המסלול העוקף של לפיד וברק

יו"ר הוועדה לבחירת שופטים, שר המשפטים יוסף (טומי) לפיד, זימן את הוועדה לדיון ב-22.5.03 בשורה של מועמדים לכהונת שפיטה. זה הדיון הראשון של הוועדה בהרכבה החדש שנקבע עם כינון הממשלה החדשה. בראש המינויים העומדים על הפרק, איך לא - ארבעה לכהונת שופט בית המשפט העליון: אליקים רובינשטיין, עדנה ארבל, מרים נאור ואשר גרוניס. מתח רב קיים בנוגע לישיבה הקרובה. לא רק לנוכח חילוקי דעות קשים בעניין מועמדותם של ארבל ורובינשטיין בעקבות חשיפות על התנהגותם האישית והמקצועית, אלא גם עקב ההתנהלות הלקויה של שופטי בית המשפט העליון, שכבר התכנסו והחליטו בינם לבינם, כידוע, בניסיון להציב את חברי הוועדה האחרים בפני עובדות מוגמרות. ברשימה זו נחשוף הפעם את הליקויים שכבר מתגלים בהתנהלות של הוועדה לבחירת שופטים, עוד בטרם התכנסה לישיבתה הראשונה. ליקויים אלה, הנובעים מאי הקפדה על החוק, עלולים עתה לחייב דחיית הדיון בוועדה, או לכל הפחות - אי הצגתם של ארבל ורובינשטיין כמועמדים בדיון שזומן (22.5.03).

שני חברי הוועדה הבכירים, השר לפיד והנשיא אהרן ברק, יצרו עבור רובינשטיין וארבל "מסלול עוקף". הפעם מדובר במסלול עוקף ועדת משנה. וכל זאת כדי להימנע מלהעמיד לבחינה אמיתית ומעמיקה את כשירותם של השניים למינוי הנכסף. יצויין כי השר מחוייב להציג בפני ועדת הבחירה חוות דעת "שלוקטו בידו או מטעמו" בנוגע לכישורי המועמדים, וזאת לפי הקריטריונים שנקבעו לכהונת שפיטה. ואולם מהלך זה אינו יכול לבוא במקום ועדת משנה האמורה לבחון את כישורי המועמד באופן רחב יותר. נבהיר זאת להלן: הוועדה לבחירת שופטים, וכלשון המחוקק - "ועדת הבחירה", מורכבת מתשעה חברים שר המשפטים (יוסף לפיד), שר נוסף (בני אלון), שלושה משופטי העליון (הנשיא ברק, השופטים דליה דורנר ויעקב טירקל), שני חברי כנסת (דליה איציק ושאול יהלום) ושני עורכי דין (בנימין לוינבוק ויורי גיא-רון). על פי סעיף 4 לכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), תשמ"ד-1984, "ועדת הבחירה תבחר מבין חבריה ועדת משנה אחת או יותר שחבריה שלושה או יותר, ובה לפחות אחד מאלה: שופט בית המשפט העליון שישמש יושב ראש הוועדה,הועדה, חבר הכנסת ונציג לשכת עורכי הדין...". ,סעיף 5 (א) קובע: "ראה המנהל כי התקיימו במבקש תנאי הכשירות הקבועים בחוק יזמין את המבקש להופיע לפני ועדת המשנה". המנהל בענייננו הוא מנהל הנהלת בתי המשפט, דן ארבל - המתפקד בפועל כמנהל/מזכיר הוועדה לבחירת שופטים. המחוקק הבדיל בין סוגי מועמדים שיוצגו בפני הוועדה. בין זה המבקש בעצמו, לבין זה המוצג בידי מי מחברי הוועדה. "מבקש" - עורך דין שהביע רצונו להתמנות לשופט; "מועמד" - "שופט או מבקש ששר המשפטים, נשיא בית המשפט העליון או שלושה חברי וועדת בחירה כאחד, הציעו מינויו...". ובענייננו - ארבל ורובינשטיין נכנסים לקטגוריה של "מבקש", שאמנם מוצעים במשותף על-ידי לפיד וברק, אבל הביעו הסכמתם לכהן בתפקיד. המחוקק ביקש ליצור מצב שבו איש מחברי הוועדה לא יוכל להצניח מועמד, ללא שזה ייבחן בידי חברי ועדת המשנה. הפטור היחיד מכך ניתן לשופט מכהן, המבקש ו/או המועמד "לדלג" לערכאה גבוהה יותר. וגם פטור זה אינו מוחלט - חברי הוועדה רשאים לדרוש הופעתו בפני ועדת משנה, וגם הוא רשאי לעשות זאת (למשל, כדי לשכנע שהוא ראוי או כדי להפריך טענות נגדו).

המחוקק יצא אפוא מתוך הנחה (נכונה, אגב) כי הסינון הראשוני והמקצועי הדקדקני צריך להתבצע על-ידי ועדת משנה (שהמועמד מופיע אישית בפניה) ולא על-ידי הפורום הגדול יותר של ועדת הבחירה כולה. אבל מה חבל, כפי שיובהר להלן, כי חברי הוועדה, ועוד הבכירים שבהם, אינם ממלאים אחר הוראות המחוקק. נודע לי כי מועמדותם של ארבל ורובינשטיין לא הובאה בפני ועדת משנה וכי ממילא הם לא הופיעו בפני ועדה זו. יתרה מכך: מתברר כי ועדת משנה טרם מונתה וכלל וכלל לא ברור מי השלושה שימונו כחברים בה. בנסיבות אלה, לא מקוימת הוראת המחוקק לבחון כשירותם של ארבל ורובינשטיין לתפקיד, במסלול הראשי, היינו: בפורום המצומצם של ועדת המשנה. בחינה זו כוללת, בין היתר, התייצבות ארבל ורובינשטיין בפני ועדת המשנה. שם הם עשויים להישאל שאלות נוקבות ו/או להידרש לתת הבהרות לגבי טענות שהועלו כלפיהם. יותר מזה: מתפקידה של הוועדה הוא גם לפנות לעשרות גורמים מהחשובים ביותר בישראל, ולבקש את חוות דעתם. עם אלה נמנים ראשי אוניברסיטאות, מקומות עבודה/כהונה קודמים, ראשי ארגונים ציבוריים, בהם לשכת עורכי הדין ועוד ועוד. הפנייה היזומה נועדה לעודד משוב ערכי, דווקא מצד אלה שלא ייזמו הגשת תלונות של פלוני לתפקיד שיפוטיו/או הגשת התנגדותל מינויו. על-פי סדרי העבודה של הוועדה, מחווי הדעת מתבקשים להתייחס לעשרות תכונות הנדרשות ממועמד. בין התכונות המוצגות, בנוגע אליהן נדרשת חוות דעת: "יעילות וכושר ביצוע, לרבות כושר ארגון וניהול... דייקנות, כולל עמידה בלוח זמנים חריצות, גישה עניינית ותכליתית לעבודה, יעילות והספק בעבודה; וגם - הבחנה בין עיקר לבין טפל, התחשבות בכל הנתונים, והיכולת להגיע להחלטות נכונות; שקט נפשי, יכולת עמידה בלחצים, יכולת ליצירת קשר עם אנשים...; וגם - אינטגריטי, יושר אנטלקטואלי, הגינות כלפי הזולת, אמות מידה מוסריות, עצמאות בחשיבה ואי תלות; וגם - חוכמה ותבונה; ועוד - תדמית המועמד בעיני הזולת בתחום המקצועי ובחיי היום-יום. מכל האמור לעיל, ברור שוועדת המשנה היא מרכיב חשוב ביותר בעבודת הוועדה כולה; עקיפתה, ו/או השתדלות עבור מועמד ו/או "דילים" ("אתה תתמוך במועמד שלי ואני בשלך") עלולים לפגוע קשות בסדרי עבודת הוועדה ולהביא בסופו של דבר לתוצאה פסולה בתכלית. הדעה הרווחת היא כי בחינת כשירותם של רובינשטיין וארבל על-פי הקריטריונים הנ"ל, בין היתר על-ידי ועדת המשנה, עלולה להרחיקם שנים רבות מכהונה רמה זו. לכן, אולי, אין פלא כי בתחבולות מנסים עתה למנותם.

השבוע ביקשתי את תגובת שר המשפטים. שאלתי מדוע לא הובאה מועמדותם של השניים בפני ועדת משנה, כמתחייב מהחוק. התגובה שקיבלתי: "הם לא עברו ועדת משנה, זאת מאחר שמדובר בשני מועמדים שכיהנו כשופטים מחוזיים, וככאלה עברו בזמנו ועדת משנה, ובהתחשב בעובדה שהם מכהנים במשרות בכירות במערכת המשפט גם כיום. לכן "אין את הצורך הזה". שאלתי עוד, האם יתר המועמדים עברו ועדת משנה, ובכלל - מה תגובתו לטיעון לפיו מאחר שוועדת הבחירה טרם מינתה ועדת משנה, הוא ייאלץ לדחות את הדיון בנוגע לחלק מהמועמדים (ובהם ארבל ורובינשטיין), שטרם הוצגו בפני ועדת המשנה. השר לפיד, באמצעות אנשיו, התחמק תחילה מלהודות שאכן טרם מונתה ועדת משנה. מאוחר יותר אישר כי אכן חלק מהמועמדים טרם הוגשו לוועדה. בכל הכבוד, איש לא שאל את דעתו של לפיד - האם צריך או לא להגיש את ארבל ורובינשטיין לוועדה. המחוקק קבע שכן צריך, ובזאת מחויב גם שר המשפטים. המחוקק לא פטר מועמד ו/או מבקש, זולת שופט מכהן - ולגביו דרש "כעשרה פסקי דין שנתן בתקופת השנתיים שקדמו לבקשתו". הניסיון המוזר להכליל את רובינשטיין וארבל תחת הקטגוריה של שופט - ובכך להימנע מהבאתם בפני ועדת משנה, אינו יכול לסובב את העובדות, ואלה פשוטות: רובינשטיין סיים תפקידו כשופט ב-1997; ארבל סיימה את כהונתה כשופטת ב-1995. מאז עלו לגביהם שאלות קשות ונוקבות, הן בתחום המקצועי והן בתחום האישי. ואלה צריכות להיבחן, בראש וראשונה, בפורום של ועדת המשנה. רק לאחר שזו תדון במועמדות, ניתן יהיה להציגם כמועמדים בפני מליאת הוועדה.