בימים אלו פנתה מועצת העיתונות [להלן: המועצה], יחד עם נשיאה הפרופסור המלומד פרופ' מרדכי קרמניצר, מומחה למשפט הפלילי, ידען של ממש, לוועדה למינוי שופטים והביעו את הסתייגותם באשר ל"תכנון" למנות את היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, לבית המשפט העליון.
המועצה מבקשת למחות [לשון המעטה] בפני הוועדה למינוי שופטים על התנהגותו של רובינשטיין כלפי אמצעי התקשורת, כפי שבאו לביטוי בפרשות שונות ומשונות.
למועצת העיתונות, ולפרופסור קרמניצר העומד בראשה, נימוקים מנימוקים שונים, באשר לצורך לתהות שוב, לשקול מחדש, לחשוב, לבדוק, לדרוש ולחקור האם בכלל מתאים היועץ אליקים רובינשטיין לשבת על כס בית המשפט העליון.
והנה, בזה אתמול ממש, יום ב' בשבוע, בא היועץ המשפטי לממשלה, עוזב הכל, ותוקף בחריפות את התנגדות הוועדה למינויו.
הוא מגייס לצורך כך את דובר משרד המשפטים, אשר מוציא את תגובתו, כאילו ב"עובד פרטי" או "אישי" עניין לנו. אך לא על כך אני מלין. אני מלין כלפי רובינשטיין והתנהגותו כפי שתפורט כאן.
למה? - הואיל ולימדוני מורי ורבותי המלומדים אודות המימרה הידועה לכל: "יהי כבוד חברך חביב עליך - כשלך". והנה, בא היועץ המשפטי לממשלה ומגלה את "רגישותו" הגדולה כלפי עצמו בלבד.
כבוד האדם - הוא ערך חשוב רק בכל הקשור לרובינשטיין עצמו.
רובינשטיין רגיש כלפי רובינשטיין בלבד.
זה אותו רובינשטיין אשר ביד גסה, בהינף קולמוס ואגודל, ועוד מבלי לנמק בכלל [בניגוד חמור להנחיות היועץ המשפטי לממשלה - כפי שהוציאן בזמנו הנשיא שמגר עת שימש כיועץ משפטי לממשלה] ביקש לעכב הליכי קובלנות פליליות פרטיות שהוגשו על-ידי הח"מ כנגד מספר עיתונאים, חלקם הגדול מסתובבים בפרוזדורי הפרקליטות, אשר לימים מהרו להתנצל בפומבי כלפי הח"מ באופן גורף, לעניין פרסומי לשון הרע.
הנה, זה רובינשטיין האיש אשר לפתע מבטל את כל עיסוקיו, כלא היו, ומתפנה, בין יום, כל כולו, לעסוק בעצמו ובכבודו שלו.
זה רובינשטיין האיש החס אך ורק על מעמדו, על שמו הטוב, על כבודו, על משלח ידו, על פרנסתו. זה רובינשטיין האיש אשר באחרים, מתעלל, כך ממש. מתעלל בכך שמושך את עניינם שנים על גבי שנים. אין לו זמן. איש עסוק הוא.
מאות החלטות הוא "מושך" חודשים, שנים, כי "אין לו זמן".
אלא, שמתברר, כי האיש איננו עסוק, כאשר מסתבר שיש מי המתנגדים למינויו. או אז, כנשוך נחש הוא קופץ ממאורתו, ויוצא חשבון עם מתנגדיו - באמצעות דובר משרד המשפטים. זו הדוגמא האישית שלו. כך הוא נוהג.
על חופש הביטוי הוא לא שמע. על הזכות להביע דיעה הוא לא למד. כל אלו פסולים בעיניו, כאשר "דנים" אותו עצמו.
אז הא לכם את פרצופו האמיתי של האיש הרואה עצמו "מתאים" לשמש כשופט בבית המשפט העליון. "אני ואפסי עוד".
אגב, זוכר אתה אליקים את הלל הזקן [והחכם] בכל הקשור ל: "ואהבת לרעך כמוך" - "זו כל התורה על רגל אחת - ואידך פירושו זיל גמור"...?
טומי לפיד. שר המשפטים. שמע טוב אבא של יאיר... ביום ד' הקרוב אתה משתתף בטקס מסויים מאד בהרצליה אשר רק מתוך ענווה וצניעות אינני מוצא לצריך לפרט על שום מה ולמה.
גם אני אהיה שם. כמשתתף. יש לי מכתב שהכנתי בעבורך. אמסור אותו לנהגך. קרא אותו... למד אותו... וחשוב עליו... מחשבה נוספת.
וזאת יש לזכור: לעם ישראל, "עטור" הקשיים, מגיע גם קצת "נחת" מבית המשפט העליון, היקר לכולנו, הראוי לאייש ידענים, מחד, ונותני דוגמא אישית, מאידך.
לא מגיע לנו את זה שהתעמר בכל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה זמן.
___________________
הכותב משפטן, כלכלן, מוסמך במנהל עסקים
