במסגרת התכנית הכלכלית החדשה, החליטו בכירי האוצר להסיר את קורי העכביש ולרענן תכניות שנגנזו בעבר. תכניות אלו נגנזו בזמנו, מאחר והיה ברור שלטווח ארוך יש להם נזק רחב היקף, העולה על התועלת זמנית.
היום, מהוות תכניות אלו, אבן נדבך חשובה בבניית פטיש הסדן שיונף על עורף השכירים ומשקי הבית הקטנים.
החלק הארי בתכנית מדבר על שני פרמטרים עיקריים:
1.
הוספת נטל מיסים - לא בצורה ישירה, תוך פיזור ענני הסוואה של הפחתת המיסים הישירים בעוד חמש (!) שנים.
2.
העמקת הגביה, אכיפתה והציות לחוק. הוספת נטל מיסים מה עלולה לגרום תכנית כלכלית המושתתת על העלאת נטל המיסים הישרים והעקיפים?
משקי הבית הפרטיים, שהוגדרו עד היום "כיציבים" בהחזר ההלוואות, לא יוכלו יותר להיחשב כיציבים. אם השכיר תכנן את זרם ההכנסות העתידי שלו על רמה מסוימת של הכנסות, ולקח הלוואות לטווח קצר, זו בעיה "קטנה" ברמה המשקית. אבל, אם ההלוואות שלקח הן לטווח הארוך, וכוללות משכנתאות גבוהות, אזי הבעיה "הפרטית" של משקי הבית, תיהפך לבעיה לאומית.
סך האשראי לאנשים ומשקיעים פיננסיים פרטיים בשוק ההון, מגיע כיום ליותר מ-200 מיליארד שקל, כחמישית מהאשראי הכולל של חמשת הבנקים הגדולים. כ-25% מאשראי זה מוגדר כיום כבעייתי, וזהו סכום גבוה מאוד שעלול לחבל באיתנות הבנקים המעורערת ממילא.
בנוסף, האשראי שניתן לציבור בגין משכנתאות, של הבנקים למשכנתאות מוערך ב-110 מיליארד שקל, וגם זה סכום גבוה שאם לא יוחזר אפילו בחלקו, יגרום לנזקים אדירים עד לקריסה של הבנקים.
אז היכן מקור הבעיה? אם הממשלה הורידה את יכולת ההשתכרות הממוצעת ב-20% בממוצע על-ידי ההכבדה במיסים, הורדת הטבות, בקיצוצים ובגזירות, הרי שיכולת ההחזר של ההלוואות לטווח ארוך של שנים, של משקי הבית הקטנים, כולל המשכנתאות - יפגעו.
ואין אני מזכירה כאן את המפוטרים, שבודאי יפסיקו לשלם את החזר ההלוואות. הם גם לא ישלמו מיסים, אלא ייקחו מהממשלה ומהביטוח הלאומי דמי אבטלה, לתקופה מוגבלת, ואחר כך יהפכו למקרה סעד. ושוב הגלגל חוזר, והמשק "יפסיד" הכנסות ושוב יטילו עוד מיסים וכן הלאה.
ומה עם תכניות הפיטורים העתידיות? איך אלו "יתרמו" להמשך קריסת המשק? בדיוק כמו הגלגל הקודם, רק שהוא יהיה כמו בלונה פארק, "גלגל ענק".
יש להניח, שבדוחות הכספיים הבאים, יאלצו הבנקים להפריש לחובות מסופקים (שהחזרם מוטל בספק) אחוזים נכבדים (25%??) בגין אי גביה ממשקי הבית הפרטיים. החידוש הוא, שעד היום, מרכיב זה היה בעיקר מנת חלקם של הסקטור העסקי וברור מה זה יעשה לרווחי הבנקים המצומצמים, ובעקבותיהם לעמלות הרצחניות שישלמו הקטנים.
העמקת הגביה, אכיפתה והציות לחוק לגבי העמקת האכיפה, גם כאן רב העוול על הצדק. כמות הכסף השחור כיום נאמדת בלמעלה מ-70 מיליארד (!) שקל. סכום, שרק חלק ממנו יכול לפתור הרבה בעיות לאומיות. כל מה שניסו לעשות עד היום כדי לקבל חלק ממנו, לא הצליח וגם לא יצליח. אבל, בתכנית הכלכלית יש תכנוני אכיפת מיסים מרחיקות לכת נגד "הקטנים" שמשלמים מס אמת.
למשל, הטלת עונשים כבדים, לרבות מאסר, על מי שדיווח או שהשמיט הכנסה ללא הצדק סביר. ואם ייתפס, רשאי פקיד השומה לפעול בנחרצות ובנחישות על מנת להילחם בתופעה של השתמטות מתשלום מיסים.
דגל אדום זוהי חציית גבולות, ושינוי סדרי בראשית, המעניקה לשלטון יכולת פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות, שהרי ניתנת בפועל
סמכות ענישה למבקר המס שומר הקופה הציבורית. אבל, את הכסף השחור והגדול, משאירים בצד. אין דרך להחזירו.
יש רק דרך להעניש את הנישום הקטן, שיכול לשכוח לדווח על 200 ש"ח הכנסה, שתופקע עם קנסות.
מוצע בתכנית החדשה גם לקבוע, כי מי שניכה מס תשומות יהיה חייב
להוכיח גם את תקינות החשבונית שבידיו, ואת הוצאתה כדין, כלומר, מתייחסים אל הנישום
כרמאי מולד. מדוע לא יהיה ההיפך? השלטונות יוכיחו שהנישום לא בסדר?
אפילו בבית משפט, פושע כבד הוא אדם זכאי עד שהוכחה אשמתו.
כאן, המצב הפוך. הנישום אשם, עד שהוכחה זכאותו, ובינתיים, העונש הוטל ללא משפט.
בין יתר ההצעות גזירה נוספת "מוסויות", הצעה שנועדה לסייע לרשויות המס, איתור מוקדם של תכנוני מס שונים. בעצם, הטיפשות של ההחלטה הכלכלית הקודמת של הפחתת תקרת הביטוח הלאומי, גרמה לעשרות נישומים "כבדים" לתכנן מס, להקים חברות פיקטיביות, ובפועל לשלם מיסים מופחתים משמעותית. לאותם "כבדים", יש גם יועצים מן השורה הראשונה הבקיאים בכל רזי תכנוני המס, ותמיד ישיאו עצות שיעזרו לשלם מס מופחת על כל יישום של גזירה חדשה. זאת, בניגוד לנישום הזעיר, שיסגור את העסק הקורס, ויהפוך מפושט רגל לפושט יד.
ומה יהיה גורל "הקטנים" שלהם אין תכנון מס על-ידי גאוני המניפולציות הכלכליות? להם לא "יוותרו" על החוב קטן כמו שעשו לענקים שצנחו. אותם ענקים שלקחו אשראים שממוטטים בנקים לא יתאבדו, להם לא ייקחו את צי המכונית, היאכטות או יעקלו את הבתים. לקטנים שמפגרים במשכנתאות כי הם צריכים לקנות מזון בסיסי, רק ייקחו את הבית, ינתקו את החשמל או יפסיקו את המים. ולהון השחור - כמובן אין פתרון.
פתרונות? לממשלה כדאי לעשות, ודחוף, את מה שעשתה ארה"ב בימי המשבר הגדול בשנת 1929, שהשקיעה בתשתיות במקום לעודד פיטורים ואבטלה. למשל, בנית כבישים, רכבות וסכר ההובר דאם. זו היתה השנה עם כמות המתאבדים הגבוהה ביותר בגלל בעיות כלכליות.
במקום שאנשים יתאבדו בארץ (וראינו כבר סנוניות ראשונות, ולצערי יהיו עוד) בגלל מצוקה כלכלית, להתחיל בעבודות יזומות של השקעה בתשתיות המדינה. אלו עשויים להציל את המשק, את האנשים מחרפת רעב, ויתרמו עתידית להתפתחות המדינה. ויש כאן כר נרחב לפעולה.
רק להזכיר בעיה אקוטית, את מערכת רכבת התחתית-עילית הוירטואלית באזור המרכז, שבכל מערכת בחירות מובטחת לנו מחדש או מנהרת הכרמל למשל.
בינתיים אנחנו רואים רכבות כאלו רק בסרטים, באינטרנט או בחו"ל. אפילו למדינות מזרח אירופה הנחשבות נחותות כלכלית ביחס אלינו, יש מערכות מפותחות של תחבורה ציבורית זולה במיוחד.
כמה כסף ועצבים, מערכת כזו היתה יכולה לחסוך ברמה הלאומית? שעות עבודה מבוזבזות, תאונות דרכים, דלק שנשרף לחינם, זיהום אויר שהורג אנשים (המוות השקט השחור), והריב עם המשפחה בגלל העצבים הרופפים בפקק.
לו היו המובטלים מועסקים, כי אז הממשלה היתה משלמת משכורת במקום דמי אבטלה, היתה גובה חלק "מהתשלום" בחזרה כמיסים, היתה משלמת פחות "קצבאות סעד", או קצבאות תמיכה אחרות מהתקציב הגרעוני, פחות בתי תמחוי והעלאת רמת חיים.
הפיכת חלק רחב מאוכלוסית המדינה לעניים, תהפוך אותנו למדינה מהעולם השלישי. עם כמות עניים גבוהה, ומספר עשירים ומשכילים מצומצם המנהלים את המדינה.
אין ספק, שהתכנית הכלכלית כמו שהיא מוצגת כיום, תאיץ ותגביר באופן משמעותי את קצב ההידרדרות וההחמרה הלאומית, ולא יביאו לשום שיפור במצב המשק.
למה דומה התכנית המוצעת - משופצת? לצייד, לאריה ולזבוב הצייד חייב להביא אוכל הביתה, להאכיל את הילדים הרעבים.
את האריה השואג, האכזר והנלחם, שיכול לספק לו אוכל לזמן רב, הוא לא יצוד. אין לו כלי נשק מתאימים ולא את הערמה והכוח להתמודד איתו. אבל את הזבוב, קל לצוד. בלי נשק. בלי תכנון מראש. נדרשת רק רשת הסוואה, או מקל שהורג זבובים. גם ספריי מקומי עוזר.
אמר פעם זקן החכמים: ”זבובים צדים עם דבש. אריות לא".
הטייקונים הגדולים, ומעלימי המס הגדולים בעלי ההון השחור, הם האריות. משקי הבית הקטנים הם הזבובים. בכירי משרד האוצר ומשרד המשפטים הם הציידים, הציד הם החוקים הדרקוניים החדשים ואכיפתם, והדבש הוא ההבטחה המפוקפקת העתידית להורדת המיסים, כדי שהזבוב ילקק את הפיתיון.
איזו גאוניות קלקלית ממשלתית.
