדול שלי, כך שאני הולך עם ומרגיש בלי).
הרי הלכנו לקחת אותן, עמדנו בתור והיינו סבלניים אל הילדים שלנו בני 18 ו-19 שלא עברו הכשרה מספקת כנותני שרות.
עשינו ריענון כל כמה שנים, החלפנו ברדס למסיכה וחוזר חלילה - אין פה בעיה של משמעת.
מדובר בהפגנה המונית, ההפגנה הגדולה ביותר שהייתה במדינת ישראל - הפגנה נגד השלטון, לדורותיו.
וחובת השלטון להבין סוף סוף שהוא יוצר נתק בינו לבין מיליוני האספסוף, כי הניהול האזרחי של המדינה הוא מתחת לכל ביקורת, וכלל לא משנה מי בשלטון.
אנחנו לא מאמינים שהשלטון חשב לעומק בעניין המסכות, אם היה חושב, היה מסביר לנו על יתרונותיהן, חסרונותיהן, ואפילו ממליץ המלצות נוספות להגברת המיגון - דבר שלא קרה. (שילוב מושכל של אלמנטים של זמן, מרחב, נקודות נפילה, כיווני רוח - והנחיות מראש ובזמן אמת לציבור הנמצא או עלול להימצא באזור מוכה חל"ך).
יש לנו ספק, אם השלטון מנתח נכון את האיום הסורי, על כל היבטיו, ואם הוא לוקח בחשבון את כל הסיכונים והסיכויים נותן לכל אחד מהם תג מחיר ותג סבירות, ומנסה למקסם את התועלת ולמזער את הנזק.
אפילו על איום הטרור לא קם עדיין גבר או גברת עם המלצות לתושב ישראלי הנקלע לפיגוע טרור או לאוטובוס מתפוצץ - כל כך הרבה ניסיון יש לממשל עם הרעה החולה הזו, ואני ומשפחתי הצורכים מי יותר ומי פחות מצרך הנקרא אוטובוס או מצרך הנקרא "בילוי בקניון" לא שמענו מילה אחת מליקחי אותם מקרים, לקחים מצילי חיים, לקחים מצילי נפש.
שלא לדבר על השירותים האזרחיים שנותנות המדינה והרשויות הציבוריות - אשר ציונם הממוצע הוא שלילי מוחלט, ממש שלילי מוחלט.
שרון, ביבי, מצנע, פרס, לפיד, פורז - אנחנו לא מאמינים לכם, הבנתם? אנחנו חושבים שאתם דואגים לעצמכם, ומפקירים אותנו, תפסתם?
בטננו כל כך מלאה עליכם, עד שאנו אפילו מסכנים את עצמנו ומשאירים את המסכות בביית או ברכב - ירד לכם האסימון?