הקומנדקאר הצבאי האחרון מסוג אביר, יירד בשבוע הבא מפס הייצור במפעלי הרכב בנצרת. לאחר שנלחם בכל מערכות ישראל של העשור החולף, עומד האביר להפוך להסטוריה מוטורית.
סידרת האבירים האחרונה היורדת בימים אלה מפס הייצור, תוכננה לעמוד בתנאי הקרב היחודיים המאפיינים עתה את האינתיפאדה בשטחים. שבעת האבירים המיוצרים עתה בתע"ר, מצויידים בשני חידושים עיקריים, מיזוג אוויר מפוצל, וחרכי ירי מסוג חדש.
תא הלחימה של האביר בגירסתו האחרונה כולל גם חרכי ירי משוכללים, הניתנים לצידוד ולאטימה בליסטיים. כך חוזר האביר, לאחר שכבש את לבנון ונשא בעול הביטחון השוטף של שנות לחימה עיקשת, לדיגום הדומה לזה שאפיין את המשוריינים שעלו דרך באב אל-וואד בתש"ח לירושלים הנצורה.
מערכת מיזוג האויר מיועדת עתה לאפשר לחימה בתא הממוגן גם בחודשי הקיץ הקרוב, האמור להיות חם תרתי משמע. המערכת כוללת יחידה אחורית חדשה שהותאמה על-ידי חברת אוטוקור (פרי פיתוחם של נהגי המרוצים חיים רווה וניר בן ארי). קומפרסור המזגן המותקן על גג האביר, ממוגן אף הוא בקפידה.
האביר מפנה את שדה המערכה לכלים מודרניים ומשוכללים יותר: בגירסת הבט"שית - הנ"נ (נושא נשק) והאמבולנס הקרביים, מחליף אותו ההאמר האמריקני, ובגירסה המנהלתית - יחידתית מחליף אותו הטנדר F 350 של פורד. מול טנדר זה התחרה על כספי הסיוע הביטחוני גם הקרייזלר מדגם ראם הקשוח המיובא על-ידי קבוצת האם - מכשירי תנועה, אך חסרונו של תא נהג כפול, היטה את הכף לטובת הפורד הנחות יחסית מבחינה מוטורית.
"האביר שילב ברכב בודד, את המשימות הצבאיות אותן ממלאים כיום בצה"ל - שני כלי רכב שונים", אמר מנכ"ל תע"ר, יונתן שיינין, במהלך ביקור בקו הייצור בנצרת. שיינין חרד לעתיד מפעלו, הסובל מהקיצוצים בתקציב הבטחון הלאומי.
שרי הממשלה הבטיחו לסייע למפעל הרכב הישראלי היחיד, אך ההבטחות טרם בוצעו. בביקור שערך במפעל באחרונה שר הבטחון, שאול מופז, הוא הבטיח לעשות להמשך ייצורם של הגי'פים הישראליים מסוג סופה, הנושאים בעיקר הנטל של האינתיפאדה בשטחים העירוניים. במקביל יש לעשות גם לפיתוח הסופה סימן 2 העתידית, שכן הסופות הנוכחיות כבר עברו למעלה מ-400,000 קילומטרים!
שר התעשייה אהוד אולמרט הבטיח גם הוא לעשות למען המפעל הישראלי אשר העסיק מאות עובדים בעברו, וגם את האחרונים שבהם, עלול לפטר בלא הזמנות דחופות מצה"ל. שיקולים של ניצול כספי מט"ח הסיוע הבטחוני, הניעו באחרונה את צה"ל לרכוש את ההאמרים הממוגנים, ישירות בארה"ב. קודם לכן מוגנו ההאמרים בנצרת, בפיתוח ישראלי מקורי.
עת הושק האביר בתחילת שנות ה-90', הוא הציג לראשונה בארץ חזון מוטורי - שצמח למימדים אותם לא צפה איש. דרישותיו המיוחדות של אנשי חיל החימוש בצה"ל, אומצו בהמשך הדרך על-ידי כלל נהגי ישראל. הכוונה לדרישה הצבאית לרכב בעל מנוע דיזל, ותיבת הילוכים אוטומטית. הסיבות להגדרה המוטורית הוכיחו עצמן נכונות לכביש כמו גם לשדה הקרב.
צה"ל עלה על רעיון הדיזל אוטומט, מסיבות לוגיסטיות ובטיחותיות: הסולר זול בארץ עקב העתודות שנצברו בבתי הזיקוק, והמנוע היקר יחסית ברכישה, משלם עצמו באמינות מתמשכת. תע"ר נדרשה לפתח קומנדקאר אוטומטי שכן יותר נוחות פירושה יותר בטיחות לחייל הנהג הצבאי. שתי ידיים על ההגה פירושן פחות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מבצעיות, ושוב העלות הגבוהה בטווח הקצר - מוכיחה עצמה כלכלית בעתיד.
הדרישה לגי'פ דיזל אוטומטי עומדת עתה לרועץ לתע"ר במאבק על גי'פ המערכה העתידי של צה"ל. לאף אחד משלושת הקונצרנים האמריקניים הגדולים - GM, קרייזלר ופורד, אין גי'פ דיזל אוטומט להציע לצה"ל בכספי מט"ח סיוע, וכך ניצב משרד הביטחון בפני דילמה מוטורית - כלכלית - ביטחונית, בה יאלץ ככל הנראה להכריע ראש הממשלה, אריאל שרון.
האביר M 462 יורד אם כן מקו הייצור, ולא יערכו לו ככל הידוע מסיבות פרידה. את הכביש ודרכי העפר הוא עדיין אינו עוזב, לא בישראל ולא בשווקי הייצוא הבטחוני ברחבי העולם. מנהל הייצוא לשעבר של תע"ר, דן גפני מכר את האביר לצבאות זרים, ועתה הוא משמש כמנהל חטיבת סוזוקי של מכשירי תנועה.
האם תעבור קבוצת הרכב הוותיקה מעיסוק בתעשייה להתמקדות אקסולוסיבית בייבוא? למדינת ישראל הפתרונים. ביקורת רבה הושמעה כנגד האביר במהלך תריסר שנות שרותו בצה"ל, לא הושמעה כל ביקורת כנגד עלות חלקי החילוף שלו, או כנגד זמינות הרכב המורכב בארץ. יתרונות אלה הינם חסרי תחליף לגבי רכב שטח למטרות צבאיות.
