ב-1 במאי, הכריז נשיא ארה"ב על סיום פרק הלחימה העיקרי בעירק ועל השקתו של שלב השיקום והבניה מחדש. הטכס החגיגי שנערך על סיפון נושאת המטוסים "אברהם לינקולן", היה ציון מאופק של הניצחון האמריקני-בריטי במלחמה בעירק.
בה בעת, החלו הגורמים הצבאיים המקצועיים בוושינגטון ובלונדון בניתוח מהלכי המלחמה ובתהליך הפקת הלקחים. הגם שבראיה לאחור נראה כי הפעם תהיה מלאכתם של מומחי תורת הלחימה קצרה יחסית ונעדרת מורכבויות, בעיקר נוכח קריסתו מעוררת ההשתאות של הצבא העירקי, ינוהל התהליך ביסודיות וללא "הנחות".
לפי כל הסימנים, משתקף כי הכוחות האנגלו-אמריקניים נערכו לקראת התמודדות צבאית של ממש, בהתבסס על מסד איתן של נתוני מודיעין אשר היווה גם תשתית לתכנונים המבצעיים המוקדמים. תמונת האיום אשר הוקרנה לדרגי השדה תיארה אויב נחוש, חמוש בציוד רב, אף כי נחות באיכותו, ובעיקר, צבא בעל יכולות אופרטיביות וטקטיות בתחום הלוחמה הכימית .
יהיה זה מרחיק לכת להניח כי כוחות הקואליציה היו בבחינת "משוטים", בשעה שהפיקוד העליון ידע לכאורה את התמונה לאשורה. הוא הדין באשר לאמינות המפוקפקת של תיאוריות הקונספירציה שנפוצו בסיום המלחמה, לפיהן עלה בידי ארה"ב לשחד שורה ארוכה של קצינים בכירים עירקיים, ובתמורה התחייבו הללו שלא להילחם כלל. עם כל הכבוד, ראוי לציין כי ב"סביבה המודיעינית", המפתח להצלחתה של מזימה הוא ה-מידור המיטבי; לפיכך, בנסיבות ששררו בעירק טרם המלחמה, בפרט נוכח עוצמתם של מנגנוני הביטחון ויכולת הפיקוח החודרנית שלהם, היו סיכויי תוחלתו של קשר מעין זה, קלושים.
המודיעין גם במלחמה זו שימש המודיעין בבחינת "מצפן" שחשיבותו מכרעת לניהול המהלכים המבצעיים. ההתבססות הגוברת של הכוחות האמריקנים על מידע שנאסף ממקורות "חזותיים" ( IMINT) ובעיקר על תצלומי לוויין (OVERHEAD) חיפתה על חולשה מסורתית בהפעלת מקורות אנוש בזירה העירקית. דווקא במישור זה מסתמן כי שירותי הביון המערביים נחשפו למידע, שנחשב לאיכותי, ואשר נבע ממקורות שהיו מזוהים עם גורמי אופוזיציה עירקיים. אין זה מפתיע אפוא, שנתחים בלתי מבוטלים מן המידע היו מוטים ומגמתיים.
יתכן גם, שהצבר המידע אשר תרם לעיצוב הערכת האיום העירקי הכולל שיקף למעשה תמונה אשר עיוותה את המציאות והאדירה את פוטנציאל העוצמה של צבא האויב.
סוגיית הנשק להשמדה המונית - לכאורה "עילת המלחמה" - מצטיירת עדיין כחידה מודיעינית, אף-על-פי שרוב גורמי ההערכה במערב, נטו להסכים כי בידי העירקים נותרו בעיקר יכולות "שיוריות", מדאיגות כשלעצמן. עם זאת, נראה כי בעניין איום טילי ה-"אל-חוסיין", בהעדר מידע מוצק, מה שהכריע את הכף לאימוץ הערכה מחמירה, היה בראש וראשונה מימד ה"ספק".
לעומת זאת, הפגין המודיעין יכולות מרשימות בהצבעה נקודתית על יעדי מפתח בעירק, עובדה שסללה את הדרך לפגיעות כירורגיות באתרי ממשל ומטרות צבאיות איכותיות, והקפדה על מידה מינימאלית של נזק לתשתיות אזרחיות.
גולת הכותרת של התשומה המודיעינית באה לידי ביטוי במהלך הפתיחה של המלחמה - תקיפה אסטרטגית ממוקדת של טילי "טומאהוק" - שהיתה לה ככל הנראה, השפעה מהממת על גורל ההנהגה העירקית .
המהלכים המערכתיים שינוע מדורג של כוחות מרחק אלפי ק"מ מבסיסי הקבע שלהם, היה מבצע לוגיסטי מורכב ביותר, אולם התנהל כמעט ללא תקלות, בהינתן התיאומים המוקדמים עם מדינות ערביות פרו-מערביות במפרץ הפרסי. החריקות שנתגלעו במגעים עם תורכיה, אשר מנעו לבסוף את מימוש מהלך התקיפה המתוכנן של דיב' 4 מצפון, עיכבו אמנם את השלמת המשימה בעירק, אולם השפעתן היתה לבסוף שולית .
במבט לאחור, מה שהצטייר בעיני פרשנים כהסתבכות צבאית אמריקנית-בריטית נוכח גילויי התנגדות מקומיים בעיקר במרחב בצרה, אך גם בערי המחוז נאג'ף כרבאלה ונאצריה, ובהמשך לכך אף כשידור "אותות מצוקה" כביכול, בעקבות נפילתם בשבי של מספר חיילי תחזוקה ושני טייסים, היווה למעשה "צילום מצב" בעדשה צרת-זווית.
ההתנהלות בשטח היתה ברובה מהירה ונעדרת מכשולים, ושיקפה ביצוע "לפי הספר" של מודלים שתורגלו מול תרחישים שונים. הבחירה להותיר מאחור "כיסי התנגדות" ולהתמיד בביצוע המשימה העיקרית - החתירה לעבר בגדד, העצימה את ממדי ההלם של הצבא העירקי, והחישו את קריסתו.
משקלם של האילוצים האובייקטיביים שהשפיעו על מהלכי המלחמה לא היה כבד מדי, גם אם לא זניח. במסגרת זו ניתן להזכיר בעיקר את תנאי מזג האוויר, בדגש לסופות החול המדבריות אשר הגבילו את הראות ושיבשו את יכולת ההפעלה של מטוסים ומסוקי קרב וכן מנעו ניצול יתרוני של האמצעים לראיית לילה. באותה נשימה נחשפו גם ליקויים בניהול הדרגים הלוגיסטיים, ובפרט סוגיית אבטחת שיירות בשעות החשיכה .
מומחים צבאיים נטו לייחס את הניצחון האמריקני גם להפעלה המוצלחת של דגשי ה-RMA - המייצגת מעין מהפיכה בחשיבה הצבאית המודרנית מעצם שילובם של חידושים טכנולוגיים מגוונים בארסנל האמצעים של הכוחות הלוחמים. (RMA =REVOLUTION IN MILITARY AFFAIRES). דומה כי נתוני המערכה בעירק לא חייבו את הצד האמריקני להביא לידי ביטוי את הערכים המוספים של ה-RMA ובפועל התנהלה בשטח מלחמה קלאסית במאפיינים "מסורתיים", למעט השימוש המושכל באמצעי איסוף מודיעין חכמים וניצול מיטבי של פצצות "חכמות".
הפעלת לוחמה פסיכולוגית טרם נחשפו מלוא הפרטים אודות הפעלת הל"פ ע"י הגורמים המקצועיים בצבא האמריקני, אולם ברי כי למימד זה היתה השפעה מהותית על תוצאות המלחמה בעירק ועל דרך התנהלותה.
ל"פ אינו מתבטא רק בהטלת כרוזים ושידורי רדיו וטלוויזיה , אלא אף בשורת מבצעים חשאיים שתכליתם לערער את רוח הלחימה של האויב ולסייע בכך להשגת מטרות המלחמה. מסרי ל"פ כוונו גם כלפי אוכלוסיית הערים העירקיות כדי ליצור תנאי-פתיחה נוחים יותר לגורמי המנהל האזרחי של הקואליציה. במישור זה מסתמן כי ההצלחה האמריקנית היתה משמעותית, ומטרת הפעילות-יצירת מסד של אמון מצד התושבים כלפי הכוחות המנצחים, הושגה.
מאפייני הלחימה העירקית התוצאות המוחצות של המלחמה , מיעוט הנפגעים משני הצדדים וממדי הנזק הזניחים לתשתיות, מעלים ובצדק, את השאלה האם התנהלה לחימה אקטיבית מצד הכוחות העירקיים?.
ברי כי לא אותר מהלך מערכתי סדור של יחידה עירקית אורגנית, אף לא מתקפת נגד. לעומת זאת , הסתמנו מספר מוקדי לחימה בעלי מאפיינים הגנתיים, בעיקר סביב העיר בצרה וערי מחוז נוספות לאורך נהר החידקל. במבט לאחור ניתן לקבוע כי היו אלה קרבות ספוראדיים, מאותרים עד כדי זניחים . פרופיל הלחימה הושפע מאישיותו של המפקד המקומי, וככל הנראה, לא הוכתב ע"י מוקד שליטה מרכזי. העובדה כי החזית הצפונית התפוגגה ללא קרב , מספקת הוכחה מובהקת להנחה לפיה בהעדר גורם פיקודי מרחבי מוסמך ,אין תוחלת לסדר כוחות גדול ככל שיהיה.
אין להתעלם ממקרים ספורים של ירי רקטות קרקע- קרקע לעבר כווית כמו גם כלפי מחנות צבא של כוחות הקואליציה, אולם גם בהקשר זה דובר במעין "התגנבות יחידים" ותו לא.
העדרו של חה"א העירקי משדה המערכה היה צפוי מראש, הן נוכח אכיפת "האזור האסור לטיסות" מאז מלחמת המפרץ הראשונה, והן בשל העליונות האווירית המוחלטת בזירה , במימד האיכותי והכמותי גם יחד .
תפקוד (אי-תפקוד) ההנהגה בעירק מבחנה האמיתי של הנהגה הוא בד"כ בהתנהלות בעיתות משבר, קל וחומר בשעת מלחמה. אמירה זו, כוחה יפה שבעתיים כאשר במשטר טוטליטארי עסקינן.
חידת גורלו של סדאם חוסיין ובניו ממשיכה לגרות את דמיונם של פרשנים וכלי תקשורת, ויש הגוזרים גזירה שווה בין הישרדותו ה"מיתולוגית" של בן-לאדן לבין האפשרות כי סדאם נחלץ מהתופת וממקום מסתורו הוא צובר אנרגיות לקראת שיבה אפשרית למולדתו.
לעניין זה משקל שולי, אל מול העובדה כי סדאם חוסיין נחשב לנעדר מיום הלחימה הראשון ב-20 מארס 2003. אזכור ההופעות הפומביות הספורות של סדאם במהלך המלחמה, כהוכחה לתפקודו ולשליטתו בניהול ענייני המדינה , מסתמן כפתטי למדי. יש יסוד לטענה כי עירק לא סיפקה ראיות מוצקות להישרדותו של סדאם
גם טרם נפילתה של בגדד. היה מקום לצפות כי ייעשה מאמץ לחשוף את הנשיא בכלי התקשורת בתדירות גבוהה ובפרופיל לוחמני, שתכליתו שימור מורל חייליו ועידוד האוכלוסייה האזרחית בארצו. במקום זאת, מה שנראה על המרקע היה מאולץ ומעורר תהיות וספקות באשר לאוטנטיות האיש, לאקטואליות התכנים ועיתוי ההקלטה. יתר על כן, שידור צילומים אילמים של מה שכונה "ישיבות עדכון" של הפיקוד העליון, אך מעצימים את סימני השאלה בהקשר זה ; במילים אחרות, אם מצלמים מדוע לא מדברים ...
בדיעבד ברור גם כי צילומי הווידאו של סדאם, זחוח מאין כמותו ,בשעת סיור ברחובות בגדאד המופצצת, לא היו אלא מלאכה רשלנית של במאי תעמולה מאיכות ירודה. דווקא אירוע זה והתהודה האדירה שנודעה לו , למשך זמן קצר, ממחיש את "העדר החוסן" של כלי התקשורת הבינ"ל, שהיו נמהרים עד כדי הצגתו כ"ניצחון תודעתי" של עירק, באופן המטיל צל על ההישגים המערכתיים של האמריקנים. מעניינת ההתרשמות כי לסיקור האירוע על-ידי ה-CNN, בהסתמך על תשומות מהשטח של הכתבת רולה אמין, היה משקל בלתי מבוטל בעיצוב המסר בדבר המשך תפקודו של סדאם ומידת הפופולאריות שלו בארצו.
יש אפוא יותר מאשר זכות קיום להערכה לפיה ההנהגה הבכירה של עירק לא תפקדה ,למעשה כבר מראשית המלחמה. בכך טמון פתרון אפשרי לתעלומת קריסתו של הצבא כארמון קלפים, ולפתיחת שערי בגדאד ללא קרב ממשי.
לסיכום, מסתמן כי התוצאות המוחצות של המלחמה בעירק מייצגות שילוב מנצח של פער טכנולוגי עצום , ניהול מושכל ומיומן של מלחמה מודרנית והכרעה אסטרטגית במהלך פתיחה מהמם, שלהשלכותיו היתה תרומה ניכרת לאובדן העשתונות שהשתרר בפיקוד העליון בבגדאד . העובדה שלא חזינו בקרבות שריון חזיתיים ולא במבצעי עומק של כוחות מיוחדים , תשפיע בוודאי על מידת ההתייחסות למערכה זו כאל מודל הכרחי למלחמה קלאסית , בתהליכי לימוד והפקת הלקחים האמריקניים-בריטיים .
מכל מקום , העיסוק בפן הצבאי המובהק, והדינאמיקה שיוזם הממשל האמריקני לניצול המומנטום החיובי המזה"ת, מקהה, ולא במקרה, את החיטוט בדיעבד בסוגיית העילה למלחמה והלגיטימיות למימושה. ארה"ב כמעצמת העל היחידה נטלה לעצמה מנדט בלתי-מוגבל כמעט, לטיפול יסודי יותר במוקדי איום לשלום העולם, לפי תפיסתה. גם אם יהיו עוררין על מוטיב זה, קיים ספק אם יימצא גורם בינ"ל שיוכל לסכל מימוש חזון זה, אלא אם כן תעוצב מחדש מדיניות הביטחון הלאומי של ארה"ב, פרי חילופי ממשל בוושינגטון.
