להסכם אוסלו היתה הצלחה משמעותית ביותר, שטחו עינינו מראות. ייתכן כי הנסיון של ברק להשיג הסדר מלא לא רק שנכשל אלא גרם בעקיפין למחיקת השגי אוסלו. אסור לנו לארוז בחבילה אחת את כשלון ברק עם הצלחתו המוגבלת של רבין.
הסכם אוסלו לא היה הסכם להסדר מלא, אלא להסדרי ביניים רב-שלביים. הישג משמעותי של ההסכם, היה יציאתנו מהערים הפלשתיניות הגדולות. בתום שלב זה הפסקנו לשלוט ברובו המכריע של העם הפלשתיני, אך יחד עם זאת נמשכה שליטת ישראל ברוב השטח הלא מיושב כקלף מיקוח להסדר מלא. האוטונומיה של העם הפלשתיני אמורה היתה להתפתח לישות מדינית מוגבלת, אולם לא עמד לנו עוז רוחנו להשלים את ביצוע ההסכם, וליצור רצף טריטוריאלי מסוים.
יותר מזה, לא היה ניתן להתקדם (לפי תפיסתי) עקב הפערים בסוגיות זכות השיבה, ירושלים וסיום הסכסוך. לדאבון לבי, כיום 10 שנים לאחר אוסלו, "חזרנו למקורות המים", ושבנו להחזיק ברוב הערים הפלשתיניות, למרות דבריו הנכוחים של ראש הממשלה כי איננו יכולים לשלוט לאורך זמן ב-3.5 מליון פלשתינים.
למרות שאיפתנו הכנה לשלום, אנו צפויים בשנים הבאות לעליות וירידות בעוצמת האלימות. עלינו לשאוף לא לשלוט בעם הפלשתיני, להניח כי הסכם מלא איננו אפשרי בשנים הקרובות, להתכונן להסדר חלקי בלבד, ולהפיק תובנה אחת או שתים מאותו הישג מוגבל של אוסלו.
חזון בוש ומפת הדרכים, הציבו מטרה להגיע להסדר מלא, מטרה בלתי אפשרית, אך אחד השלבים בדרך הוא הקמת ישות מדינית פלשתינית מוגבלת. המגבלות יחולו על ענייני ביטחון, מדיניות חוץ ומשאבי מים שהם הנושאים העקריים המעניינים אותנו.
שלב ביניים זה, דומה במידה מסוימת לשלב היציאה מהערים במסגרת הסכם אוסלו. אי הדמיון אמור להיות בהקניית רצף טריטוריאלי פלשתיני ביהודה, בשומרון וברצועת עזה, עם חיבור באמצעות מעבר (תת-קרקעי) בין יהודה לשומרון.
מאחר שאי-אפשר (לפי מיטב הערכתי) להגיע להסדר מלא, שלב ביניים זה הוא המירב שאפשר להשיג. עלינו לחתור אליו מתוך שאיפה לעצב מסגרות מדיניות, ביטחוניות וכלכליות שיתנו לנו אורך נשימה לעשור שנים עד שייפתחו שערי ההסדר המלא. מי שרואה בהסכם אוסלו כשלון מוחלט, יתקשה לאמץ את רעיון שלב הביניים בחזון בוש. אך ככל שנתאים את מדיניותנו להשגת הסדר ביניים, כך נעריך מחדש את הסכם אוסלו עליו השלום.
___________
הכותב הינו אל"מ במיל.
