"אמרת אמת כשאמרת ששיקרת?" - השאלה הזו, ששאלה
כבוד השופטת
ברכה אופיר-תום את העד רפי פרידן במהלך עדותו, משקפת בתמצית את עיקרה של הפרשה.
היא משקפת את הפרשה מפני שכב' השופטת, אשר שמעה את עדותו של רפי פרידן על פני עשרות ישיבות בית
משפט, הבינה כבר אז מי הוא אותו האיש הניצב בפניה ועד כמה מופרך כתב האישום אותו הגישה המדינה [בקלות דעת, בהינף קולמוס ואגודל] כנגד עופר נמרודי; היא משקפת את הפרשה מפני שהשאלה הזו מצביעה על מסע הרדיפה [לרבות התקשורתי] שנוהל נגדו על ידי המשטרה בראשותו של תת-ניצב [ניצב דהיום - ראש אח"ק דהיום]
משה מזרחי.
הפרשה מצביעה על הצטרפותם של גורמים בכירים בצמרת הפרקליטות, ובעיקר פרקליטת המדינה והיועץ המשפטי לממשלה - למסע הרדיפה
15 המגמתי כנגדו - הכל מבלי לבדוק "בציציות העדים" ומבלי לטרוח ולחפש את חקר האמת ולרדת כדי שורשה - פנימה ל"דיני הראיות" - בטרם אצו / רצו ומהרו לשרבט שרבוט [כך ממש!] בדמות כתב אישום "מרוח" ומנופח כדי מימדים "מפלצתיים" / דמוניים; היא משקפת מפני שהיא חושפת את העיוורון מרצון מצד רשויות החוק - המשטרה והפרקליטות - יחד ולחוד - שיכלו, עוד לפני הגשת כתב האישום הבומבסטי והמופרך כנגדו, לדעת, לחקור ולדרוש מיהם עדיהם מה מניעיהם/ מה מטרותיהם/ מה כוונותיהם ועד כמה בלתי מהימנים הם - מפוקפקים - הכל בלשון המעטה ומזעור. לא זו אף זו: נדמה כי בפרשה כאן מנותק לחלוטין כתב האישום מ"גיבוי" של ממש מתחום "דיני הראיות" כפי שעוד נוכיח.
"עדי מלך" המה - "עדי מדינה" - ונאמר בלא מעט כעס - אוי לעדי "מלך" שכמותם ול"מלך" / "ריבון" / "מדינה" שגייסה אותם בפרשה כה כואבת וסמכה ידה עליהם [באופן עיוור ואוטומטי].
נדמה, וכך נמליץ כאן, כי על המערכת כולה לבצע "בדק בית"
16 למן המסד ועד לטפחות, מחדש, כיצד בוחרים ב"עדי מלך" / עדי מדינה ומהם הקריטריונים [הברורים] ב"העסקתם". עניין זה, ראוי לעבודה סמינריונית נפרדת, שהרי איש עד היום, בעקבות הצגת הדברים כאן, לא עשה כן - ונמליץ כי ראוי לעשותם - ועדיפה שעה אחת קודם.
אנו נסקור בתמצית את הפרשה וננסה להוכיח כי רשויות אכיפת החוק בישראל לא ביקשו לחשוף את האמת, אלא ביקשו את ראשו של עופר נמרודי, אותו בלבד ובכל מחיר; ננסה להוכיח כי מי שעמד בראש מסע הרדיפה היה תת-ניצב משה מזרחי, שלכל אורך הפרשה והחקירה עבר, לכאורה, עבירות קשות ביותר שאת כולן ממאנים האמונים על אכיפת החוק לחקור, עד לעצם היום הזה ממש, חרף הערתה המפורשת של כב' השופטת ברכה אופיר - תום בגזר הדין ממש - הערה המדברת בעדה והזועקת מבין הסיפין
17;
נבקש לנסות ולהוכיח כי פרקליטת המדינה
עדנה ארבל ידעה היטב באיזה סוג של עדים מדובר ובכל זאת סמכה ידיה ונפלה ברשתו של תנ"צ מזרחי. נבקש לנסות ולהוכיח גם כי היועץ המשפטי לממשלה הורה על פתיחת חקירה רק, ואך ורק, בשל היכרותו עם עורך הדין של פרידן;
נחשוף את העובדה כי מזרחי האזין לנמרודי ולאחרים בפרשה, האזנות סתר בניגוד לחוק מבלי לדווח עליהם למפכ"ל המשטרה ולראש אגף חקירות כפי שדורש החוק [פרשה המצוייה בימים אלו ממש לקראת סיומה במח"ש - וכמודלף לתקשורת ממליצה מח"ש להעמיד לדין פלילי את ראש אח"ק דהיום] ללמד מכאן לבד על מניעים זרים ופסולים, מחד, ועל כי היה הרבה מה להסתיר מן הממונים, מאידך;
ננסה להראות את האיפה ואיפה שנהגו בו רשויות החוק לעומת מתחרהו "
ידיעות אחרונות" והעומד בראשו
ארנון מוזס ואחרים; נבקש להוכיח כי המדינה חתמה על הסכמים עם עדי מדינה ביודעה, בוודאות, אם תרצה בקרבה לוודאות, שאין אחריה ערעור, כי מדובר בהסכמים כוזבים ושקריים, חסרי חובת תום הלב, חסרי בסיס ותוכן, מנותקים מן המציאות, רוויים בדמיון פרי מוח קודח, אשר באים כדי מזימה של ממש - אולי מצד דורשי רעתו.
אנו נראה כיצד הסתיר מזרחי ראיות, חוות דעת [חומר חקירה לכל דבר ועניין] , בזדון ובכוונת מכוון
18, מעיני נמרודי ומעיני פרקליטו המלומד, עו"ד דן אבי יצחק, והכל כדי להביא את עופר נמרודי אל בין כתלי הכלא - מאחורי סורג ובריח
19; ולצערנו, נראה כי גם התובעות שניהלו את התיק
20, נהגו שלא כדין והצטרפו למסע הרדיפה האישי כנגדו.
לבסוף נסביר את מניעיו של עופר נמרודי לחתום על עסקת הטיעון וכיצד מסע הרדיפה נמשך גם אחרי שנגזר עונשו.
אנו יודעים שהדברים לעיל הנם דברים קשים וחמורים. לא היינו מעזים להעלותם על כתב אילולא הוכחו בבית המשפט בראיות חותכות, בהודאותיהם של עדי השקר על שקריהם, במסמכים ובאמצעים פסולים אחרים
21.
אלא, שזו בדיוק הייתה מטרת הסמינריון כאן, משום להביא את ה"מחקר" ב"שטח" - אם תרצה - "טסט קייס" - כדי שתיחשף האמת כולה - במלואה - בבושתה ממש - שהרי כבר נאמר על ידי חז"ל: "חצי אמת גרועה משקר מוחלט".
נבקש להבהיר, בטרם נכנס לעובי הקורה, כי איננו מתיימרים, חלילה, להציג את עופר נמרודי כחף מכל פשע אם תרצה כ"טלית שכולה תכלת" או זה מ"ל"ו הצדיקים".
כבר בפתח הדברים נבהיר כי אכן כשל עופר נמרודי, אכן עבר עבירות, או נאלץ לעברן, הכל בבחינת "זוטי דברים" - "דה מינימיס" - ודאי לאור נסיבות מסויימות - וודאי ביחס לכל אלו החמורות אשר יוחסו לו, ללא בסיס, אולם משנווכח לדעת את הנסיבות בהן עבר את העבירות, תחת סחיטה ואיומים, וכיצד סילפו אותן בשיטתיות, העצימון לממדים חסרי פרופורציות, נוכל אולי להבין ולחוש באופן "מזוקק" את שחש הוא על בשרו ולבחון כיצד אנו היינו נוהגים - לו "נכנסנו לנעליו".
אמור מעתה: אל תאמר עוד "לי זה לא יקרה".
פרשה קשה זו, עלולה לבוא כדי פתחו של כל אדם, ודאי זה ה"מפורסם" / "העשיר" כאשר מוצא הוא את עצמו נרדף ונרמס על ידי המערכת אשר פוערת פה על מלתעותיה הגסות, ו"טורפת", באמצעים שונים ומשונים, [פסולים] בבחינת "כחומר ביד היוצר" ברצותה - כך, ברצותה אחרת.
לא נחטא אל האמת אם בפרשה כפי שנציג בעבודה כאן נשוב שנים רבות אחורנית, אל דברי השופט
חיים כהן בפרשת אבו מדיג'ם עוד בשנת 1978 ונשננם היטב בבחינת "והגית בו יומם ולילה" - כאילו מזה 22 שנים לא נלמד הלקח בבחינת מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש.
וכך אמר כב' השופט חיים כהן ז"ל מענקי שופטי בית המשפט העליון:
"אודה כי למקרא ולמשמע הערעור הנוכחי התחלתי לראשונה לפקפק במקצת, שמא הגיע הזמן והמלחמה בפשעי הפושעים צריכה להדחות מפני המלחמה בפשעי שוטרים. שאלתי את עצמי אם על ידי השימוש השיפוטי אשר אנו השופטים עושים בראיות - ולו גם כשרות מבחינת דיני הראיות - שהושגו על ידי חוקרים פושעים, אין אנו עושים עצמנו שותפים לאחר המעשה לפשעיהם: סוף סוף אין החקירה המשטרתית כולה אלא הליך הכנה למשפט, ויש בפשעי החקירה כדי לטיל צל כבד על הליכי המשפט הבאים בעקבותיה. אילו ראיתי שהועלנו בתקנתנו, ולו רק במקצת מן המקצת, והחוקרים הפושעים באו על עונשפ הראוי להם, ומקרי התעללות בעצורים הולכים ומתמעטים - כי אז החרשתי; אבל הרושם העגום הוא שהמקרים הולכים ורבים, וחומרתם הולכת ומחריפה"
22.
תחילתה של הפרשה
כדי להבין את הפרשה הנוכחית צריך לחזור כמה שנים אחורה לפרשת האזנות הסתר [להלן: הפרשה הראשונה]
23.
כפי שנראה בהמשך, הפרשה הנוכחית לא הייתה, אלא רק ספיח של פרשת האזנות הסתר - היא הפרשה הראשונה - בה היה עופר נמרודי מעורב בפלילים - אולי על כורחו ממש - ספק אם כוונה פלילית כמשמעה היתה המנחה אותו - ספק אם מחשבה פלילית הניעה אותו.
ספיח גריידא של פרשת האזנות הסתר אמרנו ולא בכדי. כך נקבע בכתב האישום המתוקן שהגישה הפרקליטות, כך קבעה שופטת בית המשפט המחוזי, ברכה אופיר-תום, כך קבע בית המשפט העליון וכך קבעו טריבונלים שיפוטיים אחרים, כפי שנראה עוד בהמשך.
מכל מקום, בשנת 93' ה
עיתון "ידיעות אחרונות" והעומד בראשו, ארנון [נוני] מוזס, המו"ל, האזינו לעופר נמרודי ולבכירי העיתון
מעריב האזנות סתר אסורות המנוגדות לחוק.
נציין כי הפרקליטות העניקה ל"משפחת ידיעות אחרונות" "חסינות" מוחלטת ממעורבות בפלילים - עניין חמור בפני עצמו - הראוי לחקירה ולדרישה בנפרד - על המניעים הנסתרים העומדים מאחורי הדברים. נשגב מבינתנו להבין הכיצד זה נמרודי הועמד לדין, כיצד זה נוני מוזס לא הועמד לדין בגין אותן חדשות ממש [ראה בנפרד בעמודי הנספחים].
נדמה כי מדינת ה"חוק" הפכה לה למדינת [צ]חוק.
ומעשה שהיה כך היה: יום אחד, הגיע למשרדו של עופר נמרודי ב"מעריב", החוקר הפרטי רפי פרידן.
פרידן בא מצויד בטייפ ובקלטות, וכבר באותה פגישה הוא השמיע לעופר נמרודי את קולו, קולו שלו, וכשנשאל מי ביקש ממנו להאזין לעופר, הוא השיב כי ההאזנה הוזמנה מהעיתון "ידיעות אחרונות".
עופר נמרודי התפתה, כפתי, ונקט באותה דרך אסורה.
נדגיש כי לא הוא יזם דרך זו - ולא הוא ראשון לנקוט בה, אך הוגש נגדו כתב אישום בגין הזמנת האזנות סתר.
נציין כי כנגד ארנון [נוני] מוזס מבעלי המניות של "ידיעות אחרונות" והעורך האחראי - לא הוגש כתב אישום וזאת למרות שהמשטרה המליצה להעמיד אותו לדין וכבר הוכנה [כפי שנחשף לאחרונה ממש על ידי העיתונאי
יואב יצחק] טיוטת כתב אישום נגדו. מעיון בעמודי הנספחים נתמה הכיצד זה, משהוכנה כבר על ידי הפרקליטות טיוטת כתב אישום, לא הוגש בסופו של דבר כתב אישום "בהעדר ראיות מספיקות". סברנו, לתומנו, כי טיוטת כתב אישום מכינים, בפרקליטות, רק לאחר שהשתכנעו הפרקליטים בדיות ראיות ובקיומן.
נתמה מה טעם הוכנה טיוטת כתב אישום זו כנגד בכירי "ידיעות אחרונות" ומי היו אלו אשר חסמו את הדרך לברר את האמת בבית המשפט.
משנחשפה רק לאחרונה העובדה כי טיוטת כתב אישום שכזו הוכנה, חשיפה של העיתונאי יואב יצחק [ראה בנספחי העבודה] לא ניתן יהיה לברוח מן ההשערה כי יד גסה ומכוונת עמדה מאחורי הקלעים וניתבה את כתבי האישום שלא על פי כללי הצדק הטבעי, היושרה והמוסר הצריכים.
במהלך אותו משפט ראשון החל מסע הסחיטה של רפי פרידן.
נמרודי הורשע בגין אותה פרשה [ראשונה] ונידון לשמונה חודשי מאסר, אותם סיים לרצות בחודש פברואר 1999.
נדמה, כי פרידן, אסיר ערמומי, התחנן להיות עד מדינה בפרשה השניה, כדי לזכות בהקלות, לרבות חנינה או קיצור בעונשו, תוך שהוא מונע מניעי נקם המנחים אותו.
פרידן טען באזני עופר נמרודי כי מצוייה בידו קלטת בה הוא [עופר נמרודי] מודה בהאזנות סתר אסורות, והוא, רפי פרידן, ביקש עבור הקלטת סכום דמיוני בגובה של 600 אלף דולר ואילו עופר נמרודי, שרצה בכל מחיר להיפטר מהסחטן ומן האיום הזה המרחף מעל לראשו כענן, הסכים לשלם סכום של 400 אלף דולר הכל על מנת להתחיל פרק חדש בחייו.
פרידן ניסה להמשיך ולסחוט ואיים עליו כי ילך למשטרה ויעליל עליו עלילות שווא וסרק.
עופר סירב. או אז, פרידן, קשר קשר עם אחרים כיצד להפילו ולהפלילו, כשהוא ממשיך, במשך הזמן לנסות ולסחוט כספים רבים מעופר נמרודי.
לא בכדי, אלמנט הסחיטה באיומים שהפעיל פרידן, הינו האלמנט המרכזי העובר כחוט - השני בכל כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד עופר נמרודי - רוב רובן של העבירות בוצעו תחת נסיבות של סחיטה באיומים של רפי פרידן וחברו יגאל תם.
בתחילת חודש פברואר 1999 התקיימה פגישה "מרובעת" בה נכחו: רפי פרידן,
עמוס שוקן (מו"ל עיתון "
הארץ"), החוקר הפרטי מאיר פלבסקי ועו"ד
יעקב אמסטר, פרקליטו של פרידן. מטרת הפגישה הייתה, בעצם, השאלה איך וכיצד "תופרים" לעופר נמרודי פרשה חדשה הימנה לא יוכל "לקום" זמן רב.
בפגישה הוחלט לחלק את "גזרות הפעולה" [כאילו בסרט הוליוודי עסקינן] כך שעמוס שוקן [מו"ל "הארץ"] אמור להיות זה שיפתח את הדלת אצל פרקליטת המדינה - עדנה ארבל בעקבות היכרותו אותה, ועו"ד יעקב אמסטר יהיה אחראי על גזרת היועץ המשפטי לממשלה, שלדברי רפי פרידן הוא ידידו וחברו של עו"ד אמסטר.
[בעניין זה ראה לנספח א' לכרך הנספחים - מדובר בעמ' 5310 לפרוטוקול עדותו של פרידן בבית המשפט - בה הוא מספר מדוע שכר את שירותיו של עו"ד אמסטר ובין היתר משיב פרידן לשאלת עו"ד אבי יצחק: "אני הבנתי שהוא מקורב או מכיר את היועץ המשפטי לממשלה ובוודאי, לפרקליטת המדינה אין לו קשר"] .
בהמשך אותו עמוד ניתן לקרוא גם על "תפקידו" של מר עמוס שוקן [מו"ל "הארץ"] בכל ה"סיפור" כפי שמעיד פרידן: "עמוס שוקן שיש לו דלת פתוחה אצל עדנה ארבל, ואמסטר שיכול להשיג דלת פתוחה אצל היועץ המשפטי לממשלה" - כימיה מושלמת
24,
25.
לפגישה זו קדמו מגעים אינטנסיביים שניהל שוקן עם פרידן ולאחר ששוקן שילם לפרידן סכום של 100,000 $ בתמורה לתצהיר שנתן לו פרידן בנוגע לתביעה שהגיש נמרודי נגד העיתון "כל העיר" מ
רשת שוקן. עניין חמור זה מעולם לא נחקר!!!
לת
שלום זה ישנה משמעות קריטית, שהרי את עופר האשימו בכתב האישום המקורי, בהדחת עד, רפי פרידן שמו, בגין תשלום של 100,000 דולר, אישום שממנו זוכה לחלוטין והוא נמחק כליל מכתב האישום ואילו אחרים - שעשו מעשה דומה יצאי באורח פלא "נקיים" בחסות הפרקליטות.
[נפנה לנספח ב' בכרך הנספחים - שם מפרט פרידן בחקירתו בבית משפט כיצד קיבל את הכסף משוקן ועבור מה].
מדובר בעמ' 4115 לפרוטוקול הדיון וכך אומר פרידן החל משורה 6:
"קיבלתי סכום ופירטתי את הסכום מעמוס שוקן בעבור התצהיר. כנקודה זו הייתה בעייתי ולמעלה מבעייתית במהלך המו"מ הראשונה שהיה לי עם פרקליטות מחוז תל-אביב, עם הגב' רוזנטל. עמוס שוקן שילם לי את מלוא הכסף. הוא שילם לי, אם אני לא טועה, סכום של כ-65,000 דולר, או 60,000 דולר בשיקים אלי, הוא שילם לי סכום נוסף שמשלים ל-80,000 דולר. משהו כמו 15 או 20 אלף דולר בשיק דרך מאיר פלבסקי שאני הסבתי, שהוא פדה אותו ושילם לי. הייתי לקוח מוגבל בבנקים באותה תקופה ולא יכולתי להפקיד את זה בחשבוני, ו20,000- הנותרים שמשלימים ל-100 השאיר מר שוקן אלי כהלוואה על חשבון רווחים שיהיו ממכירת הספר. כל זה כמובן בכתב מתועד ובהסכם כתוב. אז גם פגש עו"ד אמסטר ואני ומאיר פלבסקי את עמ וס שוקן, שוחחנו על העניין, כשעמוס שוקן בהסכמתו הסכים להיות זה שיהיה פותח הדלת, כלומר חוץ מפתיחת הדלת שהוא ביצע פגישה ראשונה, שאנחנו צריכים קשר לעדנה ארבל או דרך להגיע אליה שיהיה הוא זה שיעשה את זה".
כאמור, באותה פגישה "מרובעת" הוחלט - להכין תיק פלילי חדש לעופר נמרודי
26 - ואכן כך היה. עו"ד אמסטר פנה ליועץ המשפטי לממשלה, שהפנה אותו לפרקליטת המדינה שהפנתה אותו לפרקליטת מחוז תל-אביב,
מרים רוזנטל - מעשה "חד גדיא". עמוס שוקן, ניהל אף הוא מגעים עם גורמים בפרקליטות כדי לסייע לפרידן.
הכל, כאשר המטרה ברורה: "לצלוב" את עופר נמרודי.
נדמה כי למר עמוס שוקן היה אינטרס אישי מובהק לסייע לפרידן, ראשית, כדי להסיט את האש ממנו, אישית, ושנית, היה לו גם אינטרס כלכלי מובהק שכן עופר ו"מעריב" הגישו נגד העיתון שלו תביעת דיבה בסכום של 10 מליון ש"ח.
לפרידן, כפי שהוא מעיד, היו מניעים הרבה וביניהם הרצון העז לנקום בעופר והרצון לקבל הקלות והטבות בעונשו.
בסוף חודש פברואר 1999 התקיימה פגישה בין עו"ד אמסטר ובין נציגי פרקליטות מחוז תל-אביב. באותה פגישה פרס עו"ד אמסטר את העניין וביקש מהפרקליטות לחתום על הסכם עד מדינה עם פרידן בתמורה להקלה משמעותית בעונשו.
ביום 14.3.1999 הודיעה פרקליטות מחוז תל-אביב לעו"ד אמסטר כי בקשתו נדחתה. לעניין זה ראה מזכר שנכתב בפרקליטות ביום 14.3.1999 [נספח ג' לכרך הנספחים] שם נכתב, בין השאר:
"הודעתי לעו"ד קובי אמסטר כי ההחלטה שהתקבלה היא שלא להיכנס עמו למו"מ וזאת לאור כלל נסיבות הענין ובכלל זה עיתוי הפניה והקשר לקבלת התשלום משוקן".
ובהמשך המסמך נאמר, כי החלטה זו היא גם על דעתה של פרקליטת המדינה.
נעיר כאן כי אנו מניחים שהדבר נעשה בבחינת שנאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה" ודי אם נרמוז שדרושה חקירה או בדיקה כיצד זה לפתע "התהפך הגלגל" מבט צופה פני עתיד ונתהפכה לה יום אחד אותה "מאכלת אש".
שהנה, עו"ד אמסטר לא אמר נואש מן התשובה השלילית אשר קיבל ופנה ליועץ המשפטי לממשלה והלה, הפנה אותו שוב לפרקליטת המדינה. עניין זה, לבדו, נראה בעיננו תמוה, ואיש לא בדק עד היום מעשה מוזר אשר זה.
בעקבות פניה זו התקיימה פגישה בלשכתה של פרקליטת המדינה ביום 22.4.99 [ראה נספח ד' לכרך הנספחים - הוא תמליל הפגישה שהייתה בלשכתה של פרקליטת המדינה].
כפי שניתן לראות, כבר בראשית העמוד, ועוד בטרם החלה הישיבה נכתב "פנה י.מ (יועץ משפטי) שעו"ד אמסטר רוצה לבוא בעניין פרידן".
נשים לב גם לאמור בתחתית העמוד שם נכתב:
"לפרשה נכנס עניין נוסף שעלה במסגרת שת"פ (שיתוף פעולה) בינו (פרידן) לבין עמוס שוקן".
לעו"ד אמסטר לא היו חיים קלים בפגישה זו. נראה נא את הדברים הקשים שאומרת פרקליטת המדינה במהלך הישיבה [עמ' 5 לפרוטוקול]:
"פ.מ. נאשם שיש נגדו משפט וביהמ"ש קובע שהוא שיקר. וכעת אומר, כל ששיקרתי במשפט שלי זה לא בגלל שרציתי להציל עורי אלא בגלל שנמרודי קנה אותי?!"
אמסטר משיב לפרקליטת המדינה וחושף את המניע העיקרי מאחורי העניין [עמ' 6]:
"אמסטר: הצעתי היא להפליל נמרודי"
27.
אולם גם נימוק זה, שאכן כבד משקל הוא (בחיוך דו משמעי), לא משכנע את פרקליטת המדינה ופרקליטת מחוז תל-אביב שממשיכות להקשות על אמסטר ושואלות:
"פ.מ. אדם מעיד להגנתו ויוצר תיאוריה של הגנה ובימ"ש קובע ששיקר וכעת טוען שזה בגלל ששילם לו נמרודי.
למה אני צריכה להאמין לו שקיבל כסף?
28
אמסטר: לא שזה יפה אך זה הגיוני. אם אדם במשפט פלילי עושה חשבון כלכלי ואומר לי אל תגיד דבר שיקשור אותי.
מרים: אם זה כך, חלק מההאזנות מיוחסות רק לו (לפרידן) ולא לנמרודי, למה כאן לא אמר את האמת. למה שתק לגבי אישומים אלה.
היה צריך לשקר רק לגבי נמרודי לפי התיאוריה שלך.
אם אתה רוצה לשכנע אותנו שנמרודי הדיח אותו למה שיקר לגבי מה שלא קשור בנמרודי".
לשאלות אלו, אין לעו"ד אמסטר תשובה והוא משיב, בהעדר כל תשובה עניינית לשאלה כהאי לישנא: "מה זה רלבנטי".
אגב, ואנו מקדימים את המאוחר, השאלות הללו והקביעה שאין להאמין למילתו של פרידן, אכן הוכחו בערבו של יום, כאשר בית המשפט המחוזי בת"א קבע כי פרידן הוא שקרן פתולוגי, עבריין חדל אישים שאי אפשר להאמין למילה היוצאת מפיו ושעדותו רצופת פרכות וסתירות
29.
כפי שנראה, בסוף עמ' 6 לפרוטוקול, אומרת פרקליטת המדינה לאמסטר ש"יש כאן משהו בעייתי. אנו נשוחח ונחזיר תשובה".
ואכן, לא חלפו אלא ימים ספורים, ופרקליטת המדינה הודיעה לעו"ד אמסטר כי הפרקליטות לא תוכל לקבל את הצעתו [אנו מפנים לנספח ה' לכרך הנספחים הוא מזכר המתאר את תשובתה של פרקליטת המדינה לעו"ד אמסטר].
הנה שוב, פעם נוספת!!!, מסרבת הפרקליטות לילך שולל ושבי סביב "עסקאות" מפוקפקות, הכל בלשון המעטה ומזעור. שוב נופלת החלטה, אשר לימים תתהפך, בדלית כל הסבר או נסיבות אשר יש בהן משום להצדיק "מהפך" מחשבתי - מקצועי - משפטי.
אמור מעתה: פעמיים מנסים "לשכנע" את פרקליטות המדינה ב"מכירה של סחורה" ופעמיים נמצאת ה"סחורה" על "מוכריה" [המפוקפקים] פגומה לשון המעטה. לימים, בכל זאת עושה הפרקליטות "שימוש" בסחורה זו - משרבטת [כך ממש] כתב אישום אשר מתברר כ"רקוב" ואיש עד היום לא סיפק הסברים הצריכים לעניין.
בטרם נפרט את ההשתלשלות לאחר מכן ואיך למרות כל מה שנאמר לעיל נחתם לבסוף הסכם עד המדינה עם פרידן, נבקש להציג מעט מדברי כב' השופט
זכריה כספי, סגן נשיא בית המשפט השלום, שהרשיע את האדון רפי פרידן.
נציין כאן כי פרידן - זה עד המדינה - הורשע בלמעלה מ - 50 אישומים, חלקם על פי חוק האזנות סתר וחלקם בגין עבירות אחרות - בהן עבירת הדחת עדים.
כבוד השופט כספי גזר על פרידן 4 שנות מאסר וכתב עליו דברים קשים ביותר, בעיקר ככל שהדבר נוגע למהימנותו.
וכך כב' השופט כספי בהכרעת הדין [פסק הדין משתרע על פני עשרות רבות של עמודים ולנוחות צירפנו עמודים נבחרים בפסק הדין - כרך הנספחים נספח ו']:
וכך כותב כבוד השופט כספי בפרק שנוגע למהימנות פרידן בעמ' 25 שורות 24-26:
"אומר מייד, הנאשם איננו, בעיני, מי שיכול אני להאמין לדבריו, לתת אמון בגרסתו ולבטוח באשר הציג בפני".
ובעמ' 26 שורות 16-17:
"גם אם דיבר הנאשם בעקרונותיו שלו, מצפונו ופנימיותו, אין בדברים האלה ממש, ככל שהם מתכוונים לעקרונות ערכיים-חיוביים או למצפון של אמת"
30.
ובעמ' 27 מסכם כב' השופט כספי את דעתו על פרידן ואומר, בשורות 6-9:
"אסכם שוב. ככלל, הנאשם איננו מהימן עלי. דברים שלו נותרים בלא תמיכה ראויה, מפוקפקים בעיני, חשודים על הטיית האמת ונגועים באינטרסנטיות. האמינות, ממנו והלאה. לא איש מצפון ואמת הוא, כי אם לקוי מצפון. טובתו שלו, בראש מעייניו, היא המכתיבה את דפוסי אמירותיו" .
כל בר דעת מבין, לאור המידע שהוצג לעיל, כי מדובר באיש ניקלה ושקרן שאי אפשר ליתן אמון במילה היוצאת מפיו. בבחינת נעקוץ ונשאל: האם אתה הייתה קונה "רכב משומש" מאדם שכזה?. כל שכן... .
כל בר דעת מבין גם כי לאור האמור לעיל [התשלום ששילם שוקן עבור התצהיר, פסק הדין של השופט כספי), שמדובר באדם שיעשה הכל תמורת טובתו האישית ותמורת בצע כסף .
וכפי שראינו, בעובדה, גם פרקליטת המדינה וגם פרקליטת מחוז תל-אביב, סברו כך.
הן סברו כי אי אפשר להאמין למילתו של פרידן, הן שמעו לקול ההגיון האומר כי גרסתו של פרידן מופרכת ואבסורדית על פניה. סברו ואמרו - הכל בכתובים הנחשפים כאן - בבחינת "שחור על גבי לבן".
הנה כי כן, פרידן מונע רק משיקולים של כסף וטובתו האישית.
לכן, בד בבד עם המגעים שניהל עם הפרקליטות, הוא פנה בחודש אפריל 1999 אל פרקליטו של עופר נמרודי, עו"ד יהושע [שוקי] שטיין, הוא ועורך דינו יעקב אמסטר, וניסה לסחוט מנמרודי בסך של לא פחות ממיליון דולר.
דרך הסחיטה הייתה פשוטה יחסית.
פרידן עשה שימוש במגעיו עם הרשויות ואיים כי אם לא יקבל את הכסף, הוא יעליל עליו עלילות ושקרים שיהיה לעופר קשה לצאת מהן. אם זו אינה סחיטה, נתמה סחיטה מהי?
דרך הסחיטה שלו הייתה פשוטה אף היא: הוא אמר/ איים כי בכוונתו לפרסם ספר ובו כל קורותיו, ואילו עופר נמרודי יקנה / ירכוש את זכויות הספר ואז תהיה לו הזכות שלא לפרסם אותו כלל.
את הספר, אגב, הוא ניסה למכור גם לעמוס שוקן, לערן זמורה (הבעלים של הוצאת זמורה ביתן מודן) ולעוד מספר אנשים. פרקליטו של נמרודי, עו"ד יהושע [שוקי] שטיין, הודיע לעו"ד אמסטר ולפרידן כי הם יכולים לעשות כל העולה ברוחם ובדעתם - אך עופר נמרודי לא ישלם ולו אגורה שחוקה אחת.
למזלו של עופר נמרודי, הקליט עו"ד שוקי שטיין את השיחה בינו ובין פרידן ואמסטר ותמליל השיחה הוגש כמוצג מטעם הנאשם - בבית המשפט המחוזי.
בעקבות אותו תמליל ובעקבות תלונה שהגיש עופר למשטרה, נפתחה חקירה נגד פרידן ועו"ד אמסטר בחשד לסחיטה באיומים.
ונשים נא לב ונדגיש: צוות מיוחד של המשטרה, שאינו כפוף לתנ"צ משה מזרחי, אמנם המליץ להעמיד את פרידן לדין בגין סחיטה באיומים, אולם התיק נסגר, בדרך פלא, שעה אחת לפני תחילת עדותו של פרידן בבית המשפט... בבחינת נתהה גם כאן ונשאל - מה לא תעשה הפרקליטות כדי לצלוב את עופר נמרודי.... בכל מחיר - שהרי, כל בר דעת, ודאי ינוקא בעולם המשפט יריח את ריחה של החלטה זו לבד, לתהות, ל
שאול ולהפנות אצבע מאשימה ממש אל עבר גורמי האכיפה, ודאי כלפי פרקליטת המדינה והיועץ המשפטי לממשלה
31.
משפרידן ואמסטר הבינו כי דרך הסחיטה כשלה וכסף הם לא "יראו", פרי נסיון סחיטה, חזר ופנה עו"ד אמסטר ל"ידידו", הוא היועץ המשפטי לממשלה, מר אלייקים רובינשטיין, על מנת שיפעיל את כל כובד משקלו וילחץ, בכל זאת, לחתום עם פרידן הסכם עד מדינה.
היועץ המשפטי לממשלה הוא מר אלייקים רובינשטיין - "חיבר" / הפנה את עו"ד אמסטר ופרידן לתנ"צ [כדרגתו אז] משה מזרחי, מפקד היחידה הבינלאומית לחקירת פשעים (היחב"ל).
לאחר משא ומתן שנמשך מחודש יוני ועד חודש אוגוסט 1999, נחתם עם פרידן הסכם עד מדינה.
כבר כאן ממש נתמה;
הרי פרקליטת המחוז ופרקליטת המדינה כבר החליט - לא!. מה טעם מפנה כעת היועץ המשפטי לממשלה למשטרה? מה היו המניעים? מה היו הנסיבות? מה יום מיומיים?. ובעיקר: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"?
וכך, לאחר שפרקליטות מחוז תל-אביב ופרקליטות המדינה בראשותה של פרקליטת המדינה, הגב' עדנה ארבל, סירבו בתוקף [פעמיים בנפרד] לחתום עם רפי פרידן על הסכם עד מדינה, הן בגלל שידעו בוודאות שמדובר באיש שקרן, שבית המשפט קבע שהוא שקרן ושאי אפשר להאמין למילתו, והן בגלל ידיעתן כי מעורבים בסיפור כספים ששילם עמוס שוקן לפרידן ומשמניעיו של רפי פרידן רחוקים מלהיות טהורים, בלשון המעטה ומזעור, מצא פרידן באמצעות עו"ד אמסטר, דרך "ישירה" / "ערוץ" ליועץ המשפטי לממשלה. הלה, כאמור, "חיבר" אותו למזרחי, ייתכן מאחורי גבה של הפרקליטות, ודאי בניגוד לדעתה, ומכאן החתימה על הסכם עד המדינה הייתה רק עניין של זמן .
ונשאל בכעס: הכך מתנהלת בישראל מערכת אכיפת החוק?.
זו אומרת לא!, זה עושה "פליקלק לאחור" ומחליט בשונה, לא טורח, משיקוליו, לפרט, לנמק, להסביר, את שיקוליו, כאילו בא לומר: "אני ואפסי עוד".
יד ימין, כך נראה, אינה יודעת מיד שמאל. זה אומר כך. זו אומרת אחרת.
ואם נטען - לאור כל האמור לעיל - כי ליועץ המשפטי לממשלה עצמו - מניעים נקמניים בפרשה זו והוא עושה בה "כבתוך שלו" - מי יתקע כף לידינו כי לא כך היה הדבר?. בהעדר הסבר משביע רצון ודאי יש מקום לחשש כבד זה. לא בכדי, סרב היועץ המשפטי לממשלה להפגש עמנו ולהשיב על שאלות [ראה פניותינו בכתב, בנספחי העבודה כאן].
בהמשך, נראה כי תנ"צ מזרחי פעל בכל הפרשה כאחוז דיבוק ממש, והכל מתוך מניעים אישיים של נקמה נגדו ונגד משפחתו.
הרקע לרצון מזרחי לנקום
32 בנמרודי [ובכל מחיר ממש] היה בתלונה שהגיש
יעקב נמרודי, אביו של עופר נמרודי, נגד העיתונאי
מרדכי גילת מהעיתון ידיעות אחרונות, שעיקרה חשד מבוסס היטב למתן שוחד לפקיד בכיר במינהל מקרקעי ישראל, על מנת לקבל חומר על נכס השייך לאביו, בסביון. התלונה הועברה לטיפולה של יחידת המשטרה, בפיקודו של מזרחי.
נוכח קשריו של מזרחי עם גילת טויחה התלונה ובעקבות כך הגיש האבא, מר יעקב נמרודי תלונה למחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) נגד מזרחי
33.
נציין כי התלונה נגנזה על ידי מח"ש [כפי שקורה פעמים רבות מדי] - אולם מאז, מזרחי נהג בחוסר ניטראליות לגבי משפחת נמרודי כולה.
כשהגיע אליו רפי פרידן, היה מזרחי כ"מוכה בסנוורים", לא בדק ולא טרח לבדוק את הדברים - מתוך מניעים אישיים - נקמניים ממש - ומהר כאחוז אמוק - להחתים את פרידן על הסכם עד מדינה, שכל האמור בו היו דברי שקר כפי שהוכח עוד לפני הגשת כתב האישום המופרך נגדו וכפי שנקבע בגזר הדין של כב' השופטת ברכה אופיר-תום.
ושוב נזכיר ולא נרפה: הרי פרקליטת המחוז ופרקליטת המדינה התנגדו בעבר לצעד אשר זה. מה אירע בינתיים? מה נשתנה? - על כך אין תשובה.
חשוב להבין כי הרקע, כפי שתואר לעיל, הינו מהותי להבנת הפרשה כולה, שהחלה, בעצם, מתוך מניעים זרים ובלתי ענייניים.
נדמה, כי אילו העניין כולו היה נבחן בכלים נכונים וצודקים, תוך רצון למצוא את האמת, ולהגיע לחקרה ממש, לא הייתה באה פרשה זו לעולם, ובוודאי שלא בדרך של כתב אישום מופרך, מנופח, ללא כל בסיס או אחיזה במציאות
34.
נשים נא לב לנספח ז' לכרך הנספחים הוא הסכם עד המדינה עם פרידן.
נראה מה הבטיח פרידן למשטרה וכפי שניווכח לדעת, עוד לפני הגשת כתב אישום הפר פרידן את ההסכם הפרות בוטות, שהיו צריכות להביא לביטולו של הסכם עד המדינה עם האדם המפוקפק הזה.
רפי פרידן הבטיח כי יעביר למשטרה מידע על קשירת קשר לביצוע רצח של ארנון מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות ועמוס שוקן, מו"ל "הארץ"; הוא הבטיח כי ימסור הודעות אמת בדבר קשירת קשר, כביכול, לרצח עד המדינה יעקב צור; הוא הבטיח כי ימסור למשטרה מידע בנוגע להאזנות סתר. נראה עד כמה החקירה הייתה מגמתית. אנו נפנה את הקורא למזכר שכתב תנ"צ מזרחי במהלך המו"מ עם פרידן בתחילת חודש יוני 1999.
המזכר מסומן ח' בכרך הנספחים. נראה אלו דברים חסרי אמת מסר פרידן למזרחי, ונדגיש יותר את העובדה הבסיסית, כי רק עופר נמרודי הועמד לדין בעקבות סיפורי הבדים של פרידן.
אנו נפנה לשני העמודים האחרונים במזכר זה שם נכתבו תחת סעיף 6 הדברים הבאים:
"האזנות סתר
ספור קהלני - חומר עד לרמת עוזר השר לשעבר
שאול עמור והרב גרוסמן - מ92' - האזנות סתר לבכירי
ש"ס במגדל העמק.
סילבן שלום - השר לשעבר שיחד.
האזנות סתר - חב' דנקנר על חב' דלק.
האזנות סתר - חב' סונול על דנקנר.
(מדובר בבכירי החברות !!!)
האם מישהו מהמוזכרים לעיל נחקר?! האם פרידן מסר הודעה במשטרה שנוגעת למי מהמוזכרים לעיל ו/או מידע כלשהו בעניין זה?! ומדובר, יש לזכור, בעבירות חמורות לכאורה, בהן עבירת שוחד!
התשובה היא שאף אחד לא נחקר. מדוע? זו כבר שאלה אחרת. לתשובה הזו ביקשנו את היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות [ראה הפניות בנספחי העבודה כאן - שלא נענו...].
אלא, שקיימות רק שתי אפשרויות - האחת, שפרידן שיקר בכל הנוגע למוזכרים לעיל ולכן לא נפתחה חקירה. השניה, שפרידן שיקר למזרחי ולא היה לו כל חומר באשר הוא בכל הנוגע למוזכרים לעיל.
בדיעבד נדמה כי לפרידן לא הייתה בכלל "סחורה" במרכולתו - "סחורה" אותה הבטיח "לספק" / "למכור"- בתמורה!!! [הצריכה והמתחייבת] לחתימה עימו כעד מדינה!.
כל אחת משתי האפשרויות דלעיל, בפני עצמה, מצביעה על עובדה אחת ויחידה:
מזרחי ידע גם ידע - ידוע היטב - כי פרידן משקר (ולא רק על בסיס ההיסטוריה העבריינית שלו), אבל זה לא עניין אותו. בעיניו הכל היה "כשר" כשמדובר בהפללתו של עופר נמרודי - בכל מחיר - בבחינת "המטרה מקדשת את האמצעים".
גם הידיעה, כי רפי פרידן הוא שקרן, לא מנעה ממנו להפוך את פרידן לעד המדינה המרכזי נגד נמרודי.
אולם, ננסה להוכיח כי גם בכל הנוגע לעופר נמרודי, ידע מזרחי, עוד לפני הגשת כתב האישום נגדו
35 כי פרידן שיקר גם בכל הנוגע אליו, אבל גם זה לא הפריע לו להמשיך ו"להאמין" לפרידן. כל האמצעים היו כשרים בעיניו... ובהמשך נראה עד כמה הוא הרחיק לכת... בעניין זה.
אך לפני כן נפנה את הקורא לאמור בסעיף 1 סיפא למזכר של מזרחי [נספח ח'] שם נכתב :
"בתיק הסחיטה בפרסום
36 - ובמשפט תביעת הדיבה של מעריב כנגד שוקן - הגיש תצהיר בשבועה לטובת שוקן, שתמורת 100,000 דולר חזר ממנו. (ואח"כ חזר מן החזרה לטובת שוקן, תצהיר החזרה מן החזרה נמצא אצלכם לדבריו)".
נשים לב למה שכתב מזרחי בסוגריים והרי שוב יש לזכור את דעתן של פרקליטת המדינה ופרקליטת מחוז תל-אביב על תשלום זה.
אולם, צריכה / אולי חייבת להישאל השאלה, האם שוקן הועמד לדין על כך ששילם לפרידן 100,000 דולר כדי שיחזור בו מתצהירו?
הרי הדעת נותנת כי אם עופר הועמד לדין בעניין זה, מדוע שלא יועמד לדין גם מר עמוס שוקן? משמעות הדבר ברורה: שוקן הוא ב"רשימה הלבנה", נמרודי ב"רשימה השחורה". ל"דיני הראיות" לא ייחסו במקרה כאן, כך נדמה, משמעות עניינית. נתמה שמא ה"גוף" היה הנושא ולא העניין גופו... .
מה שלנמרודי אסור - לשוקן מותר. בערבו של יום, יאמר מייד, הוכח כי כל האמור בסעיף זה בנוגע לנמרודי הוא שקר גמור מתחילתו.
שהרי הוכח כי נמרודי לא שילם פרוטה אחת לפרידן, סעיף האישום הנ"ל נמחק מכתב האישום כלא היה והוא זוכה ממנו כמו מאישומים רבים אחרים.
עמוס שוקן, לעומת זאת, מודה שהוא שילם לפרידן, אבל שוקן - כך נדמה - חסין - הרי פרידן אומר שדלתה של פרקליטת המדינה פתוחה בפניו... - בבחינת דווקא כאן - אולי "יש דברים בגו". חסינותו של שוקן, גם בעניין זה תמוהה בעיננו, ולדעתנו אניין זה לבדו חייב בדרישה ובחקירה.
נבקש לחזור למזכרו של מזרחי. נבקש לחזור לסעיפים 4 ו-5 למזכרו של מזרחי (נספח ח') שם כותב מזרחי:
"4. ב-1996 - פנה אליו נמרודי בהצעה לחסל את עד המדינה צור.
5. לדבריו (של פרידן) אותו מתווך הקליט את נמרודי מתכנן לחסל את מוזס ואת שוקן"
המתווך עליו מדבר מזרחי בסעיף 5, מפיו של פרידן, הוא לא אחר מיגאל תם, חברו לסחיטה, שכונה מאוחר יותר על ידי בית המשפט המחוזי כ"עבריין חדל אישים וסחטן".
מזרחי, ששמע את המידע הנ"ל מפיו של פרידן, אץ רץ לפריז [על חשבון משלם המיסים...] בחודש אוקטובר 1999 להיפגש עם תם וזאת כדי לקבל ממנו את ה"קלטת" המדוברת, בה טען פרידן כי נמרודי מוקלט ביקש לרצוח את שוקן ומוזס.
מזרחי מגיע לתם לפריז, כששאלתו, כמתבקש, האם יש ברשותו קלטת והיכן היא.
תשובתו של תם כי לא היו דברים מעולם. "לא זו בלבד שאין קלטת, עופר מעולם, אבל מעולם, לא ביקש ממני, לא תכנן, לא העלה על דעתו, לא חלם, לפגוע במוזס ושוקן או במישהו אחר". תם מוסיף ואומר למזרחי כי "עופר נמרודי, לא מסוגל לפגוע בזבוב"
37.
את כל הדברים הללו ידע מזרחי בפריז. משמעות הדברים ברורה.
וכדי שלא יראו הדברים בעלמא, נפנה לנספח ט' - מדובר בפרוטוקול עדותו של מזרחי בעניין זה בעמ' 890:
"עו"ד אבי יצחק: עכשיו תם הודה בפניך שהוא שיקר את פרידן כאשר הוא סיפר לו שהוא הקליט את עופר נמרודי מזמין, כביכול, את רצח מוזס ושוקן - נכון ?
מזרחי: כן.
עו"ד אבי יצחק: תם גם הודה בפניך, שמעולם הוא לא הקליט את עופר נמרודי בדבר כזה - נכון?
מזרחי: כן
עו"ד אבי יצחק: ושאין לו שום הקלטות כאלה?
מזרחי: נכון
ושלא היו לו מעולם קלטות כאלה ?
עו"ד אבי יצחק: וכל זה היה כבר בפריז ?
מזרחי: כן".
כלומר, אלו נתונים שהיו למזרחי באוקטובר 1999, ובמועד זה, מתנהלת חקירה סמויה, כשנמרודי אפילו לא נעצר.
הנה כי כן, מזרחי ידע, בוודאות שאין למעלה ממנה, כי כל סיפורי ה"רצח" של פרידן בנוגע למוזס ושוקן אין בהם מאומה - אין בהם כל ממש.
הוא ידע גם כי רפי פרידן שיקר, כי פרידן מסר הודעות שווא שאינן אמת ובכל זאת לא ביטל את הסכם עד המדינה שנחתם עמו - והמשיך לרצות ולהאמין לסיפוריו ולפנטזיות של פרידן - כאילו "אנס את ה
מפה אל השטח" כבניווט צבאי שגוי.
הוא הדבר בכל הנוגע לסעיף 4 לעיל.
פרידן סיפר למזרחי כי עופר נמרודי פנה אליו בבקשה לחסל את עד המדינה בפרשת האזנות הסתר יעקב צור. פרידן טען, כי ניתן שם קוד למבצע, "מבצע תולעת". פרידן טען גם כי מי שהיה אמור לנהל את המבצע היה, מוקי גינוסר - חברו של פרידן. פרידן הוסיף וטען כי סיפר למוקי גינוסר שעופר נמרודי הוא המזמין, כביכול, של רצח צור. ואף אמר לגינוסר כי קיבל לידיו סכומי כסף מנמרודי על חשבון ביצוע המבצע. פרידן טען גם כי אמר לגינוסר כי שם המבצע הוא, כאמור, "מבצע תולעת".
והנה, ביום 27.11.99 נחקר מוקי גינוסר בשגרירות ישראל בפריז (גינוסר מתגורר דרך קבע בצרפת) בנוגע לסיפור קשירת הקשר לביצוע רצח.
גינוסר הכחיש באופן גורף את כל הדברים שעליהם העיד פרידן ואמר באופן חד משמעי ומוחלט כי עופר נמרודי, לא הוזכר מעולם בנוגע לפרשה זו.
גינוסר טען בהודעתו כי פרידן היה מיואש ורצה לנקום בצור. נפנה לנספח י' לכרך הנספחים. מדובר בהודעתו של גינוסר במשטרה.
יושם לב לגיליון מס' 6 להודעה שורות 28-32:
"ש: האם אמר לך רפי באותה פגישה או אי פעם שנמרודי מעוניין בחיסולו של צור ?
ת: עד כמה שזכור לי בפגישה לא הוזכר שמו של נמרודי, מי שבא וביקש היה רפי פרידן. לא זכור לי שבהזדמנויות אחרות ופגישות שלי עם רפי, נושא נמרודי עלה למעט קונטקס הקלטת שהוקלטה כביכול. פרידן לא אמר לי שנמרודי הוא המזמין או זה שהזמין את הפגיעה בצור. אין לי כל סיבה לא לזכור או להסתיר את עניין אזכורו של נמרודי בנושא זה".
לאחר מכן, בעמ' 7 להודעה, עומת גינוסר עם גירסתו של פרידן. נפנה לשורות 24-30 לגיליון 7 להודעת גינוסר:
"ש: בעדות 13 של פרידן מצוין שרפי הבהיר לך שאין הוא מתכוון לחסל את צור ושידוע לך על הכספים שנמרודי שילם או עומד לשלם מה התיחסותך?
ת: מופרך
ש: האם בנושא של ההזמנה לפגיעה בצור הוצע לך כסף?
ת: לא הוצע לי
ש: האם מוכר לך שם הקוד "מבצע תולעת"?
ת: מעולם לא שמעתי על שם קוד זה או כל דבר שקשור לשם הזה".
נפנה לעמ' 3 ו- 4 לאותה הודעה, שם מספר גינוסר בדיוק רב את פרטי המקרה. ראו עמ' 3 שורה אחרונה והלאה בעמ' 4:
"ואז רפי אמר 'שמע מוקי, אני הייתי מעוניין לחסל או לפגוע ביענק'לה צור, אני באותו רגע הייתי בשוק, הייתי המום לחלוטין, להמשיל את זה, רפי בא ושם לי מוקש מסריח על השולחן. באותם רגעים, אני הייתי בהלם ולא ידעתי מה לעשות. חשוב להדגיש שמה שהונח על שולחני לא שייך לעולמי הפרטי או העסקי, לא בעבר ולא בהווה ולא בעתיד. באותו רגע יכולתי לזרוק את השניים מהחדר. לא עשיתי זאת, ואסביר: אני מזכיר את מצבו הנפשי של רפי בעבר, הוא שבור ומרוסק, אינו מוצא תכלית בחיים מעוניין לפגוע בעצמו, ולסיים את חייו. לפי דברים שסיפר לי ביקר אצל ידעונים/נומרולוגים שעשו לו מפה עם חיבור תאריך מות אהובתו עם מועד סיום חייו. רפי דיבר והתנהג כמו אחד שאין לו מה להפסיד, מבחינתי היה במצב של אדם שיכול לבצע מעשה נתעב כזה..."
כרקע לדברים נציין כי צור בזמן פרשת האזנות הסתר הקליט את פרידן מודה בביצוע האזנות סתר בזמן שפרידן ישב שבעה על מות אהובתו. פרידן הרגיש נבגד ומרומה וזה היה כך נדמה אחד מן המניעים בגינם רצה לחסל את צור.
והנה, למרות שהוכח למזרחי כי רפי פרידן משקר גם בכל הנוגע ל"חיסולו" של עד המדינה יעקב צור, או לכל הפחות, בניסיונו של רפי פרידן להפליל ו/או לקשור את נמרודי כמי שקשור לעניין, ומדובר, יש לזכור, עוד הרבה (למעלה מחודש ימים) לפני שהוגש כתב האישום נגדו, הוא התעלם במפגיע מכל אלה, התעלם במופגן משקריו הבולטים של עד המדינה שלו, כאשר המטרה - שעמדה לנגד עיניו - "צליבתו" והפללתו של עופר נמרודי - מקדשת את כל האמצעים ממש - אמצעים פסולים ונפסדים - הכל תוך שימוש וניצול לרעה של כוח המשרה והשררה.
כדי להוכיח לקורא עד להיכן הגיעה הרדיפה והנקמה של מזרחי, ועד כמה לא האמת והצדק עניינו אותו, אלא רק ראשו של נמרודי ובכל מחיר, שעמד כמטרה לנגד עיניו, נאמר כי בבקשות להארכות מעצר, עליהן חתם מזרחי בעצמו ובהן, או לפחות בחלקן, הופיע הוא בכבודו ובעצמו, הוא החשידו בתכנון רצח המו"לים ובקשירת הקשר לרצח צור, כאשר הוא אינו טורח להביא בפני בית המשפט, לא את העובדות ולא את העדויות המוכיחות, ללא צל של ספק, ללא עוררין ממש, שאין בדברים אלו מאומה - וכי עד המדינה שלו הוא שקרן מועד ופתולוגי אשר מונע ממניעים אישיים פסולים ונפסדים.
נדמה לנו כי הוא פשוט הסתיר
38 זאת מבתי המשפט שדנו במעצר מעשה זדון - כוונת מכוון ממש - והכל משום להוליך שולל את בית המשפט בדרכי עורמה, מרמה וכחש.
זאת נאמר: המטרה סומנה, כל האמצעים [הפסולים] הפכו להיות "כשרים" בעיניו ובידיו - בבחינת "לית דין, לית דיין, איש הישר בעיניו יעשה".
נזכיר רק כי בבית המשפט מצהיר מזרחי כי עופר נמרודי מעוניין לחסל גם אותו עצמו [את מזרחי] והכל על מנת להעצים עוד ועוד את הפרשה - להבעיר בעירה, לזכות בכותרות ענק, ליתן לה נופך קרימינאלי, להאדירה, להעצימה, הכל על מנת לקנות עוד כותרות בתקשורת וליתן לבית המשפט לילך שבי אחר גחמותיו.
למחרת היום אגב, משהבין מזרחי כי חצה את הגבול, הוא חזר בו והתנצל.