בשנת 1985 היינו בעיצומו של משבר כלכלי חמור: האינפלציה דהרה והמשק עמד בפני קריסה. אז, כמו היום, כולם הבינו את הצורך במאמץ משותף כדי להציל את הכלכלה.
ראש הממשלה באותם ימים, שמעון פרס ושר האוצר, יצחק מודעי ז"ל הצליחו בעמל רב לרתום יחדיו את ההסתדרות, התעשיינים והגורמים האחרים ויישמו תוכנית כלכלית קשה ומורכבת שכללה הקפאת שכר ומחירים ושורה של צעדי חרום נוספים. התוצאה ידועה לכולנו. המשק התאושש ורשם בעשור שלאחר מכן את שיעורי צמיחה גבוהים ביותר.
גם כיום אנו בעיצומו של משבר כלכלי חמור ואין צורך להכביר מילים. גם היום כל אחד נדרש לתרום את חלקו כדי לאושש את הכלכלה, אך הגישה נראית לי שונה בתכלית. קיים ניסיון לכפות בכוח הצעות שונות על העובדים השכירים, הפנסיונרים ועל שאר החלקים בציבור. אין להתפלא שגישה זו מובילה לתגובה כוחנית מצד מי שמייצגים ציבור זה. בדרך הזו לא נשיג דבר ורק נגרום לחיזוק הקרעים בתוך החברה הישראלית.
תופעה דומה מתרחשת גם במגזר ההתישבותי - חקלאי, אותו אני מכיר מקרוב. עם כניסתו של שר החקלאות, ישראל כץ, הוא הניח של שולחן הממשלה תוכנית, שבמסווה של איחוד מועצות היצור, מפקיעה אליו את כל הסמכויות של המגדלים במועצות היצור. על-פי הצעתו של השר קביעת פעילויות המועצות ותקציבן תעשה על-ידו באופן אישי. כל חברי הוועדות שימונו לנהל את המועצות יהיו מינויים אישיים שלו.
הויכוח לגבי הכדאיות באיחודן של מועצות היצור הוא לגיטימי, אך זו לא השאלה האמיתית שעומדת על סדר היום. הצעת החוק של שר החקלאות דוחקת ומנטרלת למעשה את הנציגים של המגדלים ומעבירה את סמכויות ההחלטה לידי השר.
המהלך כולו הוא ניסיון לזרות חול בעיני המגדלים על-ידי יצירת "כותרת" של איחוד מועצות, בעוד שלמעשה יש כאן הפקעת גורלם של היצרנים מידיהם עצמם. השר כץ מנצל הלך רוח של תמיכה באיחוד והתיעלות במערכות, תוך הסתה ויצירת פילוג בתוך המגזר החקלאי כדי ליטול לעצמו סמכויות וליצור מקומות תעסוקה חדשים למקורבים. זוהי הטעיה מפורשת של הציבור, שאינו בקיא בפרטי הפרטים של התוכנית ושימוש בהליכים פוליטיים להעברת החלטות ומחטפים פוליטיים. עד שהציבור הרחב יתעורר, כבר יהיה מאוחר מדי.
מועצות היצור, שנבנו ברגישות על-מנת שייצגו את האינטרסים של כל הצדדים: חקלאים, משווקים, צרכנים וממשלה, ירוקנו מכל תוכן ואת מקום ההחלטות הדמוקרטיות המתקבלות ברוב דעות יתפסו החלטות של איש אחד - שר החקלאות.
צריך מידה רבה של ביטחון עצמי כדי שאדם יחשוב שהוא יודע לבדו מה טוב ולא צריך אף אחד מסביבו. האם כל התבונה מרוכזת אצל אדם אחד, אפילו אם הוא שר בממשלה?
הדרך שבה נעשו מהלכים אלו, שהם מהפיכה במבנה של המגזר החקלאי, היא מקוממת ביותר. בסוד הדברים שותפו בודדים בלבד בצמרת משרד החקלאות. הצעת החוק הונחה על שולחן הממשלה "בדקה התשעים" בתוך המולת הדיון על התוכנית הכלכלית.
ראשי התאחדות חקלאי ישראל, ארגוני המגדלים ותנועות ההתישבות שמעו על כך רק לאחר מעשה, כשההצעה כבר עברה את אישור הממשלה. כל זאת ללא דיון, ללא התיעצות, ללא הפריה הדדית וללא ניסיון להתבסס על הניסיון המצטבר. זוהי כוחנות במובן השלילי ביותר של השיטה. אף שר חקלאות לא העז להתעלם בצורה בוטה כזו מנציגות החקלאים.
אם שר החקלאות יצליח ליישם את תוכניתו להפקיע את סמכויות המגדלים, הוא יגלה שזהו נצחון פירוס. אי אפשר לחייב את ציבור החקלאים במדינת ישראל לשלם היטלים ולממן גופים שאין להם שום השפעה על המדיניות שלהם. המשמעות של קבלת התוכנית תביא לכך שכל חקלאי יצטרך לעמוד מול רשתות השיווק והסוחרים החזקים בלי מגן ולא תהיה מערכת משותפת שתתמוך במחקר ובהדרכה. אם זה מה ששר החקלאות רוצה הרי שהוא בדרך הנכונה.
החקלאות בישראל איננה פוליטיקה. המערכת החקלאית נבנתה בישראל חרף התערבותם, הבוטה לעיתים, של פוליטיקאים כוחניים אבל נעדרי חזון.
