פסק הדין של בית המשפט העליון, מפי השופטת ביניש בנושא של יחסים אינטימיים במוסד ציבורי, במיוחד בין בעל משרה רמה לכפופים לו - או הטרדה מילולית בעלת אלמנטים מיניים - הופכת אף היא להטרדה מינית המנוגדת לחוק.
פסק הדין הוא ברור, חד משמעי והחלק האופרטיבי שלו אומר בפשטות: יש לפטר לאלתר את עובד הציבור שכשל ומעד בתפקידו.
במקרה הספציפי, מדובר בעובד בכיר במשרד הביטחון, ר' אגף התקשורת שהורשע בשתי פרשיות מיניות וחטא גם בכך שניסה להדיח את המתלוננת לחזור בה מתלונתה. ביניש קבעה שקיום קשר אינטימי בין עובד ועובדת הכפופים לו היא עבירת משמעת ו"התנהגות בלתי הולמת" מפני שיחסים רומנטיים יוצר ניגוד עניינים בין חובתו המקצועית של הממונה כלפי הציבור והכפופים לו לבין האינטרס הפרטי שיש לו ביחסיו עם עובדיו.
נושא הקשר האינטימי בין עובדים במוסדות ציבוריים או גופים ממלכתיים אחרים כמו צה"ל, מוסד, שב"כ, שירות בתי הסוהר - עולה ויורד מסדר היום התקשורתי מזה שנים רבות. בצה"ל הנושא טופל שנים במסגרות שונות כולל משמעתיות או בבתי דין צבאים עוד לפני חקיקת החוק נגד הטרדה מינית וקצינים רבים מצאו עצמם - עוזבים את צה"ל כדי להמנע משיפוט בבית דין על כל הקשור מבחינה ציבורית אישית ומשפחתית.
המקרה הבולט ביותר, היתה הרשעתו של שר הביטחון לשעבר, איציק מרדכי גם על תקופת היותו אלוף בצה"ל, על הטרדה ומעשים מגונים בכוח. לפניו קבע בג"צ, כי תת-אלוף ידוע בצה"ל לא יקודם לדרגת אלוף והוא נאלץ לפרוש בשל קשרים רומנטיים עם קצינה בלשכתו.
החוק נגד הטרדה מינית, אמנם נולד במידה רבה בשל לחץ הלובי הנשי והפמיניסטי, אך הוא תוצאה סבירה ומתבקשת מהמצב הבלתי ברור שנוצר, עקב פסיקות משמעתיות וצבאיות, לא משכנעות ומעוררות מחלוקת דוגמת, פרקליט בכיר בפרקליטות המדינה, קצין בדרגת סא"ל במילואים שמשפטו וזיכויו התמוהה, עורר סערה ומחלוקת בשל התנהלותו הבלתי מקצועית ומשפטית של האלוף שמונה לשפטו בדין משמעתי.
רבים מבין מבקרי החוק - טענו ועדיין טוענים חושבים, שהוא פגע קשה ברומנטיקה ובחיזור בין המינים. יש הטוענים, שנושא היחסים בין בני הזוג יש להשאיר לפתרון ביניהם ואל לבית המשפט להתערב בחיי הפרט וליצור סטנדרט התנהגותי שהציבור לא יוכל לעמוד בו.
ובכן אין כל חשש. אמנם יש נשים רבות עצמאיות וחזקות, בעלות ביטחון עצמי - שיכולות להסתדר לבד עם כל מטריד פוטנציאלי - אך החוק לא נועד להן. אלא, לאותן נשים שמפחדות שיפוטרו, לחד הוריות שמפחדות למקור פרנסתן לאותן פועלות במפעלים במשרדים ובגופים - שלא מקבלות גיבוי מספיק מהממונים עליהן בשעה שהן מתלוננות ובמיוחד כשמדובר בתלונה כנגד הממונה הישיר שלהן. כל מיני נורמות ישנות ופסולות שהשתרשו בצה"ל ובמשרדי ממשלה - יש לשנות, לבטל ולהעניש את החוטאים. פסק הדין של השופטת ביניש - עושה סדר בנושא והגיעה העת.
ובאשר לרומנטיקה - לחיזור, גילויי אהבה, רגש, משיכה בין המינים - שום חוק לא יכול להם, לא לפגוע בהם ולטרפד אותם. החיזור הקלאסי של פרחים, נרות, יין, טבעת ומתנות ישאר כנראה לנצח.
כל חוק, ובמיוחד בתחום של יחסים בין המינים הכולל ביטויים ומונחים שניתנים לפרשנות שונה הוא בעייתי - וטוב עשה בית המשפט העליון שהניח יסוד איתן לפרשנות והתנהגות נאותה כשיש חשש, שהדין המשמעתי לא יכול לענות על התנהגות פסולה, שהגיעה לדרגת חומרה מתקדמת יש להעבירה לבית משפט - שם יש כלים פרוצדורליים לליבון הסוגיה וכמו כן יש לאפשר למתלונן/ת או נאשם/ת - לדרוש העברת הדיון המשמעתי לבית משפט אם הרגשתם שבית הדין המשמעתי לא ימצה את הדין ולא יעשה צדק.
החוק נגד הטרדה מינית, דורש גם מהמעבידים והמעסיקים לפרסם במקומות בולטים את ההוראות של החוק נגד הטרדה ודרך הטיפול בהם.
אך כמובן כל חוק צעיר, סובל בתחילת דרכו מבעיות ילדות ולכן טוב עשתה השופטת ביניש שקבעה נורמת התנהגות ברורה שיש ללכת לפיה.
_________________
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה משך תקופה ארוכה סגן פרקליט מחוז, ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות לשעבר.
