רבים מאיתנו שואלים את עצמם כמה שאלות ללא תשובה ברורה: האם אופיו של העימות חיזק את ארגוני החמאס והג'יהאד יחסית לרשות הפלשתינית? כיצד להאבק בשני ארגונים אלו? האם ניתן לנתק בין הדרגים הפוליטיים והמיליטנטיים שלהם? מה מידת היעילות של פגיעה בדרגים המבצעים ללא יוזמה כלפי הדרגים הפוליטיים? האם דווקא אנו חסידי השלום צריכים להסיר את החסות ממנהיגי הטרור?
נראה לי די ברור שהרשות נחלשה מאוד.
ארגוני החמאס והג'יהאד שגם הם נפגעו במידה מסוימת, התחזקו יחסית לרשות. הנסיבות כיום לאחר הקמת ממשלתו של מחמוד עבאס, מאפשרות לנו לחזק משרדים וארגונים הנמצאים תחת השפעתו ולהתמקד באויביו ואויבינו המרים ביותר - החמאס והג'יהאד.
מערכות הביטחון פיתחו ועיצבו תורות לחימה, אמצעים ותרגולות הראויות לציון ברמה האופרטיבית והטקטית, אולם עד עתה צמצמו את תחום המאבק למרכיבים הצבאיים של ארגוני הטרור. אחד הטיעונים נגד מאבק בהנהגה הפוליטית הוא כי כך נחשוף את מנהיגינו לפעולות נגדיות. אך נימוק זה אינו מחזיק מים, הרי כבר פגעו ברחבעם זאבי - שר בממשלת ישראל ביומו האחרון. שרינו חיים בעיקר הודות להגנה עליהם כנגד הרצון והנסיונות לפגוע בהם. אפילו מנהיגי שמאל כמו חבר הכנסת שריד לא היו מאריכים ימים ללא הגנה.
תולדות ארגוני הטרור בעולם מצביעות על כך שאבן הבניין העיקרית שלהם היא דווקא הזרוע הפוליטית אשר מנהיגה הלכה למעשה את הארגונים. כמעט תמיד, המטרות של טרור הן פוליטיות ומוכתבות על-ידי דרג פוליטי עליון. הדרג הפוליטי קובע החלטות אסטרטגיות על עוצמת הלחימה, סוגי הקורבנות (אזרחים או חיילים, בישראל או בשטחים) הפסקות-אש, כניסה למשא-ומתן וחידוש הפיגועים.
אפשר למצוא במהירות תחליפים לראשי חוליות ולמתאבדים אך פרק זמן ניכר נדרש למילוי מקומו של מנהיג ברמה הפוליטית-אידאולוגית. לדוגמה, חמש שנים עברו מהריגתו במלטה של שקאקי, מנהיג הג'יהאד עד שהארגון הצליח להתאושש. האם קיים בחמאס יורש בעל אוטוריטה דומה לזו שיש לשיך יאסין? מסופקני.
למדנו במשך 100 שנות טרור ערבי כי מאבק כאשר יד אחת קשורה אינו משיג תוצאות משמעותיות. אולם מאידך - אנו מנהלים מאבק שבו הדרג המשפיע ביותר, הדרג הפוליטי של הטרור, חסין מכל רע. כך יכול רנטיסי להופיע בככר העיר ללא חשש ולהעביר בגלוי לכל מחבל של החמאס כי מדיניות הפיגועים תימשך ודם אזרחים יהודים יישפך.
הקבינט של ישראל הכריז לא פעם כי יש לצבא יד חופשית לפעול נגד הטרור. אם כן הכפפה נמצאת בידי הפיקוד הצבאי העליון. קביעת הדרג הפוליטי של ארגוני החמאס הג'יהאד כיעד במאבק אינה אומרת שהולכים על חיסולים שיטתיים. להפך, אין בכוונתנו להפוך אותם למרטירים קדושים שיציתו אש נוספת. עלינו לשקול בכובד ראש מי הם המנהיגים הפוליטיים שמתנגדים ומונעים יותר מכול את הגשמת תפיסותיו של מחמוד עבאס? האם ומתי עדיף לעצור אותם, לגרש אותם, להכריז על מעצר בית, או דרכים נוספות?
נראה לי לקחים מהמטרות הפוליטיות של הטרור וממלחמות אחרות נגד הטרור, מביאים אותנו להנחה כי כדי להשפיע ביתר עוצמה על הפוליטיקה והמדיניות הפלשתינית נאלץ במוקדם או במאוחר לפעול מול המנהיגות הפוליטית של ארגוני החמאס והג'יהאד.
