החלק המעשי של מפת הדרכים הוא "הקיפולים" הראשונים שלה, החל מלחימה בטרור ועד להקמת מדינה מוגבלת. עלינו לפעול לשכנוע הממשלה, כי כדאי לה להיות אקטיבית ויוזמת בייסוד מדינה פלשתינית מוגבלת ומפורזת.
1) בישראל יש חילוקי דעות מהותיים האם מפת הדרכים והמעורבות האמריקנית מהווים איום על צרכי הביטחון שלנו או הזדמנות להגיע להסדר עם הפלשתינים. לחץ אמריקני לא מבוקר ושיתוף בלתי מוגבל של האו"ם והאיחוד האירופי אינם רצויים אך ללא מעורבות חיצונית מוגבלת אין כנראה סיכוי להגיע אפילו להסדר ביניים.
2) הממשל בארה"ב אינו אחיד בגישתו כיצד לנהל את העניינים. ניסיון העבר מצביע על סכויים נמוכים לפתור את הסכסוך הממושך אך המצב החדש אולי פותח דרך חדשה. זוהי דילמה מרכזית בשיקולים האמריקנים. צ'ייני וקונדוליסה אינם מצדדים בלחץ חזק על ישראל. גם היועצים הפוליטיים של בוש מתנגדים לכך כדי לשמור ולחזק את המצביעים והתורמים היהודים לקראת הבחירות הבאות לנשיאות. אל נשכח, כי בחירות אלו כוללות גם שליש מהסנט וכל בית הנבחרים. רוב המועמדים זקוקים לקולות ולתרומות של היהודים.
3) לעומתם, מזכיר המדינה וחלק מהפקידות במשרד מנסים להשפיע על עיצוב מדיניות קשוחה וממוקדת כדי לנצל את פירות מלחמה נגד עירק ועל בסיס תפיסה שרק לחץ כבד ועקבי יכול לשנות את מדיניות ישראל. קברניטינו יבחינו מספיק מוקדם במגבלות התמיכה של בוש בשר החוץ הן מהסיבות שהזכרנו קודם והן בעקבות כשלונו של פאואל בגיבוש תמיכה באו"ם למלחמה בעירק. ניתוח זה מוביל למסקנות טובות ולמסקנות רעות ליהודים.
4) ראשית החדשות הטובות: כנראה לא יהיה לחץ בלתי נסבל. לכן לא ייכפה על ישראל הסדר או נתיב להסדר שיפגע באינטרסים חיוניים. לישראל יישאר חופש פעולה מסוים לעצב ולנהל מדיניות שתתאים לאינטרסים שלה מתוך התחשבות באינטרסים ובשאיפות של ארה"ב.
5) החדשות הרעות: עד עתה, למרות שיש לישראל חופש פעולה היא אינה יוזמת מהלכים לקראת הסדר כלשהו. היא פועלת ויוזמת בממד הביטחוני כדי להכריע את הפלשתינים, אלא שהכרעה של טרור לרוב אינה סופית אלא זמנית בלבד. ברגע שהלחץ פוחת חוזרים עשבי הרע לצמוח והטרור לפרוח. לכן הדילמות הניצבות בפני המשקיף מהצד היא מה מידת הלחץ האופטימלית שתניע את ישראל קדימה אך לא לוויתורים חסרי הגיון, וכיצד להניע את הממשלה לפעול ביוזמתה שלה.
6) מפת הדרכים מוגבלת ביכולתה להביא להסדר שלום כי כנראה לא ניתן כיום ובשנים הקרובות לגשר על הפערים המהותיים בין שני העמים וביניהם 1. זכות השיבה; 2. השליטה בירושלים העתיקה; 3. הסכמה רשמית ואמיתית של הפלשתינים לסיים את הסכסוך. לכן, החלק המעשי של מפת הדרכים הוא "הקיפולים" הראשונים של המפה החל מלחימה בטרור ועד להקמת מדינה זמנית ומוגבלת.
7) הקמת ישות מדינית פלסטינית מוגבלת היא אינטרס ישראלי שיש להכיר בו, לכן עלינו לקדם שלב זה. נראה לי כי הגיוני שמדינה זו תהיה בעלת מעטפת וטריטוריה שלמים ככל האפשר. חגורת הביטחון שתעטוף את שומרון ויהודה ממערב וממזרח עשויה להוות את גבול הישות המדינית הפלשתינית בנוסף לרצועת עזה.
אולם עלינו לפקפק ברצון הפלשתיני להקים מדינה מוגבלת וזמנית. החשש כי הזמני ייהפך לקבוע עלול לגרום לרשות למנוע את הקמתה. אם ישראל תשאיר את היוזמה לממשל האמריקני אפשר לחזות כבר עתה את כשלון התהליך. עלינו לצפות ואולי אף לפעול לשכנוע הממשלה כי כדאי לה להיות אקטיבית ויוזמת בייסוד מדינה פלשתינית זמנית ומפורזת.
