(ויקרא י"ב): א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמר: ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: ג וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
ננסה למצוא את המסר האקטואלי בפסוקים שהעתקנו ובהמשך נוסיף עוד פסוק או שנים לחידוד המסר.
(אור החיים): צריך לדעת למה הוצרך לומר 'כי תזריע וילדה' ולא הספיק [לו] לומר 'אשה כי תלד זכר'?
וגם למה שינה הכתוב את לשונו שהתחיל לדבר בלשון עתיד 'תזריע' וגמר אומר 'וילדה' ולא אמר 'ותלד', וכמו שאמר גם כן בסמוך ואם נקבה תלד? והגם שהרבה כתובים מדברים בסדר זה, עבר במקום עתיד, אף-על-פי-כן דבר יגידו בשנות לשון [שינוי זמנים באותו משפט, תמיד יש לו משמעות וכדאי לחפש].
עוד, למה אמר 'וילדה' שמשמע ודאי ולא אמר 'אם תלד זכר' שהרי אין ודאית [הסתברות סטטיסטית ללידת] זכר יותר מהנקבה.
בעל פירוש 'אור החיים' יוצא, כדרכו, מן השאלות הדיקדוקיות לשוניות אל המסר הפנימי של הכתובים:
ויתבאר על דרך אומרו (תהלים קלט) "אחור וקדם צרתני" ודרשו ז"ל (מדרש רבה, בראשית) אחור לכל המעשים [גוף האדם נוצר אחרון למעשה בראשית] וקדם למעשה בראשית דכתיב 'ורוח אלקים מרחפת וגו''; הרי כי ב' יצירות באדם, יצירת הרוח [של האדם לפני כל הנבראים] ויצירת הגוף.
השלב הטכני של יצירת הגוף, משפיע השפעה מהותית על איכות הרוחניות אשר תתחבר לוולד שנוצר מאותו זיווג. האדם הוא הנברא היחיד אשר משולבות בו תכונות נמוכות, בהמיות ביחד עם תכונות רוחניות עליונות; החלק הנמוך, הבהמי, משפיע באורח ישיר ויסודי על החלק הרוחני; כאשר מקדשים את החלק הנמוך, הגשמי, מושכים רוחניות ממקור נעלה ביותר; וזהו פירוש 'כי תזריע - וילדה'; כי התוצר העתידי נקבע כבר בעת הזיווג.
סוף מעשה - במחשבה בעל 'אור החיים' ממשיך ומסביר כי המחשבה הקודמת למעשה הטכני הנה בעלת השפעה מכרעת על איכות התוצאה; כאשר חושבים מחשבות קדושות, חיוביות, התוצאה תהיה בהתאם.
(...) אם כן עיקר הלידה שהיא המשכת הנפש לעובר היא בשעת ההזרעה (...) והוא מאמר הכתוב 'כי תזריע, וילדה'; מודיע הכתוב כי עיקר הלידה היא בשעת ההזרעה שכאשר תזריע כבר ילדה והיה מה שהיה אם נפש טהורה אם לא.
ככה זה עובד בין כל איש ואשה המביאים ילדים לעולם; אבל הקשר שבין איש ואשה בעולם הזה הוא השתקפות של הקשר שבין הקב"ה ובינינו, כנסת ישראל. מכאן עולה כי הפסוקים שהעתקנו מפרשת השבוע, בפנימיותם, מורים לנו דרך בעבודת ה'.
(...) עוד ירמוז הכתוב על כנסת ישראל אשר מצינו שנקראת אשה בדברי הנביאים דכתיב (ישעי' נד) "כי בועליך עושיך" וכתיב (שם) "ואשת נעורים" וכתיב (הושע ג) "וארשתיך לי וגו"' (ישעי נ) "איזה ספר כריתות וגו'"; ועליה [על כנסת ישראל] אומר הכתוב "אשה כי תזריע" פירוש הזרעת מצות ומעשים טובים, על דרך אומרו (הושע י) יב זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי-חֶסֶד...
ומה אמור להיוולד כתוצאה מזריעת מצוות ומעשים טובים? (...) והודיע הכתוב כי אם כנסת ישראל תזריע ודאי שתוליד הדרגות עליונות, והוא מאמר רבותינו ז"ל עוצם הפלגת הפלאות אשר יפליא ה' בביאת הגואל אם ישראל יזכו על ידי מעשיהם הכשרים; ויכוין להבדיל בין הגאולה שמצפים לה לגאולה שעברה, של מצרים, שהיו ישראל ערום ועריה [מן המצוות, לא זרעו כלום ונגאלו בחסד חנם]. גם אמר הכתוב (דברים ד לד) "גוי מקרב גוי" [גם ישראל היו בבחינת 'גוי'] ואותה גאולה [ממצרים] תכליתה לא עמד כי נחרב הבית וגלו והיה מה שהיה [צרות הגלות] ואין טובה זו בבחי' זכר.
גאולת מצרים הייתה גאולה בבחינת נקבה שילדה אחר כך עוד גלות. אנו מצפים לגאולה שבבחינת זכר, גאולה יציבה וסופית.
חודש של גאולה (מדרש רבה, שמות) משבחר הקדוש ברוך הוא בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים; וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חדשים של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין ליגאל שנאמר (מיכה ז, טו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"
לגאולת מצרים, כאמור, לא קדמה זריעה של מצוות ומעשים טובים ועל כן הגאולה לא הייתה יציבה ובאה אחריה גלות; ומה יקרה בגאולה העתידה? הרי זה כל כך קרוב, האם אנחנו מוכנים? זרענו מספיק מצוות ומעשים טובים כך שתיוולד הגאולה הסופית? אולי לא, אבל:
(אור החיים): אבל הגאולה העתידה, לצד שעל כל פנים תהיה באמצעות זכות ישראל, לו יהיה שלא יהיו ראויים, אף על פי כן באמצעות אורך הגלות ועסק התורה דכתיב (דברים לא) "לא תִשָכַח [התורה] מפי זרעו" על כל פנים תהיה הגאולה בבחינת זכר, ועמדה לנצח.
אומר ה-'אור החיים', לא מסתכלים רק על מעשיו של הדור האחרון; עם ישראל זרע מצוות ומעשים טובים לכל אורך ההיסטוריה שלו לעתים בתנאים קשים ביותר; ההצטברות של הזכויות היא הקובעת את איכות הגאולה העתידה. כך, למרות שהדור האחרון מצד עצמו, אולי, אינו ראוי להגאל, הגאולה בוא תבוא ותהיה סופית.
ומהו התהליך הצפוי? כיצד נהיה מוכנים לגאולה כאשר איננו מתכוננים לקראתה?
(...) ואומרו 'וטמאה' וגו', כאן רמז תיקון אשר יעשה ה' להשיג בחינת הזכר, כי ז' שנים יכונן חבלי משיח ליסרם ולזקקם;
יסורים וטומאה, מסביר ה-'אור החיים' הם שני צדדים של אותו מטבע; הדור האחרון יסבול יסורים אשר יביאו אותו למודעות של גאולה, פשוט מפני שאין פתרון אחר. היסורים הם תוצאה טבעית של כפיפות להנחות יסוד המתעלמות מהוראות הבורא יתברך; הגאולה הנה מהלך על טבעי, שמיני, מעל השבע-טבע.
נגע הופך לעונג פרט לפסוקים הראשונים, כל הפרשה דנה בדיני נגעים:
ב אָדָם כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת... ג... וְרָאָהוּ הַכּהֵן וְטִמֵּא אתוֹ:
הנגע החיצוני, הגופני, משקף נגע חמור ברוחניות של האדם; ריפויי הרוחניות מרפא את הנגע הגופני וזה נעשה בהדרכת הכהן. מה קורה כאשר הנגע תופס את האדם כולו? לא נקודות או פצעים על העור אלא כל העור נגוע?
יג וְרָאָה הַכּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת-כָּל- בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת-הַנָּגַע כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא:
מוזר, לא? הנה מה שאומרים חז"ל על עניין זה:
(סנהדרין, צז/א) אמר רבי יצחק אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות. אמר רבא מאי קרא [מאיזה פסוק לומד זאת ר' יצחק?] "כולו הפך לבן טהור הוא".
מה פירוש 'שתתהפך כל המלכות למינות', חלק ממנה לא מספיק? מסתבר שלא; כל עוד יש חלקים בלתי נגועים, עדיין יש תקווה לריפוי בדרך הטבע; כאשר אין לאן להסתכל כי הכל נגוע, נותר רק לצפות לנס.
ה-'כלי יקר' מוצא כאן רמז יקר: 'לבן' אותיות 'נבל'; וזה מזכיר את הפסוק מפרשת האזינו: (וַיִּטּשׁ אֱ-לוֹהַּ עָשָׂהוּ) וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ: (דברים לב, ט"ו).
אכן, מצב כזה המתואר במקורות שהבאנו, לא היה מעולם; וכבר רואים בעיניים (אם רק טורחים להתבונן) את השגחת ה' עלינו לטובה ולברכה, כולל המלחמה המתנהלת כעת בעירק שכל כולה לטובת עם ישראל.
אז אין מה לפחד ולהפחיד מתוצאות המלחמה; למרבה הצער, אנחנו לא עושים מה שצריך כדי להגאל אבל הקב"ה עושה עבורנו ובקרוב ממש נזכה לגאולה האמיתית והשלמה שבבחינת זכר.
ושיהיה רק טוב ליהודים.
