שר הפנים אברהם פורז, הכריז השבוע, בתגובה לשאלות/דרישות שהופנו אליו, כי הוא אינו פועל לאכיפת חוק החמץ, כיוון שהחוק אינו ראוי בעיניו. פורז שומר על זכותם של חילונים גמורים לחזות בהררי החמץ. אז מה אם זה פוגע ברגשות של 4-3 מיליוני אזרחים אחרים, הנתקלים באותם הררים, בכל כורחם.
תגובה פורז הינה מוזרה, אם לנקוט לשון המעטה. במיוחד כיוון שמדובר בשר בישראל, ומקל וחומר נוכח היותו חבר בכיר בתנועת 'שינוי', המטיפה לנו בוקר-ערב על ההכרח להגן על שלטון החוק (כאילו שאנחנו לא יודעים). תגובת פורז הינה מוזרה ומסוכנת, דווקא בשל זאת שהיא גוררת תגובות אוהדות מצד פרשנים ובכירים במערכת הציבורית, המעודדים את פורז להמשיך בדרכו - "לדפוק את החרדים", ואף תומכים באכיפה סלקטיבית של החוק.
החוק המדובר, יש להדגיש, אינו אוסר מכירת חמץ, אלא רק הצגת חמץ בפרהסיה. היינו: הוא נועד למנוע מצב, שבו חרדים ושומרי מוסרת - שהם-הם הרוב המכריע בישראל, ייחשפו לחמץ במקומות בילוי ובקניונים, למשל.
החוק נועד, כידוע, לאזן בין ציבורים שונים. כנסת ישראל, המורכבת מגוונים ומציבורים שונים, היא שאישרה את החוק, לאחר מקח-וממכר, ולאחר שמגזרים שונים הפעילו את השפעתם. הצעת החוק נועדה במקור לאסור לחלוטין מכירת חמץ. הפשרה שנתקבלה היא רק מניעת הצגתו בפומבי, בימי החג.
ניתן היה לצפות מגורמי השלטון בישראל, ובראשם הממשלה ושריה, שיפעלו לאכיפת החוק. הרי לא יתכן שפורז, לדוגמא, אם היה מתמנה לשר האוצר, היה מחליט על-דעת עצמו שלא לגבות מיסים מחקלאים "כיוון שקשה להם"; ולא יתכן ששר התחבורה, למשל, יחליט על-דעת עצמו לחלק פרויקטים לקבלנים "בגלל שקשה להם".
אלא שלפורז וחבריו יש סדר יום אחר. אצלם, כללי יסוד דמוקרטיים וחוקים טובים הם ויאים, וגם נאורים, כל עוד הם משקפים את תפיסתם האישית. ואם לא, אז חוק יוק. להם יש ספר חוקים משלהם. כך עתה. במקום להתמודד בנושא זה במליאת הכנסת, ולהוביל, למשל, הצעת חוק שתאפשר הצגת חמץ בפסח, מסכלים פורז ואנשיו את הוראת המחוקק, ופוגעים ברגשות של ציבורים גדולים. ומדובר, כאמור, במיליונים. אך מה הם לעומת האינטרס הצר של קבוצת ההתייחסות האמיתית של פורז.
