להלן דברים שלא הספקתי לומר לשר המשפטים, בשעה שראיינתי אותו בתחילת השבוע (בתוכניתי "באש צולבת", הטלוויזיה הישראלית):
הסניגוריה הציבורית, זו שגורמת להלנת שכרם של עורכי דין שאותם היא מינתה כדי לייצג מטעמה עצורים ונאשמים, מוליכה בעצם את הציבור שולל ומוציאה מן הקופה הציבורית כספים שלא כדין - ובתואנות שווא. רעיון יפה, צודק, הפך בידי חבורה של מגלומנים, תאבי פרסום וכוח, למפלצת זוללת כספים, המעניקה שרותי חינם על חשבון משלם המסים לאלפי עבריינים שאינם ראויים לכך, לא כלכלית ולא עניינית.
חוק הסניגוריה הציבורית נועד, בראש וראשונה, ליתן סעד משפטי לנאשמים, או לעצורים, שהם מחוסרי אמצעים, ולא לכאלה שסבורים שניתן לגלגל על כתפי הציבור את ההוצאות הכרוכות בייצוגם המשפטי, מתוך כוונה לזכות ברחמי בית המשפט, בגלל שהם מיוצגים, כביכול, בידי "סניגור לעניים", או על מנת שבית המשפט ייחלץ לעזרתם בהיותם מיוצגים, לכאורה, בידי עורך דין צעיר לימים ולא מנוסה. בפועל, מה שקורה בעת האחרונה בתחום הזה זו פארסה, הגובלת בשחיתות ציבורית ובהוצאת כספים במרמה מן הקופה הציבורית.
למרבה הצער, גם בתי המשפט נותנים יד לגזילת כספי הציבור, בכך שהם ממנים, לנוחותם הפרטית, סניגור לכל דיכפין, רק כדי שהסניגור הממונה "ישכנע" נאשמים להודות באמור בכתב האישום שהוגש נגדם לאחר שיחה בת כמה דקות בפרוזדורי בית המשפט, או כדי שיסייע להם בניהול משפטים בשיטת הסרט הנע, כשמראית פני הצדק נראית בערך כמו הרבה דברים אחרים במדינה הזאת.
מאות הנאשמים שמוזמנים לדיון בפני שופט תורן, לאותו יום ולאותה שעה, מבינים חיש קל שצריך להשתלב ב"שיטה": להיעזר בשירותיו של הסניגור הציבורי, לשתף פעולה עם השופט התורן, ולחזור הביתה שמחים וטובי לב, כשהקופה הציבורית חסרה עוד כמה מאות שקלים שהוצאו ממנה שלא כדין, אם לא לומר במרמה.
בשלבים שבהם מובאים חשודים לדיון בפני בית המשפט, לאחר 24 שעות המעצר הראשונות, המצב הוא שערורייתי עוד הרבה יותר. "תורן" מטעם הסניגוריה הציבורית יורד למרתפי בית המשפט ומראיין את החשודים. בסופו של התהליך הקצרצר הזה כל החשודים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, זוכים לייצוג משפטי על חשבון המדינה, גם כאלה שבאולם המשפטים מצפים להם בני משפחה וחברים שכיסיהם תפוחים מחבילות של שטרי כסף.
יכולתי לתת כאן דוגמאות אין ספור שמהן עולה, ללא ספק, לדעתי, שמי שעומד כיום בראש המוסד החשוב הזה, שנקרא "הסניגוריה הציבורית", איננו ממלא את חובתו הציבורית וגורם להוצאת כספים ציבוריים שלא כדין באופן המצדיק אפילו חקירה מן הסוג שמחלקות מסוימות במשטרת ישראל מתמחות בהן. הדברים הם חמורים פי כמה אם זוכרים שגם עורכי הדין נותנים יד לכך. רבים מהם, בעיקר הצעירים, אלה שאך זה יצאו מבתי האולפנה, ממלאים את "טפסי הזכאות" שעל פיהם נקבע ש"עצור הוא מחוסר אמצעים" כלאחר יד, מתוך אינטרס כספי ברור.
התוצאה הבלתי נמנעת היא שקופתה של הסניגוריה הציבורית מתרוקנת מהר מאוד - והתביעות לחזור ולמלאה באות מתוך דאגה, כביכול, לעניים ולמחוסרי היכולת. אין שקר גדול מזה. כאשר מקצצים בתקציבי חינוך ורווחה, אין שום סיבה שמוסד הסניגוריה הציבורית ימשיך להתנהל באורח מגלומני ובזבזני.
שר המשפטים העומד בראש ועדה בת חמישה חברים שתפקידה לפקח על פעילותה של הסניגוריה הציבורית, צריך להיות ער לכך שוועדה זאת התכנסה בעבר לעתים רחוקות מאוד, אם בכלל, ושהיא עשתה מעט מאוד, בלשון המעטה, כדי לשמור על הקופה הציבורית. ייתכן שזה לגמרי לא מפתיע אם בוחנים מקרוב את הרכבה הסטטוטורי של הוועדה. יש בה רק נציג אחד של לישכת עורכי הדין. לכל השאר, יש, מן הסתם, אינטרס מצומצם ביותר בדרכי התנהלותה הכספית, או הציבורית, של הסניגוריה הציבורית.
אולם לדרכי התנהלותה של הסניגוריה הציבורית יש גם אספקט ציבורי אחר, שאולי לא רבים מודעים לו. הסניגוריה הציבורית גורמת, למעשה, לחיסולו של ציבור עורכי הדין הפרטיים, אלה שאינם תלויים לפרנסתם במשרד המשפטים ובשלוחותיו בסניגוריה הציבורית - וזה רע לדמוקרטיה.
השתלטותה האלימה של הסניגוריה הציבורית על כל נתח של עבודת סניגוריה, תוך ניצול משאבים כספיים בלתי נדלים, גורמת לכך שסניגורים רבים, ותיקים ומנוסים, מדירים רגליהם מן התחום הזה - וגם זה לא טוב.
הסניגור הפרטי, בכל מדינה נאורה, הוא חלק מן המערך השומר על זכויות האזרח. אי תלותו במערך הממשלתי, לפרנסתו, מאפשר לו להתעמת עם רשויות השלטון ללא מורא. בארה"ב או באנגליה, הסניגור הפרטי נחשב למי שעומד בשורה הראשונה של השומרים על הזכויות החוקתיות של האזרחים ביחד עם לוחמים על איכות הסביבה ורבים אחרים שרואים בהגנה על תקינותה של חברה חשיבות עליונה . עורכי הדין העוסקים בפלילים הם אלה שעושים ימים כלילות בהגנה על ערכיה של החוקה. באנגליה, מן הציבור הזה, בעיקר, ממנים את השופטים.
אכן, גם במדינות אחרות, נאורות לא פחות מזו שלנו, יש מערך לייצוגם של נאשמים, אבל בשום מקום לא הפכו את הסניגוריה הציבורית לגוף מחוסר מעצורים שעושה כבתוך שלו בכל מערך הסניגוריה לעצורים ולנאשמים שחטאו כלפי החברה, תוך ניצול תמימותם של מאות עורכי דין צעירים, ששכרם מולן חדשות לבקרים.
חבל שגם הרעיון היפה הזה, של ייצוג חסרי אמצעים, הפך למשהו מאוס ובלתי ראוי - לא ציבורית ולא מוסרית.