במהלך הדיון הורמה יותר מגבה אחת, כשהתברר כי דניאלה בייניש היא- היא המגוננת על השופטת רביד. הדבר ניכר אפילו בשפת גופה של בייניש, באווירה "המשפחתית" שבה התנהלו הדברים ובלחשושים מצד חלק מהנוכחים.
השופט ברק בחר שלא לנזוף בשופטת רביד והסתפק בהעברת התיק לשופט אחר.
לאחר שעו"ד אודיז הציג בפני בית המשפט תצהיר שעליו חתמה דפנה נדב, עובדת הנהלת בתי המשפט, שבו הצהירה כי "בתאריך 7.1.03 מסרתי כתב בית דין בתיק פלילי מספר 2159/02 לפקידתו של עו"ד אודיז...". תצהיר זה סותר את קביעתה של השופטת רביד, שלפיה ייחסה לעו"ד אודיז שקרים, כאילו כתב בית דין (החלטה שנתנה) ניתן לאודיז ביום 1.1.03. התצהיר הנ"ל שהגיש אודיז טרף מיד את הקלפים. ברק החליט, ומשלב זה ואילך תימרן את רביד החוצה מהתיק, אך נמנע ממתן ביטוי נאות וראוי למעשיה של השופטת.
לאחר דין ודברים קצרים כתב ברק פסק דין:
"אינני סבור שקיימת במקרה שלפנינו עילת פסילה. עם זאת, לאור ה'היסטוריה' של התיק, העליתי האפשרות של העברת התיק לשופט אחר. הדבר לא נראה מוצדק בעיני המשיבה מספר 2 (עו"ד בייניש), אם כי היא השאירה זאת לשיקול דעתי. אכן, הנני סבור כי זהו פתרון ראוי למקרה, וכך אני מחליט".
ניתנת האמת להיאמר: קראתי פסק דין זה שוב ושוב, ולא כל כך הבנתי. שהרי אם לא קיימת עילת פסילה, מדוע בכל זאת החליט ברק לפסול את רביד ולהעביר את התיק לשופט אחר? ואם אכן הגיע להכרה שיש להעביר את התיק לשופט אחר, מדוע לא נימק זאת? ומדוע לא יצק תוכן מילולי בפסק הדין לאותה "היסטוריה" שאליה הוא מכוון? האם הציבור הרחב - ולא רק התביעה והנאשם- אינו זכאי לקבל מענה לשאלה מה עשתה השופטת רביד שהוביל להעברת התיק ממנה?
ובכלל, מדוע לא פסל ברק את עצמו בהליך זה? הרי כללי האתיקה השיפוטית הבסיסיים מחייבים זאת. בפרק השפיטה נאמר מפורשות: "שופט לא יישב בדין במשפט שבו קרבה משפחתית או חברתית לבעל דין, לפרקליט המופיע בתיק... עלולים ליצור מראית של חשש למשוא פנים". האם לא היה כאן לפחות מראית של חשש? נזכיר כאן כי הנשיא ברק כופר בתקפותם של כללי האתיקה, שנקבעו בזמנו (1993) בידי הנשיא מאיר שמגר. מה זה חשוב שבית המשפט העליון קבע בפרשת הורביץ (בעתירה שהגשתי) שלכללי האתיקה יש תוקף משפטי מחייב.
ובחזרה לבייניש. הפרקליטות היא כידוע זו המייצגת את השופטים בבקשות פסלות המוגשות נגדם. אחרי הכול, לא חסרים פרקליטים בשירות המדינה שיכלו להתמנות לתיק זה כדי שיגוננו על רביד דיון בפני הנשיא ברק.
הבחירה בבייניש מעוררת תמיהה.
ומה לרביד ולפרקליטות? התשובה לכך גלומה בעברה של רביד ובקשריה עם אנשי הפרקליטות: רביד היתה תובעת במשטרת ישראל בשנים 1981-1988, ותובעת בפרקליטות מחוז תל אביב בשנים 1988-1997. בתפקידה האחרון בפרקליטות שימשה סגן בכיר א' לפרקליט המחוז, היינו: היא היתה אחת הבכירות.
עכשיו מתגייסים החברים לעזור לרביד ולהטיל, לטענת המערער, דופי בפרקליט שהעז להגן כיאה על לקוחו. למרבה הצער: גם הנשיא ברק לא העמיד דברים במקומם. הוא שכתבנו: הכול נשאר במשפחה.
- הנהלת בתי המשפט מסרה בתגובה: "בין הנשיא ברק לבין עו"ד בייניש אין את אותה קרבה, המאפשרת לו, גם אם ירצה, לפסול את עצמו".
- מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה: "בתיקים פליליים, הפרקליטות אינה מייצגת את בית המשפט, אלא טוענת לגופו של עניין, כאחד הצדדים במשפט. פסק דינו של השופט, העומד לביקורת ערעורית, מדבר בעד עצמו. מתפקידו של הפרקליט להציג בפני בית המשפט של ערכאת הערעור את עמדת המדינה. הפרקליטה לא ייצגה את השופטת רביד. אין כל ייחוד בתיק הנ"ל, והוא זהה לכל ערעור על פסק דין שבו מופיע הפרקליט כמי שמייצג את עמדת המדינה".