המסר שלהלן, מופיע בנייר העמדה שמופץ לכל החברים באיגוד העובדים הסוציאליים, בימים אלו ממש.
בשנים האחרונות התמקד המאבק הציבורי של העובדים הסוציאליים בשיפור רווחתם של הפונים לשירותיהם. העבודה הקשה שאין לה כמעט תמורה, נעשתה מתוך תחושה של שליחות ושל מחוייבות חברתית. מי שלא קורץ מהחומר הזה לא שרד.
היו גם אחרים שהיתה להם אותה תחושה של שליחות ושל מחוייבות חברתית, אבל המשכורת העלובה שקיבלו בסוף החודש לא כיסתה את שכר הדירה ו/או הגן של הילד. חלקם חיפשו לעצמם אפיקים תעסוקתיים אחרים.
מערכת הרווחה של מדינת ישראל הפסידה הרבה אנשים טובים באמצע הדרך. אלו ששרדו צעדו בגבורה על דרך החתחתים - הם הסיעו במכוניותיהם ילדים לפנימיות, קנו ציוד משרדי וכלים טיפוליים מכספם, עשו שיחות טלפון לטובת מטופליהם מביתם, ועבדו שעות נוספות מבלי לקבל כל תמורה. מקבלי ההחלטות מצידם קיצצו את משאביהם עוד יותר.
גם לעובדים הסוציאליים נגמר הכוח. גם העובדים הסוציאליים מבינים, שאם לא יבקשו לעצמם חיים של כבוד, לא יוכלו להציע חיים כאלה לפונים אליהם. בנייר העמדה שהופץ על-ידי איגוד העובדים הסוציאליים נאמר: "התוכנית הכלכלית המוצעת תציף את שירותי הרווחה במאות אלפי "פונים חדשים", שעד היום לא נזקקו לשירותיהם! הכנסתו של העובד הסוציאלי כאזרח המדינה, אינה מספיקה לקיומו, והגיע לאחרונה למצב בו ביטחונו הכלכלי והאישי מעורערים".
מי שמכיר מקרוב את מקצוע העבודה הסוציאלית, יודע שבלי אהבת אדם ולב רחב אי אפשר לעסוק בו. אבל מי שמכיר מקרוב את מקצוע העבודה הסוציאלית, יודע גם שאי אפשר להתקיים ממנו בכבוד.
מדינת ישראל נמצאת במצב חירום כלכלי וחברתי. העובדים הסוציאליים הם חלק מצבא ההגנה של מדינת ישראל. הם שומרים על הערכים הבסיסיים עליהם המדינה מושתתת התוכנית הכלכלית אינה מביאה זאת בחשבון.
